*
ממשלת ישראל עומדת לגרש 400 ילדי מהגרי עבודה. שמועות על התכנית החלו עוד במאי 2009. מאז, כבר דומה היה כאילו, החרב שהונחה על צוואר המשפחות הוסרה, והנה שוב, הונפה במלוא עוז.
הייתי שולח את שר הפנים ואת ראש הממשלה, שרוממות המדינה היהודית בגרונם, אל הפסוק מספר קהלת האומר בפשטות: 'והאלהים יבקש את נרדף' (קהלת ג', 15) ובמיוחד אל הפרשנות שהוענקה לו במדרשים: ויקרא רבא (פרשה כ"ז), תנחומא (סדר אמור סימן ט') ו-קהלת רבא (פרשה ג'), אשר משמעהּ הוא כי אלהים מלווה את הנרדפים, כל נרדפים, באשר הם הולכים, ללא סוגיית שייכותם לעם היהודי אם לאו. יותר מכך, הייתי שולחם לעיין בגמרא, תלמוד בבלי, שם מופיעות כמה אמירות רלבנטיות לסוגיית הגירוש, כגון: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יחדל מן הרחמים' (מסכת ברכות דף י' ע"א) או: 'לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין' (מסכת בבא קמא דף צ"ג ע"א).
את המימון לתרגומם של כמה מכתביו של ברוך שׂפינוזה העניק ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. מכמה סיבות אני מתקשה להבין מה היחס בין בן גוריון ובין הפילוסוף האמסטרדמי [בן גוריון נקט לפחות בכמה פעולות שהיו קרובות יותר לנסיך של מקיאוולי יותר מאשר למשנתו הדמוקרטית-סובלנית של שׂפינוזה, אך אפשר כי כמו פרופ' ירמיהו יובל אחריו, ראה הוא בשׂפינוזה טיפוס יהודי-חילוני-תבוני ועל סמך אמירה בודדת של שׂפינוזה במאמר התיאולוגי מדיני, בדבר יתכנות שיבת העם היהודי לארצו, אפשר לראה בו גם סוג של פרוטו-ציוני], ועוד פחות מה-לֶקח ימצא בו ראש הממשלה המכהן [אביו פרופ' נתניהו הן הקדיש את ימיו לחקר ר' יצחק אברבנאל (אחד מן האישיים היהודיים הבולטים ביותר בדור גירוש ספרד) ותרבותם-ההיסטורית של אנוסי ספרד, אך לא בשׂפינוזה באופן מיוחד]. ואף על פי כן, מן הראוי להביא את דברי שׂפינוזה, אשר כוחם נאה באשר לתולדותיו של הגירוש המתהווה: 'אבל אין לנצח את הנפשות בנשק אלא באהבה ובנדיבות' וכן: 'מעל לכל מועיל לבני האדם שיתחברו במנהגיבם ויתקשרו יחד בקשרים העשויים להכשירם שייעשו כולם אחדות אחת; ובאופן מוחלט, שיעשו את מה שיביא לידידות אמיצה יותר ביניהם (ברוך שׂפינוזה, אתיקה, תרגן מלטינית: ירמיהו יובל, חלק ד', נספח, פרקים י"א-י"ב, עמ' 355)
קשה להאמין כי חברי הממשלה המכהנת גם לוּ היו קוראים בכתבי וו.ג. זבאלד (המהגרים, אוסטרליץ) או ז'ורז' פרק (W, סיפורים מאליס איילנד) היו מצליחים ליצור אנלוגיה בין הילדים היהודיים שנלקחו מארצם ומהוריהם באחת (בזמן השואה, במשלוחים הומניטריים של הצלב האדום, שאם לא כן היו הילדים נעצרים ונשלחים למחנות ההשמדה, כהוריהם אחר כך) ובין ילדי המהגרים המצפים לגירוש, ולהבין מזה את סאת השבר, שתלווה אותם עד אחרית ימיהם, ובמיוחד: חוסר היכולת למצוא מקום ולראות בעולם שוב את ביתם.
אבל, ממשלה זו, כפי הנראה, שמה לנגד עיניה את משנתו של המשורר היהודי-האנדלוסי הנפלא, שהיה בד-בבד תיאולוג מפוקפק, ר' יהודה הלוי (1141-1075 לערך), שבספרו, כתאב אלרד ואלדליל פי אלדין אלד'ליל (=ספר המענה והראיה על אודות הדת המושפלת), הנודע גם בשם כתאב אלכזארי (=ספר הכוזרי), שם בפי מלך הכוזרים, בן שיחו של החבר היהודי, את הטענה הבאה, שאמנם החבר היהודי מקבלהּ בשמחה:
קאל אלכזריّ: ד'לך כד'לך לו כאן תואצ'עכם אכ'תיאראً לכנّה אצ'טרא[ראً] ואד'א אצבתם אלט'פרה' קתّלתם (כתאב אלרדّ, מאמר א, סימן קי"ד]
אמר הכוזרי: כך היה אמנם אם ענוותנותכם (=שפלות-הנפש מתוך מצב הגלוּת, ש.ר) היתה מתוך בחירה, אבל היא כורח שהוטל עליכם, וכאשר תשיג ידכם את הממשלה, תהרגו אף אתם את מתנגדיכם [תרגום=ש.ר].
