
פגשתי את טלי כוכבי, שכנתי היקרה ל"רשימות", חיפאית ותיקה, וטיילנו קצת באוניברסיטה מדברים על דברים שקורים ועל דברים שאירעו די מזמן. הראיתי לה מתוך ספר את השיר הזה של נאזים חכמת (1963-1902) שלא יכולתי להירגע ממנו כל היום וגם כל ההרצאה בעת שדיברתי, תקתק בתוכי כמו שעון בּלוּע:
הִנֵּה כָּךְ בָּאנוּ וְכָךְ נֵלֵךְ
הֱיֶה שָלוֹם אָחִי הַיָּם
לָקַחְנוּ מְעַט מֵחַלּוּקֵי הָאֶבֶן שֶלְּךָ
וּמֵהַמֶּלַח הַכָּחֹל עָמֹק שֶלְּךָ
מְעַט מִנִצְחִיוּתְךָ
וְּמְעַט מִזְעָר מֵאוֹרְךָ
וּמִקְצָת מִצַּעַרְךָ
לָמַדְנוּ כַּמָּה דְבָרִים
מִגוֹרָלוֹ שֶל הַיָּם
שָאַבְנוּ מְעַט תִּקְוָה
וְנַעֲשֵינוּ מְעַט יוֹתֵר בְּנֵי אָדָם
הִנֵּה כָּךְ בָּאנוּ וְכָךְ נֵלֵך
הֳיֶה שָלוֹם אָחִי הַיָּם
(נאזים חכמת, ענק כחול-עיניים: מבחר שירים ופואמות, תרגמה מתורכית, העירה וכתבה אחרית דבר: עפרה בנג'ו, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב 2009, עמ' 123)
דיברתי עם טלי על השיר, ועל ההתכתבות שלו עם השיר 'תמורות' לתמיר גרינברג שקראתי כמה דקות קודם לכן בהרצאה. וטלי אמרה שזה כמו 'היו שלום ותודה על הדגים, רק להפך' וזה הביא אותי לידי חיוך ואז חשבתי בתוך עצמי כי 'היו שלום ותודה על הדגים', על פי דגלאס אדאמס, זה פתק שהדולפינים משאירים אחריהם כאשר הם עוזבים את העולם ונודע שהם תמיד היו יישויות אינטיליגנטיות לאין ערוך יותר מן האדם. חשבתי כי ביממה האחרונה דולפינים מלווים אותי בכל מקום.
*
הִגַּעְתִּי אֶל הַיָּם רַגְלִי,
דֶרֶךְ הַשּוּק הַמְרֻקָּן
אֶת הַגַּלִים אֵינִי מַכִּיר
אֶתְמוֹל הָיוּ פֹּה אֲחֵרִים וְהִסְתַּלְּקוּ
וְאֵלּוּ שֶעַכְשָו מְלַחֲכִים אֶת כּפּוֹתַי
יֵלְכוּ גָם הֵם
הַיָּם אָפֵל, הַחוֹל אָפֵל.
נַאֲקָתָם שֶל הַגַּלִּים
גָם הִיא בָּאֲפֵלָה.
עָלַי לֵילֵךְ עִמָּם
אַךְ קֹדֶם כֹּל
אֵשֵב עוֹד רֶגַע קָט
עַל מְלַאכְתִי.
לֹא לִי לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה
לֹא אֲנִי הוּא זֶה שֶיַּשְלִימָהּ
(תמיר גרינברג, על הנפש הצמאה, הוצאת עם עובד: תל אביב 2000, עמ' 49)
התנועה הזו הבלתי פוסקת של הדברים, של מצבי הנפש. סופיותם. התחנה כבר היתה כסוית אפלה. מקרוב שמעתי את תנועת הרכבות הולכות ושבות על המסילות, כמו נסיון לחקות את תנועתם המתמדת של הגלים הרחק.
*
*
השיר Dolphins נכתב והושר לראשונה על ידי אמן הפולק האמריקאי פרד ניל (2001-1936). השיר בוצע פעמים רבות מאז, בין היתר על ידי טים באקלי, בילי בראג ו- The–The (מאט ג'ונסון). הבאתי אותו בביצוע המקורי משנת 1969.
השיר, Reason–to–Believe– ,נכתב ובוצע במקור על ידי אמן הפולק האמריקאי טים הארדין (1980-1941) . כאן בביצוע כיסוי יפהפה של בילי בראג וליסה מילר שהוקלט לטלויזיה האוסטרלית בשנת 2003.
בתמונה למעלה: נחום גוטמן, אניות ביום חג בנמל חיפה, שמן על בד 1959
© 2010 שוֹעִי רז
בוקר טוב, מידי פעם אני מבקר אצלך מבלי להראות, סופג רוח ממילותיך ולא פחות מההתכתבויות שבעקבותיהן.. (גיליתי שאפשר להתחיל את הקריאה כאן גם מהסוף, מהתגובות). אבל הבוקר קרה דבר מוזר, השעה 5 וקצת, אני במשמרת לילה (ליד הים) ואני כנראה הראשון כאן 🙂 עוד רגע יהי אור.. רוח מנשבת על פני הבלוג ועדיין אין תגובות אז אני מנצל את הזמן-פוסט המיוחד הזה להודות לך (ולשותפים) ולאחל יום טוב!
