*
אני ממתין לדילוג הגדול קדימה.קפיצה אבולוציונית?–קפיצה רוחנית?–כל-כך הרבה זמן אני ממתין לה,כמו לאהבה שתשוב ממרחקי הזמן,משהו תמיד מותיר אותי בתחושה של גלוּת בהוויה.מדדה בתוך מציאוּת שבה תמיד חשתי כזר,הבא להתארח.אפילו בשפה,בתרבות,במחשבה איני מצליח להיות בן בית.התגלוּת כפדוּת מן הגלוּת? אולי,אך לא התגלוּת אישית, אלא גילוּי כלל-אנושי.אני לאו דווקא מדבר בהתגלות אלהית (תיאופניה),אני מכוון דווקא להתגלוּת מוּסרית אוניברסלית בהכרתו של כל אדם (מודל קנטיאני?יש מספיק ראיות לתפישות כאלה בקורפוסים פילוסופיים ומיסטיים,לאו דווקא מערביים,עוד לפני קאנט).משהו שיפסיק את שפיכוּת הדמים,את העוול המדיני והבין לאומי;את הנִכּוּר האנושי,הרווח,יותר ויותר,דווקא במוסדות,שהיו אמורים להיות אמונים על יצירת התרבות, החינוּך והשלוֹם.
פראזה רווחת למדיי גורסת כי כאשר אין כסף האהבה בורחת דרך החלון. אפשר כי המשבר הכלכלי העולמי הוא שמביא לכך שבחוץ נושבות רוחות, המנכרות איש מרעהו באופן יוצא דופן. בין הממתינים לקבלת הודעת אי- מייל על פטורין ובין אלו המקבלים הודעה שכזו, כי הם יישארו לפי שעה במצבת כח האדם, אך 20% משכרם יקוצץ. משברים כלכליים עמוקים כבר הוכיחו את עצמם ככלי הנושא את המלחמות העולמיות. אך גם ברמת החברה, דומני כי בימי משבר על אנשים להיות קשובים ודאוגים לזולתם,לא שמחים על כך שמלאך הפיטורין החבוש ברדס,האוחז מגל חד, פסח אייכשהו גם הפעם עליהם. ברם, מותיר בהם חרדה עמוּקה מפני אפשרות של קציר-דמים מחוּדש (דמים, בלשון חז"ל= כספים).
מוסיקה אצלי מניעה את הכל, בימי שמחה אף בימי עצב, ועל כן כאשר האזנתי אחר-הצהריים לשאנסון של ז'ק ברל, שראשיתו במילים:'לא, ג'ף, אינך לבד' ובאשר לאורך כל השיר כולו ישנה הבעה של קירבה דאוּגה, של אמפתיה אנושית לג'ף הידיד ולגורלו, חשבתי על 'האחר' ועל העקבה האלהית המתגלה על פניו אצל עמנואל לוינס,ועל 'האתה' הנצחי במשנתו של מרטין בובר, לפיה ביחס הקרוב והמקרב כלפי הזולת נפתח איזה צהר אל האתה הנצחי,שהוא האלהוּת.מדוע אנו בוחרים כחברה שלא להאזין לקולות האלה?מדוע יש בנו המסתפקים רק בפסוקי מקרא רלבנטיים כגון 'ואהבת לרעך כמוך אני ה" או במשניות, כגון: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך' ומדוע איננו רואים זאת כצו מוסרי כלל- אנושי,לצד גילויים אחרים של רעוּת וקרבה שנטבעו במחשבת האדם, אשר תקפם יפה ונכוח, בין אם מוצאו הוא באלהות הטרונומית או בין האלהות אינה אלא אידיאה בנפש האדם. מדוע עדיין האדם בוחר להידחק בתורים? להתקדם בכוחניות במרמה? מדוע להיאחז בהוויה בכל מחיר?הרס הסביבה שאנו נוכחים בו במלוא עוזו בציביליזציה המודרנית,אינו רק חורבן אקולוגי,אלא דקונסטרוקציה ושבירה של האחריוּת האנושית,של תפישת האני כחלק מקהל, כחלק מן האנושי במובנו הרחב ביותר. אני מעט עייף מכך היום. מן הניכור ומן ההדרה. מלראות אנשים שחצו את גיל הפנסיה מתפרנסים כשומרי-לילה בגילם המאוחר' בכדי שיכולו להתקיים בכבוד מינימאלי, מישישים המחפשים במצבורי אשפה. מן היחס הכללי לאנשים הנמצאים באחרית ימיהם הנע בין זלזוּל ובין זילוּת תחת כַּבוֹד וכִּבּוּד.