ממשלה המזהה את הציונות, בראש ובראשונה, כמנגנון שררה כוחני שנועד לארגן ולתעל את דיכויים של לא-יהודים היא בעייתית מאוד, ודומני כי אינה עומדת בקנה אחד עם ערכיהם של מקימי המדינה. צריך כמובן לשאול באיזה מובן בדיוק מדינת ישראל עודנה 'אור לגויים', ולא מאפליה מדכאת. עוד יותר, שומא לשאול, מדוע לא נוסדה חקיקה מסודרת באשר למהגרי ההגירה במהלך עשור וחצי החולפים, לולא היו כל מיני קבלנים פרטיים סוחרי-אדם, המקורבים אצל כל מיני פוליטיקאים, ואנשי שררה, שהרוויחו מכך ממון רב (לא פעם ניצלו את התוהו-ובוהו החקיקתי בכדי לגבות מן העובדים סכומי עתק בבואם ארצה; חזיתי בעיניי פעם בחבורת עובדים שנכלאה באתר בניה לאורך שבת שלימה ללא מקור מיים. הם ביקשו ממני מיים, בחולפי בדרך, באנגלית, ועוד ביקשו שלא אתלונן בכדי שלא יגרשו אותם). ומה חטאו 400 הילדים האלה בדיוק, שהרי הם פרי אהבה של הוריהם, שבאו לעבוד בישראל, כאנשים חופשיים הזקוקים כדי פרנסתם, ולא כעבדים חסרי-זכויות שניתן לגזור עליהם (אולי רק בשלטון אפל במיוחד) את שלילת זכות ההולדה. גם באשר לסוגיית המוני הפליטים הסודנים המתדפקים על שערי הארץ וממלאים את אילת, אין כל רלבנטיות לגזר הדין שהוטל על אותם 400 ילדים. ישנם עוד דברים המצפים להסדרתם כחוק, אך אי אפשר להרוס חיי אדם בכדי ליצור הרתעה ופחד. זה נפסד בתכלית. קצת דומה, למלאכתם של ארגוני הטרור בתכלית פעולתם. ולמה שממשלת ישראל עומדת לעשות ב-400 הילדים האלה ניתן לראות פעולת טרור ממש.
זוהי שעה חמורה.הייתי מבקש בכל לב מכל הקורא/ת כאן, להפיץ את הדברים, או לכתוב בעצמה/ו רשימה משלה/ו (בבלוגו/ה, בדף פייסבוק, או: אי-מייל לרשימת התפוצה) כנגד הרשעה הניצבת בפתח עיניים. מוכרח להיווצר איזה שיח ציבורי, איזו אי-נחת, שתגרום ליושבים על יד שולחן הממשלה לחזור בהם. ישנה גם עצומה הקוראת לביטול הגירוש. אנא חיתמו עליה. ישנו גם אתר מצוין, Israeli–Children, העוסק במניעת הגירוש, ובהסברה שיטתית (שאלות ותשובות) הנוגעת ישירות ללב-הענין. המדינה הזאת לא קמה בכדי להשתמש באותם כלים בהם פעלו מלכיות/ממשלות זרות בעבר כנגד העם היהודי. הבא להתגייר מציג לו בית הדין הרבני את ישראל כ- 'דחוּפים, סחופים ומטוֹרפים" מכל העמים, מפאת תלאותיהם ומאורעותיהם (ר' יוסף קארו, שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן רס"ח הלכה ב'), האם ממשלת ישראל אינה הופכת כעת משפחות שהוקמו כאן בארץ, לדחופות, סחופות ומטורפות?. מדינת ישראל אינה מגרשת ילדים, ואנו כאזרחי המדינה לא ניתן יד לכך. את המנגינה הרעה הזאת בהחלט אפשר להפסיק. אנחנו יכולים להפסיק אותה.
עדכון 5.9.2010 : הלינק לעצומה בגוף הרשימה שוּנה לעצומה הרלבאנטית יותר העתידה להגיע לידי ראש הממשלה המכהן. בשעת פרסום הרשימה לפני למעלה מחודש ימים (שלהי יולי 2010), היתה עצומה אחרת נגד הגירוש שמוענה לידי אשת ראש-הממשלה ועליה נסב הדיון בתגובות בתאריכים העוקבים לימי פרסומה של הרשימה.
בתמונה למעלה: שמואל הירשנברג, גלות, שמן על בד 1904.
© 2010 שוֹעִי רז
פֶּרֶא אדם חוֹשב 
פשוט לא מבין
למה כשאתגורר בארה"ב למשך 4 שנים וילדי הקטן יוולד שם – מובן שיגידו לי זהו מספיק – עבדתי עם רשיון/בלי רשיון
חזור הביתה
ולנו אסור לומר זאת???
מיקי,
משום שלא הגדרת כחוק כמדינה לכתחילה נהלים/חוקים מסודרים כמו בארה"ב, ועד עצם היום הזה, לא ניכרת הסדרת זכויות/חובות של מהגרי העבודה בתחומינו, מה שאיפשר לקבלנים פרטיים/עסקנים לנהוג במשך שנים כסוחרי אדם, ולהרוויח הון, כסוחרי עבדים, עם סטמפה מן המדינה.
יותר מכך, הדוגמא שהבאת באשר לארה"ב היא מעניינת. ארה"ב באשר היא' מדינת כל אזרחיה', מעניקה אזרחות אוטומטית לכל ישראלי שנולד בתחומהּ, באופן מיידי.
איני מתנגד לחקוק חוק מהגרי עבודה על ידי ממשלת ישראל, הדברים כבר יכולים היו לעמוד על תילם מבחינה משפטית כבר לפני כעשור וחצי; כפי שגיוס מהגרי העבודה יכול להיות היה מאורגן באופן הומניטרי תבוני לפיו ישנה קדימות למהגרי עבודה הבאים מארצות הסובלות מרעב, מלחמות אזרחים, ג'נוסייד וכיו"ב, מה שבוודאי היה מוסיף למעמדהּ המוסרי של מדינת ישראל, ואם תרצה גם למעמדהּ בעיני העולם.
אני חושש כי הענישה הדרקונית עליה מדובר כאן אינה נובעת מן החוק ולא מסמכותו, אלא מנסה להרתיע/להטיל פחד במהגרים עתידיים.