הייתי צריך להמליץ על זה קודם: דיסק בהוצאה עצמית של אנסמבל אבידין – חבורה של מוסיקאים רציניים מאוד וירושלמים שהלחינו, עיבדו, ומבצעים דיסק משירי נאזים חיכמת (ולפעמים גם מופיעים). בירושלים אפשר להשיג את הדיסק המאוד מאוד מאוד יפה הזה בחנויות התקליטים, אינני יודע כמה ואיך הוא מופץ במדינות שלכם
הוא נראה ככה
http://mog.com/music/Abidin_Ensemble/A_Tribute_to_the_Poetry_of_Nazim_Hikmet
אם מישהו או מישהי מעוניינים, אני יכול לברר עוד פרטים (אני מתחיל להשמע כמו פרסומת)
את "אחי הים" אין שם
שלום ואור,
בדיוק סיפרתי בכנס השבוע לכרמית רוזן (משוררת ומורה ליוגה הכותבת כאן ברשימות) ולחברתהּ נועה המלמדת יוגה על הים, על ימים רחוקים בהם הייתי נשאר בלילה ליד הים
ובבוקר עושה בו מעט טאי-צ'י.
יש משהו בים המתעורר מאפלתו בבוקר בבוקר, מאפיר ורק אחר כך מכחיל ומוריק, וברוח של הבוקר, שאי אפשר למסור במלים.
(ותודה על הדברים לגבי אופן הקריאה האפשרי של האתר. גם אני חושב כי שיח התגובות פה הוא לא פעם העיקר. ובכל מקרה, הוא הרוח החיה בהתרחשות כאן).
יום נעים, מחשבות טובות.
תדה שועי, בקריאה שניה עלתה בי תהייה על המקום שלך אתה בטווח הזה שהצגת בהרצאה, אני מרגיש ששתי התפישות האלה מוכרחות להתמזג אחת בשניה באיזו דרך.. איך אפשר אחרת?
הן מזוגות זו בזו לדעתי בין כה ובין כה בנפש האדם. הן באות על יישובן אם האדם אוהב בכל ליבו, ומשתדל להימלט מכל קהות שבלב.
ראה השיר של טים הרדין/בילי בראג למעלה.
(-:
אני עוד זוכר את אנסמבל מפטירין האסטנבולי
שהולך ומתבהר כי כולם/ן מכירים/ות אותם חוץ ממני.
ידיד, איציק אלפסי, הכותב בלוג בענייני כדורגל
ומתבל דבריו לא פעם בדברי שירה ואמנות http://geshemalfasi.com סיפר לי השבוע על שיר דאנס תורכי, אשר חבר תורכי סיפר לו כי הטקסט הוא קלאסיקה סוּפית, ככל הנראה של יונוס אמרה רענו הותיק
אז נכוח הוא כי ברי סחרוף הנעים זמירות וארג לאחרונה משיריו של שלמה אבן גבירול, אביר המשוררים, לכדי מסכת מוסיקלית (שלא לומר טרקטטוס), אבל אם הבינותי דומה הדבר לכך שדנה אינטרנשיונל תלחין ותבצע משירת היין או משירי החשק הכלולים בגן המשלים והחידות לטודרוס בן יהודה הלוי אבולעפיה או נניח אחת מן 'הקצידות האלהיות' לר' יהודה אלחריזי
שלהקה של דולפינים חיה את חיה דווקא בים התיכון לא רחוק מאתנו, ועל פי חוקריה, העוקבים אחר המתרחש ומתסבר גם מכירים את הדולפינים בשמות פרטיים – מדובר בקהילה יציבה, שיש בה המלטות וטיפוח קטנטנים ואפילו איזו מערכת יחסים סבירה עם הסירות החולפות בטריטוריה שלהם.
עוד משוררת סוּפית, מכאן, הכי מכאן
אפשר להצטרף? היש ועדת קבלה?
השיר דולפינס של פרד ניל הוא שיר יפהפה
אני אוהב את הביצוע הזה של טרי קליאר ובת' אורטון
כאן בביצוע חי בתכניתו של ג'ולס הולנד, אבל במקור מה-אי-פי הנהדר בסט ביט של אורטון, הנה עוד שיר משם
ולגבי השיר המושלם של טים הארדין הענק, הביצוע של הארדין הטוב ביותר, למרות אהבתי לבילי בראג, אבל הנה לינק לקאבר ישן של השיר הנושן שלא נס ליחו, של רוד סטיוארט משנות השבעים
וכאן בהופעה ברויאל אלברט הול, הרבה שנים אחר כך
בצוע יפה של אורטון/קליאר, תודה.
