*
עליכם לותר על העולם שידעתם—על משפחתכם, על גופכם ועל תודעתכם. שיקלו זאת היטב [דוגן זנג'י, שובוגנזו זוימונקי [מבוא לסוֹטוֹ זֵן], תרגם מיפנית מסונגה ריהו, תרגמה מאנגלית: ענבל טפר, יעוץ מדעי: אלון מרק, פרופ' יעקב רז, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס: ירושלים 2009, ספר ראשון פרק 21, עמ' 31]
*
האריכו את הו' של יפוֹ כדי ן' סופית, והביאו את ניצולי השיטפון ביפן, ליָפֵּן את יפוֹ. אפשר להבין את זה. שנים הים ההפכפך היה חבוש על ראשם של היפנים כמגבעת. אפשר להצליח להבין את סוד דרקוני המים המיתיים, שהיפניים כה הרבו לאייר; או את גודזילה האיימתנית,מפלצת המים הרדיואקטיבית, שנחזתה עלי מסכים אי-אז ביפן לאחר הירושימה.הכאוס הבוקע ועולה מן המים. עד כמה נקל הוא לשכוח כי היפנים היו, ככלות הכל, שוכני איים, המוקפים מכל עבריהם מים. הסדר המדומה שאנו מקיימים, מוקפים בכל כך הרבה כאוס גלוי לעיין, אלא שאנו מבקשים להותירו נעלם מדעת. דומה כי גם התרבות היפנית השיטתית, מסודרת-מדוייקת, הייררכית במפגיע, ביקשה להתאחז בסדר החברתי, במדרג חברתי, בשורת נומוסים אין-סופית, במקום לעמוד בלב חרד אובדי עצות מול איתני הטבע המתעוררים תדיר. מפלצת מיתית הלא יש גם ביפוֹ. שהרי גם אנדרומדה החִוַּרְיָּנִית חולצה מפני איזה דרקון ים תיכוני לשעבר על ידי פרסאוס.
על כל פנים, התל אביבים שמחו לקבל את האזרחים החדשים, כי היטב ידעו כי בנמל יקומו שורת מסעדות יפניות איכותיות. יפנים זה גם טוב לביזנס. היפואים הפגינו, עד שפגשו ביאקוזה שהשתלטה מהר מאוד על בתי העסק. עג'מי הפכה להוג'י-מינג. תהליך מהיר. באולימפיאדה הבאה זכתה ישראל במדליית כסף בסומו. בּג'וּדוֹ (במקור: ג'וּ דאו, דאו עדין] כבר היו הישראלים לפני כן אימפריה. כמה שנים אחר כך הועבר הר מירון ליפן החדשה, ועוצב טכנולוגית להיראות כמו הר פוּג'י. לא הרחק משם, המשיך הר הזבל, החיריה, להתעצם ולהתעצם, לרום ולהרקיע. מהר מאוד היו יזמים שהסבו את התל הזה, לגן לאומי, גן יפני פורח. יום השואה והגבורה המשותף לשני העמים, צויין כיום השואה והגבורה והירושימה ונגאסאקי.
ישראל הפכה תוך זמן קצר לאימפריה כלכלית. חלק ממנהליה הותיקים הפכו למנהלים בתאגידים היפניים-ישראליים. מכוניות ישראליות-יפניות הציפו את שווקי העולם. דירוג האשראי של ישראל הובטח לדורות הבאים. לאור הצלחת הפרוייקט הועלתה הצעה בעצרת הכללית של ארגון האו"ם לישב חצי מן העם הסיני במדינות ערב סביב ישראל. ההערכה היא שהפעילות הכלכלית והתרבותית האינטנסיבית שתייווצר עקב המהלך תשכיח את הסכסוך הישראלי-ערבי ובתוך זמן קצר תעלים אותו מן העין. כמו גם, תיווצר תשובה לשאלת הריבוי הטבעי הסיני ותיחסך עלות שינוע סחורות לאירופה וממנה.