סיבה לא מספקת לטעמי להרס חיי אדם.
הוי שועי, כמה שזה קשה וכמה שזה משקף את הפנים שלבש העם הזה היושב בציון.עם ששכח כי גר היה בארץ מצרים. והנה אני מצטרף אליך על מנת לקרוא בקול גדול ולהזכיר:
זכור כי גר היית בארץ מצרים.
זכור ואל תשכח. אפילו שיהיה כוח בידך ולא תצטרך להיות שוב מוסרי רק משום שאתה חלש, משום שאתה אחרון בשרשרת המזון של עמי העולם שבחלד.
זכור כי גר היית בארץ מצרים ודמך היה מותר.
זכור את החלום של מרטין לותר קינג שיום אחד כל גיא יינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקוב למישור, וכל העקום יתיישר, ותהילת אדוננו תתגלה וכל בני האדם יחזו יחדיו במראה. זוהי תקוותנו. עם האמונה הזו נוכל לעבוד יחד, להתפלל יחד, להיאבק יחד, להיכלא יחד, לעמוד על חירותנו יחד, בידיעה שיום אחד נהיה בני חורין. זה יהיה היום שבו כל ילדיו של האלוהים יוכלו לשיר עם כוונה חדשה: 'מולדתי, זו את, ארץ מתוקה של חופש, לך אני שר. ארץ שבה נאספו אבותיי ומתו, ארץ שבה גאוות חלוצים, מכל צדדיו של ההר, תצלצל בפעמוני החופש' ".
זכור כי גר היית בארץ מצרים (שהיא הגלות המנוולת)
והיה כי תיזכר, אז אולי תפקחנה עינינו לרווחה ולפתע ניווכח
שהחלום היה למציאות ואנחנו סופסוף הפכנו מאבק אדם לעם,
במובן האוניברסלי, המקיף והעמוק ביותר שיתכן עלי
אדמות, או אז יהיה זה חג חירות שמח לכלל בני האדם.
ואחרי שתזכור את כל אלה תקשיב לסוני רולינס וליאונרד כהן
מבצעים את "מי באש מי במים", הגירסה הליאונרדית המצמררת ל"נתנה תוקף":
ונראה אם תוכל עוד להניף ידך ולגרש ילד קטן שהיום הוא מי שהיית פעם
כאשר נשבעת לזכור כי גר היית בארץ מצריים.
הי דודו,
אתה וגם אני מפרשים את המונח/מושג 'ישראל' (אתי-אוניברסלי-אידיאליסטי), וזהו אופן מעט שונה מן האופן בו קוראו ח"כ אלי ישי ואפילו בנימין נתניהו (ביולוגי- הלכי-לאומי) עם 'הם שכחו מה זה להיות יהודים' המפורסם שלו, שבו הפגין קבל עם ועדה עם איזה בן אדם נפסד יש לנו הכבוד.
לכן אנו גם קוראים את הפסוקים אודות הגר, העני, היתום והאלמנה באופן שונה מזה שבו קוראים אותו רוב חברי הממשלה המכהנת, בכללם חברי מפלגת 'הבית היהודי' שלעתים איני מצליח להבין מה ללאומנות-התיאולוגית-פוליטית, נטולת המטפיסיקה, נטולת האתיקה (כמוסר טבעי אוטונומי ולא כציווי הרב) ועם ח"כ אורי אורבך בתפקיד הסייד-קיק ההומוריסטי, ולמערכת שיש בה רוח ומגוון דעות, רצון להיטיב עם כל בני האדם, ומחשבה מעמיקה על מקומינו פה (בחיי, לעתים נדמה לי כי הקבוצה הזאת הפכה את צה"ל לקב"ה ואת ההתנחלות לשכינתו). הרבה עולמות הפוכים.
ובלאונרד כהן נתנחם.
הפנייה הזו חשובה מאד. ההתייחסות לילדים גם ללא חרב הגירוש היא מחפירה וערלות הלב של השלטונות בתקנות המשונות מבישה. העצומה שהפנית אליה בעייתית – גם בשל הנמענת, אבל זה מילא. חובת ציון גיל החותם בעייתית – לי ולאחרים ממכרי. דברים כאלה נשארים ברשת לתמיד וישנם פרטים אישים שאינם רלבנטים ויש המעדפים מסיבות שונות להשאירם חסויים . בכל אופן הנושא עלה בהיקשרים שונים בהם אני נמצאת, ואפשרות המחאה והעשייה גם באמצעות העצומה הועברה ( גם טלפונים ופניות ישירות לחברי כנסת) . כשרואים את הילדים האלה, למשל בגינה הציבורית – בני לאומים שונים משחקים ומתקשרים בינם לבין עצמם בעברית שוטפת – אין ספק היכן מולדתם.
הי מחסנאית,
העצומה אכן בעייתית גם בעיניי. אין לי מעורבות בהּ והופניתי וחתמתי בעיקר משום שהמטרה חשובה (אגב, גם אם יועציו של ביבי עובדים פה על יזמה לשיפור תדמיתה של גב' נתניהו, ומראש החליטו שלא יגרשו את הילדים, אני מוכן לחתום, ובלבד שהילדים לא יגורשו). אני מכיר בת של מהגרת עבודה לשעבר, בת גילהּ של ביתי הגדולה. הן מכירות זו את זו שנים ארוכות. לאחרונה עברו הבת והאם תהליך גיור וקיבלו אזרחוּת ישראלית (הן הרי יהודיות עכשיו). אבל לא בטוח שזה הפיתרון. חייב להימצא פיתרון, שבו בעיקר במצבים הומניטריים תעניק המדינה לפליטים איזה מעמד חוקי ולוּ מעמד ארעי מוגבל בזמן, נתון להארכה.