בעיניי, לבד מן המקור, יש לבילי בראג ביצוע נהדר שלו ב-Don't try this at home (1991), אלבום מופלא ממש, כולו (עם ג'וני מאר בגיטרות בחלק מן השירים).
והארדין הוא הארדין ובראג הוא בראג, ומה לרוד סטיוארט ולהם? (לא יודע, אף פעם, גם בשנות השמונים כאשר הוא היה בשיא הצלחתו ואפילו פרסם כאן את בריטיש שנדי, ולמרות שאני אוהב קולות רסוקים, לא הצלחתי להתחבר/לחבב את סטיוארט). מה שכן, מאוד הייתי רוצה ביצוע של ואן מוריסון לשני השירים, מי יודע? אולי זה יקרה אי פעם.
לפני שנים נסעתי לכפר קטן על שפת הים בכרתים והכרתי משפחה של תיירים גרמנים. לאשה קראו דגמר. זו הפעם הראשונה שנתקלתי בשם ומיד תרגמתי לה אותו לאנגלית: דג מר. היתה להם ילדה קטנה והם סיפרו לה שאם תטבע יבוא דולפין ויציל אותה. הם היו מאד רציונליים וממחזרים (דגמר אמרה כל הזמן: אנחנו טובעים בזבל שלנו.) והם לא רימו את הילדה. הם באמת האמינו בזה. הם סיפרו לי שהיו הרבה מקרים שבהם דולפינים הצילו ילדים. ונזכרתי בשיר של פנחס שדה קָנְדֶלַרְיה וילָנוֹבה. הוא כתב את השיר בעקבות ידיעה שקרא בעיתון. בהערות הוא מסביר שרצה לספר על זה כמו סופרי התנ"ך שסיפרו על נסים, אבל אני חושדת שגם לשמות המתנגנים היה חלק בדבר:
קנדלריה וילנובה, בת 52,
הפליגה במעבורת האיים אלוהה. עקב שרפה
טבעה הספינה מול חוף זמבואנגה
בשני ביוני 1974.
אניית חיל-הים הפיליפיני קלנטיאו
משתה את גב' וילנובה, תשושה ונפחדת, מקץ ארבעים
ושמונה שעות. לאחר שאחד הקצינים הבחין בה
בלב ים, נצמדת אל גוף שנראה
כחבית דלק גדולה.
"השלכנו לעברה חגורת-הצלה (סיפר אחרי כן
קצין חיל-הים) וברגע בו נאחזה בה
צללה החבית.
רק אז נוכחנו כי היה זה צב ים ענק.
שתי יממות שט הצב מתחת לה.
תומך בה לבל תטבע."
ו(עכשיו זה כבר אני, מרית) זה קרה ברגע של הטוב שבעולמות.
(וטלי, את צריכה לפתוח בלוג זוגי עם שועי, הדיאלוגים ביניכם זו סוגה ספרותית מן הסוג הנדיר העל-גילי)
מרית יקרה, היו מפות בימי הביניים שבהם העולם כולו נישא על גבו של צב; וזה מעניין, כי ב"סיפור שאינו נגמר" עד כמה שאני זוכר מוירה, אלת הגורל, היא צבה ענקית השוכנת בביצות השכחה. וכך אולי גורלהּ של קנדלריה תמך בהּ בלב ים.
יש אומרים, שלאחר יומיים על גב הצב, הלכה קנדלריה לבצע את השליחות שלה, להודיע שעוד ארבעים יום קזון סיטי נהפכת, אבל היא לא מצאה שם אנשים, כי כולם היגרו זה מכבר למערב כעובדים סיעודיים. במר נפשהּ, הלכה קלנדריה לבית חב"ד שם יכולה היתה לסעוד ליבה במרק קניידלעך מהביל. כאשר היא ראתה את בוהק הקניידלעך הצפים במרק, היא נזכרה בצב שנשא אותה על גבה שני ימים ושני לילות ודמעות של אמון בחיים מילאו את עיניה.
ובקשר לדיאלוגים עם טלי. בקרוב יופיע אחד כזה בכתב עת חדש, "הפנקס". את כבר בטח יודעת
ועוד דבר, נדמה לי כי מאכל הגזר המתוק עד אימה המתכנה צימעס הומצא על מנת להמתיק כל דג מר באשר הוא
(-:
מישהו היה צריך לומר לקלנדריה/
שבחיים לא הולכים קפנדריה/
לעומת זאת מול חוף הים בנתניה/
!אף צב ים לא הושיע את פָנְיַה
צימעס לא ממתיק את הדג. הוא ממתיק את *עין* הדג, אבקש. הוא ממתיק את עין הדג כמו שמטבעות כיסו את עיני המת ביוון (זה "עיניים של כסף קר" אצל לורקה). כמו החרסי שהקברן הניח על עיני המתים ומזרח אירפוה היהודית. כל ארוחת שבת היא אשכבה לדג
אבל חשוב יותר: אתה שולח לי אהובה עוזרי כשאני יושב ושומע את מה שהיא כתבה למריה פרנדורי (שני שירים בתקליט מוזאיק). הו, צירוף מקרים!