על מה אני מדבר? לפני כמה זמן הזדמנתי לאיזו מרפאה. רשימת מוזמנים הופיעה על הדלת ובשל אורך תור הממתינים שאלתי את אחד הממתינים לשמו. הוא הביט ברשימה והפטיר נון-שלאנטית 'שוּעִי רז'.אתה בטוח?' שאלתי אותו ברצינוּת, 'כן, בטח' השיב לי בביטחון. 'זה מעניין מאוד, אמרתי כי שלושים ומשהו שנים אני מסתובב בשכנוּע עמוק שזה השם שנתנו לי הוריי, אלא שהוגִים אותו שוֹעִי. חוץ מזה גם אותי הזמינו לשתים- עשרה'. 'אתה בטוח?' שאל אותי, כמעמיד פני תמה. 'אולי תרצה להשוות תעודות זהות?' הפטרתי בחביבוּת. 'דומני, שנגלה תוצאות מעניינוֹת'. הבחוּר כמובן היה הרחק בתור אחרי.מה שלא מנע ממנו בהמשך ההמתנה לנסות ולנשל זוג זקנים,דוברי רוסית,מן התור שלהם.וכשהתערבתי בכדי לדאוג לסדר הטוב, צעק וקלל,מדוע אני תוקע בזה את האף, זה לא עניין שלי.אני כבר ממילא הבא בתור.מה שהפתיע אותי יותר,שבין קהל הממתינים לא עוררה תגובותו תכונה מיוחדת. וכי למה להסתבך עם מי שיש לו פה גדול? יש מי שמחכה לדילוג הגדול, לעקוף את זולתו בכוחניוּת,לצבור עוד כח מדומיין, ויש המקווים לדילוג גדול קדימה,השונה כל-כך במהותו.
לא יודע למי דומה הישראלי היום,האם אותו ישראלי שנתקלתי בו הוא תופעת-קיצוֹן או תופעה התנהגותית נורמטיבית שאנו הולכים ומתדרדרים הלוך ומעוֹד אל פתחיה?.אני ממתין לדילוג הגדול קדימה. כלשון תפילת היחיד של שליח הציבור בעלותו להתפלל תפילת מוסף של הימים הנוראים: 'ויהי נא דילוגינו עליךָ אהבה'. דילוג כתפלה כלל- אנושית, אהבה- כאהבת אדם באשר הוא אדם.
בתמונה למעלה: Faustus Pirandello, Pine Tress, Oil on Canvas 1955
© 2009 שוֹעִי רז
ועוד אחזור אל הפוסט הזה להוציא ממנו כמה צימוקים ואת מטבעות החסד האחרונות שהשאירה לנו אמא כדי שאושרם יגן עלינו עכשיו ובימים הנוראים…
אבל אני רוצה להמליץ לך על הספר "הדרך" של קורמאק מקארתי שאני קוראת עכשיו
שהוא התשובה הנוראה והנפלאה לפוסט שלך.
תשובה שהיא אולי שאלה יותר מכל דבר והיא נוראה והיא נהדרת ונראה לי שאתה תזדהה שם עם כל מילה וגם תתקומם אל מול כל מילה.
עכשיו זה עלה על פני השטח.
נהג מונית מאוזבקיסטן הסביר לי השבוע שישראל היא לאגר גדול.
או בלשון אחרת, "הישרדות איי הפנינה" משהו כזה.
נכנסים לדפוס, קשה לצאת ממנו למעט לאחר חורבן כלשהו. כמה שתשלים עם זה יותר מהר, כן ייטב לך בעשיית החלטות נכונות ובכלל.
יש ליקום צד מובהק של אדישות. מעין עוינות.
הספר של קורמאק מקארתי מטפל בזה בצורה מסויימת
"הדרך" כך תרגמו את הכותרת.
באשר לישראל, ניראה שהתהליך עבר את האל חזור.