הבריטים הטביעו ו/או גירשו ספינות מעפילים, וכולם כאן חונכו לבוז על כך שהשלטון המנדטורי לא פתח את שערי הארץ בפני פליטי השואה.
אנו חייבים לנהוג אחרת.
שועי היקר,
אמנם סיפור לא פשוט וכרגיל במקומותינו החקיקה נעשית אחרי שקשה למאד לשנות את המציאות שכבר עוצבה. אותי מעניין לבדוק מי המרוויח הגדול של מדיניות הדלת המסתובבת הזו ובכמה כסף מדובר.
נטלי יקרה,
למרבה הצער, בניגוד לאתוס היהודי-רבני המנסה לראות בנו עם סגולה מבחינת הליכותיו, היו יהודים בעבר, חלקם גם מקיימי תורה ומצוות לשיטתם, שעסקו בסחר עבדים, סחר בנשים,
רצח להשכיר, וגם בהצגת גופות משומרות בפורמלין (אני לא מעליל, אלו דברים המובאים בכתבים רבניים גריידא ולא בכתבי אנטישמים אירופאיים וכיו"ב) תמורת בּצע-כּסף. ודאי שגם אני הייתי רוצה לראות בכך מקרים חריגים בלבד, אבל בתולדותיו של העם היהודי אפשר שהתקיימו ל"ו צדיקים בכל דור ודור. אולי אפילו יותר (-: אבל היו גם לא מעט אחרים, חלקם טובים יותר חלקם טובים פחות, מקצתם אפילו אכזרים שבאכזרים.
ובכל זאת, הואיל ומסופקני האם מוסדות הצדק עוסקים בהפקת צדק, לא נראה לי כי מישהו יעמוד אי פעם לדין על שעבר.
על כן, חשוב שהילדים יישארוּ, ושהחקיקה והפיקוח על קבלני כח האדם יעשו את שלהם.
תודה לך ולכל העוסקים במלאכה.
וְגֵר לֹא תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ. כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וְכִי יָגוּר אִתְּךָ ,גֵּר, בְּאַרְצְכֶם, לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ.
כְּאֶזְרָח מִכֶּם, יִהְיֶה לָכֶם ,הַגֵּר, הַגָּר אִתְּכֶם. וְאָהַבְתָּ לוֹ, כָּמוֹךָ .כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם ,בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' ,אֱלֹהֵיכֶם.
כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.
עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה. וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.
וַאֲהַבְתֶּם, אֶת הַגֵּר. כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ה' ,שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים.
אברהם קרא עצמו גר:"גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם".
דוד קרא עצמו גר:"גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ."
מיהו הגר הגר איתכם ? מסביר רש"י את מקרה אברהם אבינו, שבו אברהם אומר לאנשי ממרא-חברון: "גר ותושב אנכי עמכם" . מסביר רש"י: היה אברהם גר .אומר אברהם: באתי מארץ אחרת, ונתיישבתי עמכם.
רש"י ממשיך ומפרש את: "כי גרים הייתם": כל לשון גר, אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם" .
לכן אמרו לא לגירוש.
ישראל ה"יהודית" לא גיבשה מדיניות הגירה רשמית,ולכן מי שכבר נכנס ונולדו לו ילדים כאן, ,(בין אם הוא במעמד חוקי ובין לא חוקי ) ילדים שההוויה שלהם היא הוויה ישראלית, יש לאפשר לו מעמד של תושב,הוא וילדיו.בהערכה גסה מדובר ב600 הורים ,שיש להם כ 1.200 ילדים ישראלים שנולדו בישראל.לאחר "הלבנת" הורים וילדים אלה ,יש לגבש מדיניות הגירה מסודרת, שבה יוגדרו הזכאים לקבלת תושב/פליט/מהגר.
אזרח, אשר על המשמר האזרחי לעת אשמורות,
תודה רבה, אני ודאי מכיר את פירש"י על אתר, אך אסב תשומת ליבך כי גם המהר"ל (בעצמו, מחשובי פרשני רש"י על התורה, בפירושו על רש"י 'גור אריה') בנתיבות עולם שער העבודה כותב כי מידתו של אברהם היתה קבלת פני כל אדם בסבר פנים יפות ואירוחו בביתו, וזוהי לדידו, קבלת פני שכינה (מעט דומה ללוינס, אם אתה מכיר); כאשר הוא מדבר על אדם, אני רוצה לפרש כל אדם, אבל ניתן להבינו גם ממקומות אחרים ולאור המקום המהותי שתופס קיום המצוות בשיטתו כדרך היחידה להגיע לקרבת אלהים, כי הוא כולל בכלל אדם, בעיקר את ישראל.
למרות שרש"י היה תלמיד בישיבת מגנצא, הנודעת בכמה ביאורים המדגישים את מקומו של המוסר האוטונומי באדם, בכל זאת, קשה לידע ולקבוע מסמרות, אבל ברי לי כי לאור גירושים ופרעות אחרות שעברו על יהדות אשכנז וצפון צרפת עוד בחיי רש"י, כי הוא היה נוטה להבין מהו סבל, ומה אין גורמים לזולת. כל שכן, אני משוכנע איך הגוורדיא האורתודוכסית של ימינו במירבה קוראת הדברים (גר הוא רק גר-תושב בתנאי ההלכה) וכמו שכתבתי לדודו פלמה לעיל, מרחק רב, פער קשה לגישור, שורר בין קריאתם הפריטיקולריסטית גרידא, ובין קריאתנו אנו, הקוראת אדם ככל אדם, וגר ככל אדם.