אבידין שונה מאוד ממפטירים. זו להקה עם מוסיקה לא מסורתית ולא סוית, אבל יפה מאוד. חבל שאני לא יכול לשלוח לך במייל דיסק מתנה (זה בדיוק סוג הדיבקים שאני רק קונה מתנה. לא מתכוון לקפח מוסיקאים שהוציאו דיסק בזיעת אפיהם ובמימון עצמי)
טוב טוב
אחרי קריאה מרפרפת בבוקר,
היתה לייוגה בצבעי כחול של הציור שאני כל כך אוהבת מנחום גוטמן, ודולפינים במקום ציפורים במדיטציה…
וכשחזרתי עכשיו לקריאה יותר מעמיקה,
אז גם כל מיני מחשבות וממתקים.
אני חושבת על ההרצאה שלך ובעקבותיה על כל האנשים שאני מאוד אוהבת, על היוצרים שאני מעריכה, והרי הם כולם אנשים עם איזה מין מאניה-דיפרסיה תמידית… בדרגות חומרה שונות, אבל אנשים שמכירים את תהומות היאוד והדיכאון טוב טוב ויחד עם זה יודעים לשמוח הכי טוב ולצחוק הכי טוב, אנשים שמאמינים בטוב בעולם ובאדם יחד עם זה שהם יודעים את הרע מכל.
והחבורה שכאן… הו,
שועי, אתה ממש החלילן מהמלין,
של חבורת נשמות מאוד נפלאות,
ותמיד כיף לקרוא את מה שאתה כותב ואת מה שכותבים אחריך…
תודה על הדגים!
אל אהובה עוזרי שיריה ולחניה התוודעתי רק לפני עשור לערך. למשל, יש לי חבר טוב הצעיר ממני בכמה וכמה שנים טובות שזכה עוד להכיר בבית הוריו את 'איפה החייל?' ואילך.
יש לה כמה וכמה שירים נפלאים, וגם אהבתי מאוד את 'האיש ההוא' שכתבה ליהודית רביץ.
יש אומרים שהצימעס הותקן בראשונה מאחר שמתיקותו היתה מסמאה את עיניו של כארון איש המעבורת, ולפיכך הצליחו היהודים הפולנים להתחמק מתשלום דמי ההפלגה (אם ב-זוזים אם ברובלים אם בזלוטי) ברידתם אלי האדס וחילותיו. יש אומרים כי אורפיאוס, שמו האמיתי היה רפאל והיה כלייזמר בחתונות ועובד בשחור. עיתים אף מצאווהו נוגן בבתי מרזח. פעם פגשו לקרברוס הכלב בעל שלושת הראשים ואזיי עברו רפאל בעזרת תבנית רגל קרושה צוננת ורוטטת, ועוד לעג לההוא כלבא באמרו: כלבלב הו בידי-בם-בם. על כן פזמונו של נתן זך, כך נאמר לי אחר כך, הוא מיסוד השמועה בלבד, ואינו קרוב אצל נקודת האמת. הרי היא לכשעצמה דומה היא לאותו מכסה גזר המושת כנזר על ראש הגפילטע, ואין זה אלא לעג לרש? אלא שיש אומרים, כי הגזר הזה המונח על פני הגפילטע דומה הוא למסווה שהיה משה רבנו מכסה בו את פניו ככמובא בסוף פרשת כי תישא
ויש אומרים כעין מלאכיו של ישעיהו בחזון ההקדשה
שהיו מכסים בכנפיים את פניהם.
מיכל יקרה, זוהי רשימה ישנה שלי, שפתאום בעקבות תגובתך משום מה הפכה מאוד רלבנטית לכאן
http://www.notes.co.il/shoey/51798.asp
וכן, בדרכי האינטרווורטית משהו, אני שמח מאוד בחברתך, ובחברתם של כל בנות ובני השיח שלי
בקיתון המרזחים הזה שבעולם.
אם הגזר המונח על עיניהם הוא המטבע שעליהם לתת לכארון בבואם אל הנהר,
או שהוא הוא הכפתור שאם איזה צדיק ילחץ עליו, יעיף כל גוש קטיף ל…
הדגים אינם יודעים, לבלי שוב הם נבלעים,
ואפילו לא במעי הדולפין, כי אם סתם בבטנו של יהודי בערב שבת, עם חזרת וחלה.
ספר נפלא: 'סיפורי דגים', או באנגלית, הרבה יותר יפה:
Big Fish / Daniel Wallace
ולקינוח ארוחת הדגים, פי ג'יי:
אני דווקא מהאנשים שאוהבים יותר מ
כל את פי ג'יי של שני האלבומים הראשונים. התתחלתי לשמעם עוד בתחילת 1994. חוץ משני גמלים ופיל עוד לא ידעו אז מיהי. קניתי את Rid of Me בשבוע יציאתו
קצת אחרי זה נזרקתי/נחתכתי ממערכת יחסים ארוכה (פעם אחת ויחידה ככל הזכור לי)
יש איזה שיר של טום ווייטס שראוי להביא כקומפוט:
הייתי שר את הבית האחרון בכל פעם שנכנסתי לכתה באיחור בכתות י"א-י"ב.