תודה על עמיחי, השיר של גרוניך-כספי מ'מאחורי הצלילים' מהר להתנגן באזני, ויש שם כל כך הרבה קירבה שהיא מציחה להכניס אופטימיות לטקסט הדק מן הדק
באשר לקורמאק מקארתי, טרם קראתי את ספרו החדש. צבי ידידינו כבר חזר והמליץ לי אודותיו ברוב תוקף. מקארתי קצת מזכיר לי את ב' טראוון, סופר אהוב עליי מאוד, ובמיוחד את ספריו השושנה הלבנה ואניית המתים, שהם עבורי יצירות מופת בכל קנה מידה
הלוואי שיכולתי להתרגל למציאות שאני רואה סביבי בפכחוֹן הגורם לי לסחרחורת
כמו ששר ג'וני קאש בשירו The Singer
שזכה בשנות השמונים לביצוע כיסוי נפלא של ניק קייב, ישנם אנשים המבלים את ימיהם בתחושה לפיה נולדו מאתיים שנה מאוחר מדיי ומאתיים שנה מוקדם מדי גם יחד
ובאשר לישראל הלאגרית, הסתובבתי לא מעט בעיירות פיתוח בכדי לספוג את תחושת העוול והניוול, גם דומני כי לא צריך להרחיק לכת, אפשר להסתובב באזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב, בשכונות מסוימות בדרומהּ או לנסוע לאזורים מסויימים ביפו
כדי לחטוף סוג אגרוף מטאפורי בבטן
צר לי, עדיין לא עברתי את המטמורפוזה המטריאליסטית של התבוננות בסבל אנושי כעל הזדמנויות נדל"ן.
זו לא השושנה הלבנה.
וזה לא דומה לשום דבר שקראת.
לי זה קצת הזכיר פיתוח בנקודה מסויימת של על העיוורון ובעיקר של העיוורים הרשעים ושל אשת הרופא שבתוכו אבל גם זה לא ממש
מגדל הספרים המצפים לקריאה על שולחני וסביבותיו כבר קרס כמגדלהּ של בבל
ודומה כרגע לגן השבילים המתפצלים דרכם עליי לעבור כדיי להגיע לשולחן ולתקתק עלי מחשב
אבל לאור ההמלצות שאני שב ושומע, וכעת גם המלצתך שלך, אני עוד אתן בו את עיניי באיזו עת
ואף דומני, כי בדומה לספריו האחרים של מקארתי, יהיה לכך את התחושה המטפורית של מי ששם עינו בכוס בורבון טוב, וחש את צריבת הכבד דולקת ומנשפת
גם על נושאים כאלה. נותן לי משהו לחשוב עליו, לחשוב איך באמת מביאים ליום יום את חווית האתה, במקום אני-לז.
א אל יעלה על הלב שבימות המשיח, ייבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית; אלא עולם כמנהגו הולך. וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיהו יא,ו), משל וחידה. עניין הדבר–שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם, המשולים בזאב ונמר: שנאמר "זאב ערבות ישודדם–נמר שוקד על עריהם" (ירמיהו ה,ו). ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזולו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת כישראל, שנאמר "ואריה, כבקר יאכל תבן" (ישעיהו יא,ז; ישעיהו סה,כה).
ב וכן כל כיוצא באלו הדברים הכתובין בעניין המשיח, משלים הם; ובימות המלך המשיח ייוודע לכול לאיזה דבר היו משל, ומה עניין רמוז בהן. [ב] אמרו חכמים, אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שיעבוד מלכייות בלבד.
ג ייראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג; ושקודם מלחמת גוג ומגוג, יעמוד נביא לישראל ליישר ישראל ולהכין ליבם: שנאמר "הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא" (מלאכי ג,כג). ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין; אלא לשום שלום בעולם, שנאמר "והשיב לב אבות על בנים" (מלאכי ג,כד).
ד ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח, יבוא אלייהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן–לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו: שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הווית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת.
ה ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר–שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה. וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו.