ורק לסיום, אסבר אוזן, כי בחיי בן אשר אבן חלאווה (ברצלונה, סוף המאה השלוש עשרה), וישעיה הלוי הורביץ (בעל ספר שני לוחות הברית, רב ומקובל בפראג, פוזנאן ובטבריה- ספרו מקובל בכל רחביהעולם היהודי לתפוצותיו), וכן עוד כמה וכמה מקובלים , טענו כי על האדם לשים עצמו כגר בעולם הזה תמיד, בכדי שלא יגבה ליבו (ישנה גם תופעה דומה בסוּפיוּת האסלאמית). ספר זאת לש"סניקים אשר בכנסת, כאשר הם מבקשים להחזיר עטרה ליושנה בחליפות-המותגים ובמכוניות השרד.
שועי, ברשותך, כמה הרהורים שנשפכו לי בנושא הפרטיקולריות והאוניברסליות היהודית. או בעצם כמה מילים על איך להיות ניצול משפחת שואה ובכל זאת להישאר הומניסט:
עד כמה שהדבר ישמע מוזר, החג הקרוב ביותר ברוחו לפסח מכל מועדי השנה הוא יום השואה דווקא. עוד מעט אני הולך לנמק לך את הטענה המוזרה הזאת, אך קודם לכך תן לי לתאר לך את גבעת הפסח שלי. שווה בנפשך שאני ניצב על גבעה רמה שפסי הגובה מופיעים עליה כמו במפה טופוגרפית.
קו הגובה הראשון מלמטה, מתחתית הגבעה, הוא יסוד המרד- אלבר קאמי שואל בספרו האדם המורד את השאלה "מי הוא האדם המורד"? ועונה מיד שזהו "אדם האומר לאו. אולם אף שהוא מסרב, אינו מוותר: הריהו גם אדם האומר כן, עם התעוררותו הראשונה". כלומר האדם המורד באמת, איננו מתמרד רק ע"י מעשה השלילה הילדותי- דסטרוקטיבי, אלא הוא גם אדם האומר כן, הוא איננו רק שולל את המציאות, הוא גם מחייב אותה.
ואז אלבר קאמי בא ועושה הבחנה מאוד חשובה- "מבחינה אטימולוגית המילה מורד (בצרפתית) מתפרשת כ'מי שהפך את פניו'. מהלך היה כששוט אדוניו מונף עליו. והנה הפך פניו והתייצב מולו". לעולם לא נצליח למרוד בטרם נודה בכך שאנו עבדים. העבד יכחיש תמיד את דבר עבדותו, ממש כמו שאלכוהוליסט יכחיש את שכרותו. רק כאשר יעמוד בציבור ויאמר בקול צלול "אני אלכוהוליסט" רק אז תתחיל גאולתו. זוהי בעצם הפניית פני התודעה אל הצלפת השוט של מעשה ההכחשה. ולכן, כמו שאומר בצדק אלבר קאמי, המרד מתחיל תמיד מהמקום בו אנו חדלים לעמוד בגבנו אל האירועים ובאומץ הופכים פנינו אל מול הצלפות השוט של המציאות.
עכשיו הגעתי לקו הגובה השני, קו הקץ הראשון- זוהי בעצם הפעם הראשונה, המתועדת, בה עמדו עלינו לכלותנו- בספר שמות פרק א' מתכנן פרעה לפתור את הבעיה היהודית-דמוגרפית על ידי שהוא רוקם תוכנית שאפשר לכנותה 'הפתרון הסופי הראשון': "ויצוו פרעה לכל- עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ואת הבת תחיון". זהו מקום חשוב בזיכרון ההיסטורי שלנו, שבו אנו מתקרבים למראות השואה והחורבן שאנו מכירים הרבה יותר מקרוב, במה שאנו מכנים שואת יהודי אירופה וצפון אפריקה.
אין ספק בכך שבשתי הקטסטרופות חוו היהודים מצב קיומי קשה מנשוא. התיאור הבלתי נסבל במדרשים של תינוקות המוסתרים במחילות בקירות הבתים ושל זקנים הגוועים והופכים בגופם לחומרי בניין, וכל זה בהשגחת שוטרי ישראל, מזמינים יותר מאנלוגיה היסטורית אחת או שתיים. אין גם ספק בכך, שבזיכרון ההיסטורי שלנו, יציאת -מצרים הייתה הפעם הראשונה בה יצאנו מארון השמד והחידלון.
הקו השלישי שלי הוא קו הזיכרון- מבחינת התהליך ההיסטורי, ככל שאנו קרובים יותר אל אירוע טראומטי, כך עולה חשיבות הזיכרון וכן משתכללות הטכניקות לשומרו. לא רחוק משם בשמות י"ג אנו מגלים באיזו שיטה נקטו בני ישראל כדי לנצור בזיכרונם את הדברים האיומים אשר אירעו להם- "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים: והיה לך לאות על- ידך (אצל ניצולי שואה האות שעל היד אינו ניתן להסרה עוד) ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים: ושמרת את- החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". ה"והגדת" הזה חזק וחריף כמו "נדרתי הנדר לזכור את הכל,/ ליזכור, ודבר לא לשכוח" של שלונסקי המתייחס לשואה. ובספרו הזהו אדם מגדיר פרימו לוי את ערך הזיכרון כך: "…הרהרו וזכרו כי כל זאת אירע./ והיו הדברים האלה:/ אשר אנוכי מצווכם/ לחקוק בלבבכם./ ושיננתם אותם לבניכם/ בשבתכם בבית בלכתכם בדרך,/ בשוכבכם ובקומכם./ והיה כי תידומו- יאבדו בתיכם/ ויך בכם החולי מכף רגל עד קדקוד./ויהפכו מכם פניהם יוצאי חלציכם, עוד." מכל אלה עולה שלמעשה אין וגם לא יהיה לנו שיקום תודעתי מבלי שנכונן מנגנון שיכריח אותנו ליזכור את מה שאנחנו כל- כך מבקשים לשכוח.