אתה בכתה יא' ידעת לצטט את טום וויטס,
ואני, בקושי, את כוורת…
(שני גמלים, פיל… וזוג מגפיים)
לעומת זאת אני מנצחת אותך בתחום ה"העפה/זריקה" ממערכות יחסים!
הא!
פתאום חשבתי על פשר המלים העפה/זריקה
וחשבתי על צלחת מעופפת.
ושתדעי עד היום יש לי חבר שיעיד שהייתי כזה עקמן בלזרוק צלחת מעופפת, שכל צלחת מעופפת שהגיע אליי היתה עוברת לגור על ראש גג רעפים
על יד האנטנה לפחות.
אני חושב על כל להקות הציפורים הנודדות שהיו נכנסות לפוביות בכל פעם שהפריסבי היתה מגיעה אליי, Man, חייזרים היו מגביהים טוּם באימה
וגם מטוסים של אל-על, אי אפשר היה לצפות את זה
ובאשר למערכות יחסים ארוכות, אני חושב שלא הרביתי להסתכן מדיי, ובדרך כלל נטיתי לפתח יחסים רק עם מי שרחשתי לה אמון של 125%
בצל. חוץ מזה 'תחתנתי די צעיר אז זו לא חכמה.
(-:
((-:
תודה תודה על ההפתעה המנוחשת ומפתיעה גם יחד ובעיקר על החברה הנעימה, גם "על אמת" (לא נכון. גם מה שקורה דרך המסך והמקלדת זה על אמת. רק אחר).
מצחיק, כי ברגע שבו אמרתי לך שזה כמו הנגטיב של "היו שלום ותודה על הדגים", חלפה במוחי מחשבה שזה כמו מה שקורה בתגובות כאן (-:
אני לא מוסמכת לדבר בשם דפנה לוי ולהקת הדולפינים אבל נראה לי שרק לאור השאלה – התקבלת! מזמן..
אבל אוף, למה גילית? לגבי הדיאלוגים וכל זה, מרית אמנם יודעת אבל רציתי להשאיר את זה ברמת הרמז העדין…(כולם: שששש…אל תגלו)תודה ענקית על הקומפלימנט העצום, מרית יקירה, אינשאללה יבואו עוד דיאלוגים כאלה ואחרים (-:
לגבי הצימעס, אמנם היתה לי סבתא אחת ליטאית אבל אני לא מחובבי הצימעס, מה שכן, עם ע' לא מתווכחים על עיני דגים, אז מה שתגיד, עמרם (-:
ואת הספר ביג פיש לא קראתי, אבל אי שם בתגובות לאחד הפוסטים הרבים באתר הזה ממש, המלצתי פעם לשועי על הסרט הנפלא של טים ברטון. עדיין ממליצה!
(והשירים באמת יפים. הבטחתי והקשבתי)
ב"גלריה", מוסף התרבות של "הארץ" שידוע גם בשם העיתון שאיתו אני מתחילה את הבוקר (לא כל "הארץ,, חלילה, רק "גלריה"), יש מדור חדש וחמוד של כלמיני דברים קטנים ומומלצים.
כל יום מפרסמים שם שיר.
יום אחרי אותו כנס חיפאי, פרסמו שם את "היה שלום אחי הים"….הייתי מתפלאה, או לפחות מרימה גבה, אבל כבר למדתי שבכל מה שנוגע לשועי אין מה להתפלא. מספיק לחייך ולהגיד תודה (-:
טלי יקרה, ראשית התנצלות על שאני טוחן בשורות טובות ומשברן זו בזו
באמת שכבר התייחסתי לזה כאל כל-ידוע
אבל אני חושב שזו תהיה הפתעה בכל זאת לכל הקוראות והקוראים שיגיעו לשם, לא?
אני דווקא חושב שהשיחה שם טובה יותר מן הדיאלוג הסדור בינינו כאן או באתר שלך
חוץ מזה, אני מתחיל להתייחס בכובד ראש לכל הביבר הזה שאני הולך ומפתח כאן, כלומר: היו רשימות על דגים ירוקים, ודרקונים ירוקים (שהם בעצם סוג של לוויתנים), ועל כל מיני סוגים של ציפורים, ופעם אפילו בפוסט אחד התחפשתי לקנגורו בהתחלה ובסוף לדב פנדה, וכמובן חתולים לרוב אם או בלי קשר ל"בעין החתול" לחביבה פדיה. ואני מנסה להבין, מה כל זה אומר. כלומר, אני צמחוני, אני אוהב את הטבע ואת החיים בו, וובכל זאת כאן לא משלי איזופוס, כמדומני. אני עדיין תוהה. אחר כך אהיה בוהה. בסוף אחשוב על משהו.
אם יש לך הצעה בינתיים, אשמח לשמוע.
