Clouds (עננים)

 

  

ג'וני מיטשל, Both–sides–now , השיר החותם את האלבום Clouds משנת 1969, אחד השירים האהובים עליי בכלל, מובא כאן בשתי גרסות הופעה, האחת משנת 1970, השנייה משנת 2000,אחרי שלושים שנה. ג'וני הגאונה והנאוה, הפכה לאמהּ החכמה, המלומדת בחיים ובנסיונותיהם, של ג'וני הצעירה. השנים חתמו בה את סודן, משהו הבשיל מאוד, כבר איננו רענן- בר, אבל זהו מחזה מפעים וקורע לב. בגרסא הראשונה יש יופי רב פשטות עמוּקה, בשניה יש כובד רגשי, עומק ומורכבוּת המובעות מכל שורה, מלה והברה. השוּרה I–really–don't–know–life,–at–all, מן הפזמון השלישי שבגרסת המקור אולי עוד היה בו משהו מעורר חיבה אצל המוסיקאית הצעירה. אותה אמירה הופכת ככלות שלושים שנה להצהרה שכמו נלקחה מתרגום ספר קהלת. החיים כסוג של Clouds–Illusion, צל עובר, אדם יסודו עפר וסופו עפר וסודו חיים. גם מה שהוּבן אינו אלא חלקי. הביקוּר הזה שלנו כאן, שאנו מכנים חיים, לעולם יוותר בו צד סתוּם, בלתי מפוענח ובלתי ממוּצֶה, כמו ביחסים בין-אנושיים, כמו ביחס לכל איש/ה יקר/ה שהכרתי בחיי. וכי אפשר להבין באמת נפש אחרת, אפילו נפש קרובה ואהוּבה? כאשר האהבה עצמה, כמו החיים נתונים כל הזמן לשינוי איטי, כמו מסע העננים בשמים.

  

 

  

 

ביני ובין בני הצעיר שורר פער גילאים של שלושים שנה. כאשר אני מתבונן בו לעתים אני רואה את עצמי. את שנותיי הראשונות. כשהוא אינו מבין דבר מה ומנסה להתגבר על אי ההבנה על ידי סקרנוּת, לימוּד וחידוּש יצירתי אני מבין ללבו. לאחרונה החל לקרוא ספרים בעצמו וכבר מסיים עוד מעט את סדרת הקומיקס אסטריקס. הוא מקריא לחבריו ספרים ונהנה בגילוי עולמות תרבותיים חדשים. לעתים כאשר מסע העננים הזה לוכד את שנינוּ, ואני יכול לראות את אותם הכוחות שהניעו אותי מניעים גם אותו. אני מחייך לעצמי וחושב על כך ש I–really–don't–know–life-. לפעמים כאשר אנחנו צוחקים ביחד כמו שני ילדים, אני מבחין לפתע בעד החלון הפתוח במסע עננים איטי, מהורהר וחולף.

 

© 2009 שוֹעִי רז