הקו הרביעי הוא קו התרפיה – פסח הוא במהותו גם מנגנון פסיכולוגי הבא ללמדנו איך משתחררים מטראומת שואה נוראה. מטרתו לעזור לנו להתמודד עם הטראומה כבני חורין ולא להיות מקובעים בה כקורבנות, כעבדים.
כאשר התרחש הצונאמי הגדול בים סוף, לאחר שבני ישראל עברו בו בחרבה, וגלי ים- סוף גאו וכיסו על המצרים הרודפים, עמדו כל בני ישראל ושרו שירה של שחרור גדול מאימת המוות: " אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים…" (מה שמכונה במקומותינו "שירת הים"). אינני שופט אותם על שמחתם, הדבר הראשון שעושה אדם הניצל ממוות וודאי הוא לשמוח על הצלתו.
לעניין זה מציעים חז"ל שתי עמדות קיומיות הנובעות מאותו אירוע קוסמי על ים- סוף:
האחת היא המדרש הידוע של רשב"י ש"מכאן (מהאירוע בים- סוף) היה רבי שמעון אומר טוב שבגויים הרוג טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" (מכילתא דרבי ישמעאל).
(זהו למעשה מצב שבו אני כל כך שונא את אויבי עד שאני הופך להיות השנאה עצמה. וזהו אולי הניצחון הגדול ביותר של אויבי עלי, בכך שהוא גורם לי להפוך להיות הוא). המדרש השני, המתקן, נמצא במסכת סנהדרין: "באותה שעה (שבה אמרו בני ישראל את שירת הים) בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להן הקב"ה: מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?…". כאשר אני עומד ודורש לבני משפחתי ולכל חברי וחברותי בקיבוץ את המדרש הזה בסדר פסח, אני נזכר ומזכיר שגם המצרים הטובעים נבראו בצלם אלוהים, ובכך אני מצהיר ששוב אינני במקום מעקֵב, מקום המבצר אותי לעד בתוך השנאה. לפי כללי הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל אני נמצא במקום של חירות גדולה. חירות להיות מעצב את חיי, בלי להכחיש את הדברים אליהם אני משועבד, ובלי להניח לטראומות הגדולות, שחוויתי כיחיד או כעם, לנהל את חיי במקומי.
בספרו "אדם מחפש משמעות", מתאר ויקטור פרנקל את רגע השחרור ממחנה- הריכוז אוושויץ. איך עמד בשערי המחנה, פניו אל החופש ובגבו המחנה, כאשר לפתע הבין שבידיו הבחירה אם להשאיר את המחנה מאחור, או ללכת עם המחנה על גבו לאשר ילך עד יום מותו.
את המקום הזה של השחרור מן השנאה המצמצמת אותך בתוך ראיית עולם פרטיקולרית, הפליאה לתאר לאה גולדברג בשירה את תלכי בשדה:
"האומנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,/ ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם,/ ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת,/ או שלפי שבולים ידקרוך ותמתק דקירתם./…את תלכי בשדה. לבדך. לא נצרבת בלהט/ השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם./ וביושר לבב שוב תהיי ענוה ונכנעת/ כאחד הדשאים, כאחד האדם". (הלחין אותו להפליא חיים ברקני משער הגולן). המקום בו אנחנו חופשיים לחגוג את הפסח, הוא המקום שבו נשוב להיות "כאחד הדשאים כאחד האדם". זהו מקום של שחרור גדול לא רק מהעבדות שהיינו נתונים בה, אלא גם חופשיים מכל העיוותים שהותירה בנפשנו.
אז זהו מסע הנפש שאני עורך כאשר אני מטפס על גבעת הפסח שלי. ובכל פעם שאני מסיים אותו, אני ניצב לי שוב שם למעלה, על ראש הגבעה שלי, וסוף סוף אני באמת שוב בן חורין. אוניברסליסט ללא תקנה, עד לפסח הבא.
והלוואי שהדברים הפשוטים האלה ישפיעו על הלבבות הערלים המבקשים לגרש תינוקות של בית רבן ממדינת ישראל, שכל כך יכולה וכל כך צריכה להיות מקום משוחרר משנאה לזר ולשונה (שהוא בעצם אנחנו במהדורה מוקדמת).
וסליחה שהארכתי בדברי.
האמנם עוד יבואו ימים?
[…] כמובן, המדינה גם רוצה לגרש 400 ילדים ישראלים, דוברי עברית, שמכירים רק אותה ושאין להם לאן ללכת; היא גם […]
דודו, תודה על דברים יקרים, בכגון אלה, כדאי להפליג בכל עת.
כמה וכמה משוררים והוגים כבר עמדו על הזיקה בין הר סיני ובין השואה, וגם בין יציאת מצריים ובין השואה. למשל, יעקב גלאטשטיין, המשורר והסופר היידי, טען כי בסיני קיבלנו את התורה ובלובלין החזרנו אותה (בשירו: לא המתים יהללו יהּ); לוינס שם בסוף מאמרו "הומניזם וחינוך" הנדפס (לאחרונה גם בתרגום עברי) בשלהי "חירות קשה" שלו, איזה מדרש דברים על חומר הלבנים של עובדי מצריים, שתחתיו בעבעה השונוּת, היחודיות של כל אדם, ועל-כן, החירות.
ובכלל הפרוייקט הפרשני בו החלו במאה העשרים מר שושני ותלמידו לוינס, עוד מצפה לממשיכיו. זוהי עבודה פרשנית חשובה וחיונית מעין כמוה. תמיד יימצאו לה מתנגדים עזים מקרב הרבנים ועסקניהם, אבל תמיד היא תדבר ותמצא מקומהּ בלבבות לא מעטים, ובצדק גמור.