פעם אמרתי שאני צריכה לפעמים,
שיבוא איזה חבר ירושלמי,
כדי שיזכיר לי שיש כאן ים בתל אביב…
האם גם את ככה שם בחיפֹה?
ולשועי, שומר גן החיות,
משיב אבדות
תוהה תהיות
ובוהה בהיות,
תודה.
מה שנבנה כאן, שועי, זה טקסטים מז'אנר הבסטיאר (ביבר) שבו שירים נכתבים על בעלי חיים. בסטיאר מודרני של אפולינר תורגם יפה על ידי ברונובסקי
קיץ אחד נסעתי מאיסטנבול לליסבון, מחיכמת לפסואה (ולעולם כבר לא אכתוב עד כמה הערים האלה דומות ועצובות). רציתי לכתוב שבצד השני של הים התורקי עומד הים הפורטוגלי (עם שיר בשם זה של פסואה), אבל אז נזכרתי שפסואה פגע בי מאוד בשירו *זין בעין* (בחיי! עמ' 130 של "מה עשיתי מהחיים?") תראו
ora porraזין בעין- זה תרגום נחמד של
שזה בעצם מין לעזאזל – אבל המתרגמים רצו לשמור על החריזה של שתי המלים הילדותיות האלה
אבל עין נפגע בשם כל העיניים (שיר מלא קללות על העיתנות הפורטוגלית שלא היתה אז איכותית כשלנו)
–
Álvaro de Campos
Ora porra!
Ora porra!
Então a imprensa portuguesa é
que é a imprensa portuguesa?
Então é esta merda que temos
que beber com os olhos?
Filhos da puta! Não, que nem
há puta que os parisse.
מה שנבנה כאן, שועי, זה טקסטים מז'אנר הבסטיאר (ביבר) שבו שירים נכתבים על בעלי חיים. בסטיאר מודרני של אפולינר תורגם יפה על ידי ברונובסקי
קיץ אחד נסעתי מאיסטנבול לליסבון, מחיכמת לפסואה (ולעולם כבר לא אכתוב עד כמה הערים האלה דומות ועצובות). רציתי לכתוב שבצד השני של הים התורקי עומד הים הפורטוגלי (עם שיר בשם זה של פסואה), אבל אז נזכרתי שפסואה פגע בי מאוד בשירו *זין בעין* (בחיי! עמ' 130 של "מה עשיתי מהחיים?") תראו
ora porraזין בעין- זה תרגום נחמד של
שזה בעצם מין לעזאזל – אבל המתרגמים רצו לשמור על החריזה של שתי המלים הילדותיות האלה
אבל עין נפגע בשם כל העיניים (שיר מלא קללות על העיתנות הפורטוגלית שלא היתה אז איכותית כשלנו)
–
Álvaro de Campos
Ora porra!
Ora porra!
Então a imprensa portuguesa é
que é a imprensa portuguesa?
Então é esta merda que temos
que beber com os olhos?
Filhos da puta! Não, que nem
há puta que os parisse.
אבל מאוד נהניתי מהרשימה, מהתמונה, מהטקסט, מהשירים, מהמוזיקה.
תודה, שועי.
התחלתי לשיר את השיר הקטון:
שועי שומר גן החיות/משיב אבדות/תוהה תהיות/ובוהה בהיות/
על פי ניגון הפיוט הספרדי לימים הנוראים 'אדון סליחות' (נקמת הטרקטור הקליטו לו פעם גרסא יפה). יושב בול, תודה
אם אוציא פעם אלבום ראפ, זה יוכל להיכנס לגולדן היטס
(-:
שים לב הותרתי עבורכם (כל העיניים) אגדת פקוחי עין ב"עיר האושר" אצל קרובתנו
אני מכיר ביבר נאה של ד"ה לורנס שהיה משורר בכלל לא רע (אפילו תרגמתי לפני שנים רבות את 'אניית המוות' שלו). את ז' בעין אני מכיר
אך דומני, כי העתונות בכל מקום היא אותה עתונות, ואין ליסבואה מדורדרת בזה מקונשטנטינא הנוה גם לא מתל-אביבה, ומשאר ערים השוכנות לחוף ימים
וראה גם עמודים 128 ו-129 שם: שירי ז' בעין ועזאזל. האפשר שמדובר באותה הפראזה בתרגומים השונים כולם?
(לפי אותה מנגינה כמובן)
בודה בדיות,
ממשיל מעשיות
שותל כרוביות (?)
כותב על חיות –
ביקרנו בבלוגך (עם סגול בג' כמובן), חייך אלינו, ביקרנו בבלוגך חייך אלינו (אתה כבר עושה את זה לבד….
דווקא יש לי הצעה, קשורה לחיה החביבה עלי, ולאו דוקא במשמעה הזאולוגי – פועה. אחלה פועל שבעולם (-:
מתי היית קנגורו ודב פנדה? פספסתי משהו או שזכרוני בוגד בי קצת?
ושכחת את החיה הכי חשובה! עוף חול!!!