הבעיה שהתגלעה היתה שכעת התקבלה ההוראה לשנות את הי' של יפן לש'–ולשָפֵן את יפן (לשעבר יפוֹ), בקליגרפיה קלה, מיומנות של שליטה בדיו ובזרמי מים על-גבי יריעת הקלף של השמים. לפיכך, אני מתעתד לצאת בקרוב להצטייד, מבעוד מועד, בזוג אזניים לבנות חדודות (רק אחר כך אלמד כי לשפן כלל אין אזניים לבנות חדודות, כי אם לארנב) וחמישה קילוגרמים של גזר; אקבל את הדין ואת מקומי בסדר הדברים. אשליך את כל שהכרתי ממני והלאה לאלתר. כמובן, אקנה גם שלל פטישי פלסטיק צבעוניים, סאקי טוב, חוברות מנגה ומנגל פחמים לארח ביום העצמאות [על הדגל: שפן ובית בין עצי הזית]. מוכרחים להיות שמח. לא קשה להיות שמח נוכח הים התיכון הרוחש בעונה זו בשפעת גוונים, כאילו צופן הוא את עצם-לוזו של האביב: ירוק, טורקיז, תכלת, כתום, סגול. ויותר מכולם, הירוק. ירוק, הולך ושוטף אל החוף, בלא מעצור, בלא שהיות, בלא גבולות ולאומים. כאילו אין לו הרהור-כלל לגבי ירקותו, כאילו קדם-הוא למעשה בראשית, אם אמנם היה מעשה בראשית, ולא נניח מעשה בּשארית שהגיעה מיפן, ליָפֵּן את יפוֹ, ונמצאה מְשַפָּנֶת והולכת את האזור כולו, ובפרט את צאצאי צאצאיהם של שפן הסופר ושל יונה הנביא, אשר ירד לים, כזכור, דרך יפוֹ.
*
*
בתמונה למעלה: Hokusai, The Great Wave Of Kanagawa, Color Woodblock Print 1829-1832
© 2011 שועי רז
פוסט מקסים שועי. יפן יפו ישראל. שני העמים. מחשבות מקוריות ויפות יש לך. נהניתי.
וואי וואי וואי! לא אשאל מה (וכמה אחוז) היה לך בסאקי/במופלטה 🙂
נותרתי עם כמה שאלות פתוחות – מה קרה ביפן המקורית אחרי שייםנו את יפו? וגם- ברצינות- זה הותיר בי קצת צוגה, כי יפו האומללה כבר עברה לפני כמה עשורים תהליך של כביסה והולדה מחדש, מלמעלה, אז עכשיו עוד פעם? ומה יהיה עם התושבים? ואיך המפתחות הפלסטינים, שמחלידים והולכים, יצליחו לפתוח דלתות הזזה מנייר אורז? ובכלל – סושי באבולעפיה?!?
מה שכן, אני מאמצת את דגל השפן והבית בין עצי הזית! בקרוב בצמתים הקרובים למקום מגוריי, תחת כרוב מאוד מתוק? (ותהייה נוספת: כרוב מאו דמתוק זו לא ההגדרה לציוריי המלאכים הרנסאנסיים האלה הנודעים? והבית המאוד ירוק – הוא לא מסיפור אחר?)
שרון יקר, תודה, הרביתי נונסנס, אבל גם אלו פנים מצויות לגמריי במחשבתי ובכתיבתי. כלומר כשהנחתי ידיי על המקלדת לא היה לי כל רעיון לאן זה ייקח.
מה שקורה ביפן מציק לי כבר זמן מה, אפילו כואב. הרשימה הזאת היא מה שיצא מזה.
טלי יקרה,
אמנם לגמתי הערב מעט Wild Turkey אבל היה זה הרבה אחרי שהרשימה הזאת פורסמה, והואיל ולא התארחתי השנה במימונה, אז גם אחוז הסוכר בדמי סדיר, אני מניח.