העולם היהודי לא היה מאז ומעולם הומוגני, אלא הטרוגני-מגוון, ופלורליסטי (למשל, בראשית המאה העשרים היו צעירים יהודיים יוצאים לעשן מחוץ לבית הכנסת אחרי שחרית של יום הכיפורים, מבלי שננזפו על ידי הרבנים שדווקא שמחו על בואם לבית הכנסת מאוד-מאוד; פעם, מישהו סיפר לי, כי רק אורחים יהודיים מארצות אירופה המערבית או המזרחית, היו מזעימים פניהם וצועקים על חילול ה' הנורא, את הסלוניקאים זה לא הטריד כלל). יהודים שלא נשמעו לרבניהם היה חזון נפרץ מאוד בכל תפוצות הגלות, ואינו סוג של "מרד חילוני" בן 150 שנה לכל היותר, כפי שההסברה הדתית-אורתודוכסית (דרשות בית כנסת) אוהבת לספר. אבל יותר מכך, לדידי, תמיד היו בעולם הרבני, גופו (ורואים את זה היטב היטב גם בתלמודים: הירושלמי והבבלי, וגם קודם לכן במדרשי ההלכה) קולות רבים, מקצתם לאומנים-פרטיקולריסטיים (כגון מה שהבאת לעיל בשמו של רשב"י) וכנגדם קולות הומניסטיים-אוניברסליסטיים (ראה מדרשי הלכה וברייתות דבי ר' ישמעאל). בדור האחרון, לפחות בישראל, הולך ומתחזק הקול הלאומני-פרטיקולריסטי ועוד יותר הנאמנות העיוורת לכל מוצא פיהם של הרבנים לאין שיעור, ועדיין ראוי מאוד להשמיע גם קולות שמנגינתם שונה בתכלית (-:
אני לא יודעת מי הילדים שמיועדים לגירוש ומאיפה הגיעו הוריהם. אם מדובר בארצות אפריקה ששם יכולת המחייה של האנשים היא מוגבלת, שלא לומר כמעט בלתי אפשרית – הרי שיש כאן בעיה רצינית.
לפני כמה זמן חברה שלי ספרה לי על מכר שלה שירש מאביו עסק משפחתי מצליח שעיקרו מכירת נשק לכל מיני מורדים בארצות העולם השלישי. אני חושבת שהגיע הזמן שמדינת ישראל מהו חלקה בנתיב המדמם הזה מאפריקה לכאן. סוחרי נשק מסוגו הם אנשים שאין להם כפרה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
נטלי,
ראי משנת עבודה זרה פרק א', על אודות האיסור הגמור החל על מכירת נשק ללא-יהודים, ובתוספתא על אתר, בכלל מוסבר כי יש בכך ספק שפיכות דמים, שהיא עבירה עליה נאמר: ייהרג ובל יעבור.
הסיעות הדתיות בממשלות השונות היו אמורות לפרוש מן הקואליציות על כל עיסקה ועיסקה של התעשיות הביטחוניות, הרבה בטרם איומים על פרישה בשל נסיעת משחן בשבת או הזזת קברים וכיו"ב.
אלא מה, כאשר יש שכר רב בצד (ההכנסות היפות של התעשיות הביטחוניות כנראה שמשמשות גם לתקצוב הישיבות ומערכות הדת) כנראה שאפשר לעקם את הכתובים המפורשים, או לשתוק על זה היטב, ולקוות כי איש לא ישים לב.
וזה רק קיצורו של העניין.
טלי יקרה,
תודה על הלינק (טראק-בק), אני באמת צריך להבין איך מפעילים את האופציה הזאת. נסיתי פעם. לא עבד.
(-:
שועי יקר,
אין לי בכלל יכולת התמודדות אינטלקטואלית שכלית מזערית להתמודדות עם זה, אין לי בכלל "דיעה" במובנים המקובלים, יש לי רק תחושות של קבס ובכי, זה הכל,
זה הכל.
תודה שכתבת,
תודה שהבאת את העדינים והאנושיים בהוגים ובסופרים.
מיכל יקרה,
מי צריך כלים אינטלקטואלים? כפי שהראה מקס הורקהיימר, בזמן בו אנו חיים ממילא הרציונליזם-התבוני והמחקר מעמידים עצמם לשירותם של בעלי ההון, תאגידים, אידיאולוגיות דוֹגמטיות מן המוכן וכיו"ב, וממילא המקום לתחושותיו של האינדיבידואל הולך ונמחק.
שולח לך קטע שיר של איציק מאנגער:
"אין יודע שירתי,
אין יודע את קצבהּ
שבע עכברות ועכבר,
נמים על הרצפה.
שבע עכברות ועכבר
הם שמונה לבסוף
כובעי אני חובש
וסח לי: 'לילה טוב'
כובעי אני חובש
ויוצא בּודד לנוּד;
אך לאן יברח בליל
אדם מן הבדידוּת?
הפונדק בלב השוּק
סח לי: 'הי, הלז!
יש לי חבִיונת יין,
חבִיונת פז" ….
(תרגם מיידיש: שמשון מלצר)
אז מאחר שעוד מוקדם מדיי ביום לפתרונות אלכוהולים כאלו.
נטלתי לי כמה שעות חופש (יקרות מפז), ואצא ליָּם.
עשית בשכל,
איזה רעיון מצויין.
תיהנו.
מיכל,
הלכתי לבדי, כלומר מהיכן שאני גר לחוף הים בתל אביב.
הגירוש הזה לא עושה לי טוב.
אז הלכתי (ליטרלית לגמריי) לטבול ת'רגליים.
יפה מה שכתבת, שועי, מדבר לראש וללב. בוא להפגנה שלנו שועי. יום ג' בגן מאיר, תל אביב, בשעה שש שלושים.