מה שבטוח, שזה לא גן חיות, כי אם יש דבר אחד ויחיד שאין, ולדעתי גם לא יהיה כאן לעולם, זה כלוב.
לגבי ההפתעות, לא נורא, אם אתה טוחן בשורות זו בזו אולי ייצא ניצוץ (וככה נחסוך את כל הסבל מפרומתיאוס).
ומיכל יקירתי חמדתי – ריגשתני (-:
כן, לגמרי! אני זקוקה לאנשים שאין להם ים כדי להזכר שיש לי. הכי דרטי היה פעם כשהייתי בקפריסין בסמינר עם פלסטינים מהגדה – אצלפם דווקא יש כלוב, גדול,ואחרי שראיתי באיזו כמיהה הם נצמדים לים, התביישתי מאוד וגם התחלתי ללכת יותר לים בעצמי (מצטערת שסיימתי בנימה נוגה משהו, סומכת עליכם, יקיריי, שתצליחו להפוך את הקערה שוב ובקרוב).לא, לא הקערה שנשברה איפה, בחיפו, בבית המשטרה….
תודה גם כן. הכנס המדובר ממש נהנה מחוסר כפתוּר, כלומר סבל מאוירה פתוחה ומשוחררת ומשמחת מאוד. כדאי לבוא בשנה הבאה.
ובאשר לדברים שלמעלה, אני מקווה שהעולם לפחות מעט ישתנה לבסוף, אני מתכוון לשירו של פרד ניל, אבל אם הגיל אני מבין שלפעמים גם רגעי אושר חולפים עוברים הם לא דבר מועט כלל וכלל.
תמיד אצל קמפוש שהוא קצת בוטה
הוא פעם שחט הצגה של אחד פסואה
שאכן יש צבה זקנה ב"הסיפור שאינו נגמר", היא היצור הכי זקן בממלכת פנטזיה ובכלל וזוכרת הכל אבל מרוב שהיא זקנה לא אכפת לה מכלום.
רק למען הדיוק, קוראים לה מורלה.
ואנדה בכלל מחבב צבות, גם ב"מומו" יש צבה נהדרת בשם קסיופאה, שמדברת ע"י כתיבת מסרים על השריון.
טלי, הקישור שעשית מהביבר השועיסטי כאן, אל כלובים ואל הים ואיך שתפרת את זה בסוף… אוי, ריסקת אותי לגמרי. כי מהכלוב הפלסטיני אני לא מצליחה להוציא שום קצה חוט שיהפוך את הקערה על פיה. מה לעשות? רסוק ריסקתיני…
אבל ע. הצלחת להעלות חיוך בכל זאת, והתחלתי לדמיין את קמפוש שמתנפל על פסואה ואת שאר האישיויות המפוצלות באים להפריד ביניהם..
משקפיים מתעופפים לכל עבר…
להדביק את השברים, מיכלי…(מותר לקרוא לך מיכלי?)
הגיע?
(-:
חתיכת עוגת גזר שאכלתי לנחמה!
אין כמו מיכלי! זו אמנם לא ממש אני (מיכלי זו מישהי ממש ממש מתוקה כזו), אבל אשתדל להיות.,
שתטילי על מצפוני את הכלובים…
חתיכת עוגת גזר? מה רע בזה בדיוק, שאני אבין…(כלומר, חוץ מזה שאת לא מכבדת). שום בעיה – העוגה שאכלת – עלי!
ואחרי שאכלת עוגה את לא יכולה להמשיך ולטעון לאי מתיקות, לדעתי.
אתה צודק לגבי בילי בראג והאלבום ההוא, האמת היא שיש לו כמה אלבומים נהדרים ביותר
גם אני הייתי שמח לשמוע את ואןם דה מאן בביצוע לזה
דע לך כי לרוד סטיוארט קשישא היו רגעים רבים יפים, בלהקת הפייסס, ואחר כך בשנות השבעים בקריירת הסולו שלו, לפחות בחלקה הראשון
הציור למעלה יפה
עשינו לשועי בלגן ופירורים
וכשהוא יחזור מהמזמורים הסוּפיים שלו,
אוי ואבוי…
בואי נסדר כאן…
מהר!
קנגורו ודב פנדה היו פה
http://www.notes.co.il/shoey/60847.asp
ושימי לב לתגובה של מרית. מה שלא אעשה, אני לא מצליח להסתיר ממנה אף פעם כלוּם.
ותודה על הצבה של אנדה, זכרתי מוירה דווקא.
וקסיופאה היא אמא של אנדרומדה, שהסלע על שמה עומד בבנמל יפו.
וכך שוב חזרנו לאחינו הים.
באופן אישי אני משבח את ברנרדו סוארש ואת אלברטו קאירו.
האחרון אולי מפתיע, הואיל והוא בז לפילוסופיה ולמטפיסיקה
ובכל זאת, הוא משורר פגז
בן דוד של לורקה ושל מאנגער.
