1
בשכונת טלביה בירושלים מתקיימים מאז אתמול בלילה, בין 21:00-17:00, אירועי הגן הנעלם, פסטיבל ליצירה וליוצרים בעלי מוגבלויות. במקום נערך גם יריד אמנים, סדנאות העוסקות בטיפול ובשילוב אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, ומושמעות הרצאות, בין היתר מפי אנשי רוח, יוצרים ועתונאים, כגון: חביבה פדיה, מיכל גוברין, ישראל אלירז, חוה פנחס כהן, ארז ביטון, עזה צבי, מואיז בן הרוש, אריאל הירשפלד, מאיר בוזגלו, שמעון שלוש, מורין נהדר, אודי ליאון, אסף הראל ובמבי שלג. הפסטיבל מנסה להניע את שילובם השיוויוני של בעלי מוגבלויות בחברה הישראלית. האירועים יימשכו עד מחר, 27.5.2010.
כתובת: רחוב כ"ט בנובמבר פינת רח' מרכוס (רח' מרכוס 17), בית החולים למצורעים לשעבר ע"ש הנסן.
הקהל מוזמן, כניסה חופשית.
2
ביום ראשון הקרוב, 30.5.2010, יתקיים במוזיאון המדע על יד קמפוס גבעת רם בירושלים, הכנס העשירי של האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע. בין השעות 12:45-11:15 אשתתף במושב מרתק ומגוון שהרכיבה חברתי, חוקרת הניו-אייג', ד"ר מריאנה רוח-מדבר (אונ' חיפה, מכללת צפת). אלו פרטיו:
פילוסופיה דתית-רוחנית פוגשת את הטכנולוגיה העכשוית והאינטרנט:
– תיאולוגיה וטכנולוגיה: יותם חותם (אונ' חיפה)
– התבוננות פנימית והתפתחות ההכרה כ- Process: עיון בכתבי אפלטון, אבן סינא, וצ'יאן מוּ
ומחשבות על עידן האינטרנט: שוֹעִי רז (אונ' בר אילן)
– נקודת האומגה ורשת האינטרנט: עידו הרטוגזון (אונ' בר אילן)
– השימוש באינטרנט ברחב האסלאמי: אסמאא' גנאים (אונ' חיפה ואקדמיית אלקאסמי לחינוך)
– טכניקות אקסטזה ארכאיות בטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת– שמאניזם בדרום קוריאה:
ליאורה צרפתי (אונ' תל אביב)
הכניסה חופשית.
3
תלמידיי בסדרת-המפגשים, מבוכים וסודות: השפעת מורה הנבוכים לרמב"ם על הקבלה הספרדית וממשיכיה, ביקשו אותי להוסיף מפגש נוסף לסיכום הקורס וללימוד נוסף בכתבי ר' חיים ויטאל, תלמיד האר"י, והשפעת השקפתו בנוגע לרמב"ם על תלמידיו ותלמידי-תלמידיו. מרכז שלמה מוסיוף לחקר הקבלה שעל יד הפקולטה למדעי הרוח באונ' בר אילן, המרכזים את סדרת-המפגשים, החליטו לפתוח את האירוע לציבור המעוניינים/ות להשתתף בו.
המפגש, שייקרא: מה קיבלו המקובלים מהרמב"ם? — רמב"ן, ר' חיים ויטאל, הראי"ה קוק, יתקיים ביום חמישי הבא, 3.6.2010, בין השעות 20:00- 21:30 (כך לפי התקנון, אני מניח שזה ימשיך כרגיל, בניחותא, עד 22:00), אונ' בר אילן, בניין 507 חדר 106. בכניסה ייגבו נציגי המרכז דמי השתתפות בסך 70 ₪. המפגש אמנם מסכם את המפגשים הקודמים, אך אינו מחייב ידיעות מעמיקות קודמות, ועיקרו מסע אינטלקטואלי אחר מעברי ידע בעולם היהודי למן המאה השתים -עשרה ועד המאה העשרים.