הי יודית,
יום שלישי הקרוב די עמוס בשבילי, אבל אם אוכל להגיע, אנסה להגיע. בכל אופן אני מצטרף לכל המוחים כנגד הגירוש הצפוי (התחלתי לכתוב על כך עוד בראשית מאי 2009 כאשר דובר בשמועות רעות בלבד, ומאז הקדשתי לכך כמה וכמה רשימות).
Thanks Shoee for this post.
HOLY HERETICS: Maimonides, Spinoza, Herzl, Einstein.
http://holyheretics.blogspot.com
Thanks, Heretic
I realy don't think that neither Maimonides, nor Spinoza and Einstein were heretics. They did'nt accept the Religous Dogmas and the Popular Rabbinic Jewish Doctrines (Beliefs) of their time, but there is something religious in their attitude towards nature and the unknown Ratio (or Deity) which controls the Universe
You are absolutely right, dear Shoee.
If you can call a "deeply religious nonbeliever" a religious person then Einstein was a very religious man.
See my blasphemous blogs:
Einstein the Atheist
http://einsteintheatheist.blogspot.com/
and Holocaust Haggadah
http://holocausthagaddah.blogspot.com/
The conclusion of the Man of the Century:
For Einstein, the greatest Jew ever,
the word God was devoid of the divine.
Most mortals believe in a “personal God”, in heaven and souls, in idols and all kinds of sacred follies.
They also believe that Einstein believed in God.
Not only Einstein’s personal God had been dead all along. God was never even alive according to Einstein.
According to Einstein, God is
“a product of human weakness”
http://www.telegraph.co.uk/news/1951333/Einstein-thought-religions-were-childish.html
http://www.albertmohler.com/2008/05/15/albert-einsteins-god-the-product-of-human-weaknesses/
http://www.lettersofnote.com/2009/10/word-god-is-product-of-human-weakness.html
Dear Shoee
Facts should be important to you too, not just religion.
Best
Heretic
Hi Heretic
As for attitude towards religions in Spinoza's Ethics, see: EVp41
Einstein, as I recall, once said that if there's a God he doesn't play dice with his universe.
As for me, I'm agnostic with a rather inner subjective experience of Existence (and Deity) , can't say if God exists or not.
Thanks, dear Shoee
I know Hebrew, b.t.w.
Einstein used the term "God" where most scenists prefer the more non-committal term "nature", for example his famous saying: God does not play dice in which he expressed his objection to quantum theory.
He used the word 'God" in this and similar contexts so often that it is quite clear that he chose he word deliberately but he explained in a letter to a freethinker that he meant not Yahweh nor Jupiter but Spinoza's immanent God.
Spinoza obviously made a deep impression on Einstein for he often refers to him in similar context.
Best wishes
Holyheretic
Einstein the Atheist: http://einsteintheatheist.blogspot.com/
כופר-קדוש,
נסה לקרוא את הרשימה הבאה, במיוחד את חלקהּ האחרון:
http://wp.me/pJa8q-gz7
באשר לי אני רואה במלים: "כפירה" או "הריסה" מלים המצויות באוצר המלים של תיאולוגים; צידו השני של המטבע עליו כתוב "אמונה" ו"שומר אמונים".
אני מחוץ למשחק הזה, כפי שמושגים כגון: "קדושה" ו-"טומאה" אינם משחקים יסוד פעיל בהכרתי, ככל שאני מבין.
אפילו על הנטייה לתור את הנשגב בטבע, במדע ובאמנות יכול אני להתווכח, משום שאני מכיר את התחושה הזאת גם בתוך הדברים היום-יומיים ביותר, והיא אינה אלא תולדה של מצב הכרה נתון, הנתון במגמת שינוי כל העת. אני רואה במציאות, גם בחווית המציאות הסובייקטיבית שלנו, דבר מאוד דינמי, הנוטה להשתנות
האם זה עושה אותי כופר או מאמין? לא ממש איכפת לי, כל אימת שאני חושב, מרגיש וחווה.
Thanks, dear Shoee
January 16, 2011
Who wrote this?
I clicked on your link but it took me to another page of your blog, not to the source of the quote.
I tried to Google the quote but did not find a hit.
HH
הרטיק,
אצלי הלינק עובד. הוא מפנה לרשימה שלי באתר זה העונה לשם "העינויים" מן התאריך 29.12.2009, ראה שם חלק שלישי ואחרון, שבו כתבתי מעט על אלהות ותיאולוגיה (האלהות כאידיאה, שלילת השגחה היסטורית וכיו"ב).
Thanks, I like your views, also about sacrifices
מזמן ויתרתי על הרעיון לפיה יש השגחה אלהית על ההיסטוריה. למי שעוקב אחרי הדברים שאני כותב, הדברים לא יבואו בהפתעה. אני מכוון (בחינת כוונה) לאלהות השוכנת כאידיאה בליבו של האדם. אפשר שיש לה קיום חיצוני אפשר שאין. את קיומה החיצוני אני רואה כאפשרות שבקיוּם, אליה אני נוהה בהכרתי. לא כממשוּת. לעתים דומני, כי אם אכן היתה השגחה או מחשבה עילאית החושבת בפרטוּת את גורלם של לאומים ואת גורל האדם, שומא עליו להיות אכזר מאוד, כדברי לאו-צ'ה: 'שמיים אינם רחמנים, הם נוהגים בנו כבכלב-קש'. אבל אפשר כי מדובר בסוג של מחשבת ילד פראית, המספרת לעצמה סיפורים אלימים, המתרקמים אי בזה באין הוא מודע עדיין לממשותה של האלימות, לפריה ולתולדותיה, כעין המובא בסרטו הקצר היפהפה והמבעית של דניאל שגיא (כדאי מאוד לצפות), אליו התוודעתי לראשונה אמש:
כופר,
כן, אלו הדברים אותם התכוונתי שתקרא בדיוק, למעט השורה האחרונה (-:
Obviously
כופר קדוש