באופן אישי תמיד תמהתי על פסואה
שלא כתב בשמו של משורר יהודי מגורש
ואז בשם הפקיד המגרש אותו מליסבוןן
אתה צודק, שכחתי את הפייסס שבאמת היתה מוצלחת למדיי עד כמה שאני זוכר, אבל את סטיוארט עצמו, מה אעשה, אפילו כאשר עשה ביצוע כיסוי לטום וויטס, לא הצלחתי לחבב.
הלביאה והג'ירפה שוב מנסות לברר מיהו מיץ פטל?
"….למדנו כמה דברים
מגורלו של הים
שאבנו מעט תקוה
ונעשינו מעט יותר בני אדם…"
שלא לומר – http://www.youtube.com/watch?v=Aebkll4YVVQ
הלביאה והג'ירפה כבר גילו מזמן מי זה מיץ פטל, לכן הן לקחו לבד את המפתח (לפעמים הוא מסתתר מתחת לשטיח המעופף, אבל לא תמיד) והרשו לעצמן לעשות פירורים.
אבל אח"כ הן הגיעו על גבי שואף אבק מעופף ואספו את כל הפירורים והשברים. נכון?…
את זה אני דוקא זוכרת. אכן, מרית צדקה כמובן.
גם אני בעצמי השארתי שם איזו דיאגנוזה. עומדת מאחוריה עדיין וביתר שאת.
ואם אתה פותח הזמנות לפוסטי חיות, אז ייתכן שאני מזמינה גרבילים וחמוסים. למה? ככה. כי בא לי. אבל לא חובה. מספיקות המילים האלה – גרבילים וחמוסים.
דעי כי לפני שנפגשנו אז בערב לכבוד חיה אסתר בו נגנת בגלריה גרשטיין הלכתי קצת לים החשוך, מפני קרבתו (חוף גורדון)ֹזמן קצר לפני כן, היתה לי שיחה מרגשת מאוד, הרגשתי ככה-ככה,וחיפשתי קצת קירבה ונחמה, וגם איזה איזון פנימי, בטרם אגיע לערב. אז עברתי רגע אצל אחי הים.
(-:
אין לי כל בעיה אם פירורים ושברים
כל התרבות האנושית היא פירורים ושברים
כל ספריה היא פירורים ושברים
כל הרמוניה היא התאמה של פירורים ושברים
הטבע עצמו בעיניי הוא פירורים ושברים בתנועה בלתי פוסקת, לא תמיד בהתאמה
כך שאת ומיכל מוזמנות להשתולל
בלי לשאוב אבק
ובלי לשטוף כלים אחר-כך
(הכלים שבורים בין כך ובין כך)
לכתוב על חמוס?
אני קצת חושש שאם אכתוב על חמוס
בקבוק של קוקה קולה זירו יפול עליו
(-:
אתה צודק, כמובן. ואז תצטרך להביא מפיות ולנגב את החמוס המסכן, וכל הפרווה שלו תתלכלך – צודק. עזוב. נעזוב את החמוס המסכן לנפשו. (-:
לא לרחוץ כלים זה דווקא אחלה דיל, אבל ממתי זה שהכלים שבורים זו עילא להפסיק לשחק?…
עשיתם לי חשק לאיזה מאפה פירורים. לא שאני אוכל אחד כזה, אבל זה שבדמיון נורא טעים. עם פירות מתחת לפירורים השחומים.
שבת שלום (-:
לפני נסיעה בעל כורחי של שבוע מחוץ לבית היה מיוחד לקרוא פוסט זה ולהקשיב לשירים.
פספסתי אותך בחיפה וכעת אני אפספס את עצמי.
שבוע טוב
בשבת בא לבקר חבר יקר ולמשמע טרוניות הילדים על כך שעוד אין להם כלב(רק אוגרות) הציע להם מבחר חיות, אחת מהן היתה חמוס, אחת אחרת סנאי מעופף.
אני מתפלא, זה מזמן היה צריך להיות נהיר כי אני מאמין גדול ב'שברו את הכלים וכן משחקים'.
עוגות פירורים הן משהו שאיני מצליח להבין
כמו שפה זרה, שכולם מתפעלים מטיבה, אבל אין לי בה מושג. מן השבת יוכרו לטוב דווקא צנצנת זיתים משובחים במיוחד שקניתי בצהרי יום שישי.
יין, בירה וזיתים, סלט חתוך דק, מי יכול לבקש עוד?
מתוך אי ציון אתר בכותרת אני מניח שמדובר בתומר איש מעלה גלבוע. ומתוך הסיפא של אני מניח, אולי בחופזה, כי מדובר בשבוע מילואים. צאתך לשלום ושובך בשלום. תמיד שמח שאתה בא לבקר. שבוע טוב מאוד.
ברשותך, הייתי מוסיפה קצת לבנה טובה וחמצמצה עם שמן זית, מעבר לזה – אני חותמת.
את שפת עוגות הפירורים אני דווקא נוטה לחבב, למרות שאני במיוחד דוברת אותה.
והילדים שלך אמנם מהדור שטרם ידע את הקטקטים אבל סנאי מעופף נשמע לי נהדר מונגאאאאר!