לפרטים נוספים, בירורים וכיו"ב ניתן לפנות אליי באמצעות גלישה לעמוד 'כתבוּ אליי', כאן באתר.
בתמונה למעלה: שדירות בניו אורלינס, 1900 לערך, צלם אנונימי.
© 2010 שוֹעִי רז
פֶּרֶא אדם חוֹשב 
חדשות טובות (-:
לגבי החדשה הראשונה, רציתי להגיד שברור שזה נובע מכוונות טובות וטהורות ממש אבל אני לא בטוחה אם הדרך לשילוב בעלי מוגבלויות הוא על ידי יצירת פסטיבל-גטו ולא על ידי נסיון מעשי לשלבם בארועים קיימים מכל קצות הקשת.
ואז ראיתי שזה מתרחש בבית החולים למצורעים לשעבר…
מקרה? חוש הומור פרוע?
החדשה השניה – אוי ויוהו גם יחד. אוי כי אני לא יכולה להגיע יוהו כי זה נשמע נהדר והכותרת מעוררת תיאבון עז וסקרנות רבה. נכון נכון נכון שההרצאה הזאת תהפוך לפוסט אחר כך?….
והחדשה השלישית, גם אליה חוששתני שאני לא יכולה להגיע אבל אתה יודע כמה היא משמחת אותי וכמה אני משוכנעת שזוהי רק ההתחלללה.
(וגם כמה אני שמחה על הקורס שכתוב בדיו לימון!! ((-: )
* ירושלים – ניו אורלינס – ירושלים
שלוש (!!!) ערים נפלאות,
הייתי רק בשתים.
בניו אורלינס אני מתה פעם עוד להיות…
* אני מצטרפת למשאלה של טלי,
הקורס שלך/ ההרצאה הספציפית הזו,
עוד יהיה פעם משהו שאפשר לקרוא…
* ואוהבת את זה שגם שלוש הודעות
יכולות לקבל כותרת כל כך פיוטית.
הרבה הצלחה והנאה באירועים, שועי, והרבה טוב .
טלי יקרה,
שבתי לא מזמן לאחר שביליתי אחה"צ עם שותפתי לקורס שבדיו לימון (-:
חשבתי מה היה קורה עם אנשים היו שותים תה עם דיו לימון
ועוד יותר מה עולה בגורלו של מי שמביט בבואתו בראי שותה תה עם דיו לימון בכתב ראי
ובאשר לבית החולים למצורעים, ציינתי את זה למעלה, כי זה גם תפס אותי. מבנה המנזר שם מרשים בהחלט. אני לא יודע מה חשבו המארגנים ומדוע דווקא בחרו במקום הזה לקיום האירועים. יש לי כמה הצעות, אבל זה באמת לא נהיר עד תום.
אם ההרצאה תהפוך לפוסט? יכול להיות. אני עונה כך, כי הנסיון לימד אותי כי אני ממש לא עומד בהתחייבוית הקשורות בהעברת הרצאות שלי לבלוג. אולי איזה נוסח כלשהו, עוד אראה.
וזוהי רק ההתחלללה, אבל כל ההתחלללות קשות, ורק מדי פעם, יש התחלללה פורעת חוק, שהיא דווקא קלה.
מיכל יקרה,
אפשר להתחיל מייסוד רובע צרפתי בירושלים העתיקה עם מועדוני ג'ז ובלוז, עם אגף קריאולי-מולאטי או מהגרים מהאיטי, שיודעים פרק או שניים בלחשי וודוּ
("אמרו אז החבר'ה אבוד הוא, איך התגלגלת לוודוּ")
הבעיה, יהיו אז בירושלים חמישה רבעים, ולצערי במצב העניינים המצוי, תבכר הממשלה הנוכחית, בטאקט אופייני, לפנות את יושבי הרובע הארמני לתורכיה (כי הם מיעוט, וזה לא יעצבן את כל העולם הערבי), בצעד שכולו התחשבות, תרבות והיסטוריה. אחרי שמועדוני הג'ז והבלוז יגיעו, יהיה סוף סוף ים בירושלים. אומרים שהמיסיסיפי הגיע לראשונה ניו אורלינס אחרי ששמע ספיריטואל כהלכתו מבוצע ברוב עם.