ו [ג] בימי המלך המשיח, כשתתיישב מלכותו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר "וישב מצרף ומטהר . . ." (מלאכי ג,ג). ובני לוי מטהר תחילה, ואומר זה מיוחס כוהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל: הרי הוא אומר "ויאמר התרשתא להם . . . עד עמוד כוהן, לאורים ולתומים" (עזרא ב,סג). הנה למדת שברוח הקודש מתייחסין המוחזקין, ומודיעין המיוחס. ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני. אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות, זה ממזר וזה עבד–שהדין הוא שמשפחה שנטמעה, נטמעה.
ז [ד] לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח–לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח: אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.
ח [ה] ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות–שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים; וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ, דעה את ה', כמים, לים מכסים" (ישעיהו יא,ט).
בריך רחמנא דסייען. נגמר ספר ארבעה עשר, בעזרת שדיי. ומניין פרקים של ספר זה, אחד ושמונים: הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להן, שישה ועשרים פרקים; הלכות עדות, שניים ועשרים פרקים; הלכות ממרים, שבעה פרקים; הלכות אבל, ארבעה עשר פרקים; הלכות מלכים ומלחמות, שנים עשר פרקים.
והלוואי נזכה לכונן עולם באני-אתה
דומני, כי לא לחנם התבונן בובר במוסדות המדיניים והדתיים כמגלמים את האני-לז ואת הניכּוּר
אבל אינדיבידואלים טובים ומיטיבים ניתן למצוא בכל מקום, צריך לזה רק פתיחוּת מסויימת לזולת
המחזוריות של הצמיחה והדעיכה והדקדנס, מתי זה יגמר? האם חייב להיות הרבה יותר רע לפני שיהיה יותר טוב? מייאש ובכל זאת יש שאומרים שאין יאוש בעולם, רק הזדמנויות לתיקון. שנזכה לברר את הניצוצות מהכלים השבורים הרבים שמנית: האדישות, הרשעות, גסות הרוח, המירמה.
על הציטוט הארוך מדברי הרמב"ם
השיאך אל רעו המקביל ואולי הטוב ממנו, ויעוין
מורה הנבוכים, חלק ג' פרק י"א
ושם מתואר מודל אסכטולוגי אינטלקטואלי- אוניברסלי
הסיפא של דברייך הדהדה לי כפרק קצרצר מן הספר ב'עין החתול' לחביבה פדיה, אותו חגגנו אמש בנוכחות המחברת:
עוד דברים שנשברו חוץ מחיוֹת, רשימה חלקית: היכלות, כיסא הכבוד, קן ציפור, משיח, ארץ, מולדת, חסד, אדמה, מלאכים, מיתיבתא דרקיעא, ירושלים של מעלה, שלום, ואהבת לרעך כמוך
(חביבה פדיה, בעין החתול, הוצאת עם עובד: תל-אביב 2008, עמ' 171)
ואף על פי כן שנשימות אור רפות בשלוליות צל צריך לשמר את אלה על ידי המסוגלים לכך
כעין מטבעות החסד האחרונות של עמיחי כפי שהציעה למעלה אסתי
עַל כֵּן נְקַוֶּה-לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל-בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:
זוהי סיומה של התפילה
שלוש פעמים ביום לפחות
המתפלל מבקש לראות את הכרתתה של העבודה הזרה ואת תיקון העולם במלכותו של הקדוש ברוך הוא. המתפלל לא מבקש שהקב"ה ירבה לו סוסים או ירבה לו נשים.
אם שועי ירשה לי להביא מובאות מהאוואנגליונים אוכל להוסיף מספר דברים
אין לי בעיה אישית עם מובאות מן האונגליונים
הם חלק מן התרבות האנושית
אבל במחילה, חשובה לי יותר הדעה והדיבור (השיח) מן הציטוט הנרחב. אם תוכל להסתפק בציון מראה מקום ובפרושך אותו, כאשר נהגתי בתגובתי הקודמת אליך באשר למורה הנבוכים, זה יהיה מצוין. כך תבטיח כי הקורא המתעניין ילך אולי ויפתח את הספר והקורא הפחות מעוניין לא ילאה מהבין, שהרי בהחלפת דעות חפצים אנו ולא באנתולוגיה
http://www.notes.co.il/hani/41101.asp
תגובה מס' 5 ,אזרח.
לדעתי, תורמות המובאות מאוד לשיח ולהבנה הכללית. דומני שהן אף פתח ל'אתה' עמו נערך השיח. הזדמנות. אבל כך להבנתי בלבד.
תודה על רשימתך .לו תתגשם משאלתך או למצער מעט ממנה.
קראתי ונהניתי. הערה (אפילו הארה) יפה על קיומינו. והנה מסתמן כי ראש הממשלה הבא יהיה הסמן הניאו-ליברלי הקפיטליסט- הקיצון של החיים הפוליטיים הישראליים.
דעתך רצויה בהחלט. אסגנן זאת כך, מובאות לא ארוכות מדיי מבוארות על ידי מביאם/מביאתן הנם בגדר האפשר, משום שמבמוקדם עומדת מחשבת הכותב/ת והיא זו שמייצרת שיח
הבאת מקורות ארוכים בלי מלה משלך על הנדון הופכת את דף האינטרנט לאנתולוגיה, העשויה להיהפך לחסרת מיקוד, כאשר כמה מן המגיבים 'מתנבאים בסגנונות שונים', מה שרחוק מאוד משיח
והנה ראי מה שכתבתי לאהרן אודות מורה הנבוכים לעיל וגם אחר-כך. אני חושב שבדבריי היתה דווקא הזמנה לשיח ולא הרחקה מסוג שהוא
הסכמנו.
אגב, בתור נפגעת נתניהו (נפגעת ממשית מאוד) אין הוא סמן ימני קיצון בעיני כלל ועיקר.
אני מקווה שלא ניאלץ להתנסות במפגעו של ימין כזה העומד כיום בראש מפלגה אחרת מזו של נתניהו.
קשה לי קצת להצליח ולעמוד על דקות דברייך
אבל נתניהו לדידי אינו הרע במיעוטו
אני מקבל את הכרעת הבוחר שהעמידה עלינו ממשלת ימין. אך דעי, כי גם נתניהו גם ליברמן יהיו מנוטרלים בה מאוד באשר ליכולות הנווט העצמאיות שלהם. נתניהו במיטבו הוא איש אמונם של רון לאודר ושלדון אדלסון, והוא יבצע בדיוק מירבי את המדיניות שארה"ב תכתיב לו
גם ליברמן מדי פעם ינהם וינהם על אחמד טיבי וחבריו לבלי הועיל
סכנתו של נתניהו היא דווקא לדידי בהעמקת היסודות הניאו-ליברליים כלכליים שכבר הכתיב ביד רמה ובלב גס בעבר
ושהביאו את החברה בארץ למצב של אנומיה והתפוררות
וקצת מפחיד אותי לראות שאלי ישי הופך לסמן החברתי של הממשלה הבאה
משום שמפלגתו היא מפלגה סקטוריאלית לגמריי הדואגת לזכויות מועדפיה ואינה נותנת ליבה לאינטרסים הכלליים ביותר
נתניהו אינו זהה בעיני לממשלת נתניהו.
נתניהו פעל גם פעולות ראויות ביותר למשק ולדמוקרטיה אלא שאיני זוכרת עתה את פרטי המקרים ולצערי אין לי פנאי עתה לחפשם. כך או כך אני בדעתי כי הוא רחוק מלהיות סמן ימני קיצון.
אשר לממשלתו זו מצטיירת כקשה ובעייתית מאוד מכל בחינה ונעדרת כל יכולת תמרון.
אני מסכימה אתך כי נתניהו יבצע מדיניות שתוכתב לו ע"י האמריקאים אלא שמבחינה זו איני רואה כל הבדל בינו לבין לבני או ברק לו היה מי מהם ראש הממשלה.
גם כשאני קוצפת על נתניהו אני זוכרת היטב את מרצ שנלחמה בראש חוצות למען חרות האדם ומשלח ידו כביכול ותבעה פתיחת בתי עסק גם בשבתות.
תזכורת קלה לכך קיבלתי השבוע כשנתקלתי בתנאיה של משרה אחת המוצעת לעובד המוכן לעבוד כל יום כל היום כולל סופי שבוע. כך.