והנה עוד איזה אחד, כמונו, שרואה בניו אורלינס את מכורתו:
חני יקרה,
תודה מקרב לב, ממש (-:
המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם…
שועי, הכותרות שאתה מעניק לפוסטים בבלוג, נדמה לי שכבר כתבתי לך, שהם אנכרוניסטים באופן מענג ביותר. בספרים של פעם היה כל פרק נפתח כך בתמצית הדברים העומדים להתרחש בפרק (למשל בספרים של אריך קסטנר), וכך היית נכנס לפרק בלב הולם ובצעד מעט בטוח יותר.
הידעת?
יש ביפו רחוב (דוד רזיאל) שמחבר בין
שדרות ירושלים לכיכר השעון
שאי אפשר שלא ללכת בו וחשוב
אני בניו אורלינס. בחיי.
…אבל בירושלים לעומת זאת זורם המיסיסיפי בשצף,
וכהני וודו עולים בשיירות דרך הקסטל…
הי דוּדוּ,
חסרה רק תמצית-פתיחה, כנהוג ומקובל:
ובוֹ אנו מתוודעים לשלשה אירועים שיתקיימו בסמיכות השבוע: האחד, מזכיר מעט את גניה התלויים של בבל, או את הערים הסמויות מעין, אבל מתקיים בבית חולים למצורעים לשעבר בירושלים; האחר, עוסק בעין הפנימית, בהתפתחות ההכרה ובתנועות מעגליות. השלישי: הוא מתקיים ברמת גן, כלומר הרמה יש להניח תהיה מעט שונה מרמתם של ילדי הגן שוחרי הטוב. ברם, כבר אמר המשורר: "אלהים מרחם על ילדי הגן פחות מזה על ילדי בית הספר, ועל הגדולים לא ירחם עוד ישאירם לבדם". משהו כזה, בכל אופן.
(-:
מיכל,
אני לא בטוח אם אני זוכר את המקום אבל הרבה שכונות של יהודים-ספרדים ושל ערבים מן התקופה העות'מאנית מזכירות את ניו-אורלינס. כלומר, בצפת, עכו, ירושלים (נחלאות), ויפו. חצרות פנימיות, בלקונים, הסתעפויות.
אבל בעיניי גם בנוה צדק-פלורנטין יש איזה פאן אורלינסאי, שאינו מצוי בכלל במרכז ובצפון תל אביב.
(וטרם דיברנו על האזוטריקה של גבעתיים)
יכול להיות שכהני הוודו הגיעו לירושלים לרגל פסטיבל תיאטרון הבובות הבין-לאומי?
כל השלוש נראות לי הזמנות לגן נעלם, גן קסום, גן לא מוכר וגם רחוק. אתה מסתובב ופועל במחוזות לא מוכרים לי שרק פה ושם יצא לי להציץ ( חוץ מהמוגבלים).
ניו אורליאנס כנראה קרובה אלי יותר והשיר של תום וויטס מקסים. תודה על הזמנות מיוחדות שלצערי לא אוכל לקחת בהן חלק.
הי מחסנאית, טום וייטס הוא בהחלט אחד המוסיקאים שאני לוקח איתי כבר קילומטראז' מאוד ארוך. אולי צריך לבדוק האם ישנו מכנה משותף בין כל הישראלים הרואים בניו-אורלינס, יותר מאשר עיר בארה"ב, אלא רואים בה
בירה של ג'ז ובלוז (עדיין), סוג של מחוז-חלומות.