השבוע למשל נתקלתי במודעת
השורה האחרונה מיותרת
מבין לליבך מאוד
אבל זה לא גורם לי לחוש יותר אמפתיה כלפי נתניהו
ובכל זאת, בעיניי מר"צ אמנם אינה פועלת למען מטרות דתיוֹת, וגם תפישתו את היהדוּת אינה תואמת את טעמהּ של היהדות הרבנית כלל ועיקר, פועלת לא מעט למען ערכים הומניסטיים וחברתיים חשובים, המוזנחים כמעט לחלוטין על ידי מפלגות דתיות, אשר היו אמורות לפחות להיות אמונות במקצת עליהם
לגבי הצבעתי, ראי רשימתי 'הרבה עצים, אבדן עצות וחצרות אחוריות'.
כאשר אני חש דעיכה מהות הדבר הוא במפגש עם הפסיכיאטר שיש לו בשורה רעה ובשורה טובה
הבשורה הרעה -מה שאתה מספר הם סממנים של דיכאון ואם נרצה דיכאון מז'ורי או קליני
הבשורה הטובה – אתה תצא מזה ואינך נמצא במצב אובדני
על ייסורי איוב אני לא רוצה לספר מה שאני כן יכול לספר זה על הערגה למוות ושלדיכאון יש סדר משלו הוא בא מתי שנוח לו אבל בסופו של דבר הוא מסתלק תוך מספר חודשים. אינך יודע מתי הוא יבוא אבל אם הוא יבוא הוא יסתלק ומה שחשוב הוא יסתלק והוא עוד ישוב . הוא יכול לשוב רק שאני בעולם הזה.
לגבי מרצ
זכינו בניצחון פירוס והוא המסחר בשבת. לא היה איכפת לי מפתיחת המסחר אבל לשמחתי אני לא לבד ויש לי בת זוג שכופה עלי את הגועל נפש של שופינג בשבת.
לא יודע, אם היטבתי לעמוד על הנמשל. רפואה שלימה והלוואי שישפור המזל
לא מת על מסחר בשבת, אבל ישנם דברים גרועים הרבה הרבה יותר, שנעשים דבר יום ביומו
מסכימה אתך גם הפעם.
לא באתי להשחיר את מרצ בכללותה. כשם שאני תומכת בחלק ממסריה ומפעולותיה כן אינני רואה בנתניהו או בליכוד עולם שיש להסתייג ממנו כל כלו.
ההגדרות 'שמאל' ו'ימין' לעתים קרובות קלושות בעיני ופעמים ריקות ממש.
תודה על ההפנייה לרשימה היפה. אולי בכל זאת יש משהו בבחירות האלה אם הן שימשו השראה לרשימה כזו.
ראי, יש לי חברים/ות יקרים/ות וטובים/ות בשני המחנות. כמובן שישנם צדיקים ומנוולים בשני
המחנות גם יחד
עם זאת, ברור שמבחינה כלכלית וחברתית ישנם בין הצדדים הבדלים ניכרים, ובלתי מטושטשים כלל וכלל
תודה על הדברים הנעימים אודות הרשימה האמורה וכל טוב
ועוד גיליתי שאתה ידידו של אחי האהוב, זה היה יום ממש טוב לבקר כאן.
הי רוני
תודה על דברייך שעוררו בי סקרנוּת לדעת
מיהו אחיך האהוב וידידי, הנעלם לפי שעה?
אחרי שקראתי עוד אתמול את הרשימה ואחרי שקראתי את הדיון המעשיר כאן ואת נסיונך המוערך לשמור על איזון נכון בין הבאת מובאו לבין דיאלוג (או בעצם רב שיח) אמיתי.
אבל ברשותך אני רוצה דוקא להתייחס לאיש החצוף שפגשת בתור לרופא, אין גבול לעזות המצח שלו, אבל זה יצר סיטואציה כזאת סוריאליסטית ומרתקת ופילוסופית, כשאתה מוכיח שאתה אכן אתה למי שמתיימר להיות אתה, שלמרות חוצפתו וכיוון שמדובר בך, נדמה לי שהוא דוקא נתן לך מתנה, בלי להתכוון…
אבל הלוואי שלא הייתי צריך להשתמש בשמה של תעודת הזהות על מנת לעשות כן
עוד דבר, אגב התכתבותנו המשותפת עם מרית, הואיל וההסיטואציה עוררה בין זעזוע ושעשוע גם יחד, חשבתי שממש היה באירוע מטעמו של המיצג