גם לי יש המון שאלות פתוחות. אבל אני לא רוצה לסגור אותן. אותי למשל מעניין האם אריס סאן, בעל השם היפני במפגיע, ובעל מועדון לילה יפואי בשנות השישים,
אינו אלא תופעה שהקדימה את מה שתיארתי ברשימה מעלה.
או לדוגמא, אם את זוכרת, היה פה חוקר בכיר במשטרה, זה שלכד את האופנובנק, שכונה 'שוגון'. מקרה בלבד? האפשר שמדובר בקונספירציה?
ועוד לא נכנסתי לכך שלחביתוש מ'רגע עם דודלי' היה לוּק של שחקן הקולנוע היפני טושירו מיפונה, כוכב סרטי הסמוראים של אקירה קורוסאווה,שיש אומרים כי שמו בתורו אינו אלא שיבוש של קלאנסווה, המקום ממנו הגיעו אבות אבותיו.
וכבר כתבתי היכן שכתבתי כי קריית אונו נקראת ע"ש יוקו אונו.
(-:
משעשע ביותר!
ומה תגיד על נטייתם של חוגים מסויימים ליהד את עצמותיהם של הפניקים-הפאגנים מהמאה החמישית לפני הסה"נ על אפם וחמתם?
ובסוף שהסתבר ש90 אחוז מעצמות בע"ח שנמצאו בקברים הסמוכים לאנדרומדה היו עצמות חזירים בכלל.
בשביל זה היה שווה להפסיק את לימודי הקודש של דרקדים בבית רבן? גוועלד!…
נטלי יקרה,
לכל ציבור, ישנם אירועי גיבוש, שבהם הוא לומד לצווח גוועלד שאבעס! חברון מאז ולתמיד! די לכיבוש! די לכפיה הדתית! תנו לצה"ל לנצח! צה"ל רוצח! לא תמיד, הדברים שבעטיים נקרא ציבור גדול להפגין, מעוגנים עד הסוף במציאות העובדתית (אבל ישנן כמובן הפגנות צודקות לגמריי). עם זאת, מנהיגי ההפגנות משתלמים בהובלת דעת קהל, אירגון, רטוריקה, שטיפת מוחין, וגם לצעירי המגזר זוכים לעשות משהו בזמנם הפנוי (אני חושב שכל הסיפור עם אנדרומדה נפל במקרה על תקופת "בין הזמנים" בישיבות), וראשי הציבור יודעים דרך כך שבעתות מיוחדות יוכלו לכנס כמה אלפי/עשרות אלפי מאמינים בכדי להרים שלטים ולצווח או בכדי להשתולל סתם.
חוץ מזה, ספציפית לגבי קברי יפו, חוששני שהיו אלו חזירים של ב"ר כלומר לא סתם חזירי בר אלא חזירים של בית רבן (-:
שועי יקר,
החמצת כמה אפשרויות מסחריות שמטילות צל כבד על מוצאך האמיתי. בוא נזכיר את סלע אנדרומדה, אגדה יוונית לפיה בים מול חופי העיר יפו חי דג נורא שהטביע אוניות וקטל מלחים רבים, וחמתו שככה רק אם הקריבו לו מדי שנה את היפה שבבנות יפו. באחת השנים נבחרה אנדרומדה כקורבן השנתי, ונקשרה בכבלי ברזל לסלע על החוף. כשהתקרב הדג לבלוע אותה, הופיע אהובה פרסאוס, רכוב על סוס מכונף, הרג את הדג בקילשון והציל את אנדרומדה.
עכשיו, שווה בנפשך מחזה אור-קולי כאשר אנדרומדה מגולמת על ידי גיישה המכונה אנדוסאן ופרסאוס על ידי השגריר היפני. שאלה נוספת שצריכה להישאל מה יעלה בגורלו של בני המתגורר ביפו עם חברתו האמריקאית? האם יותר לו להישאר ביפן, והאם הוא יאלץ לעבור ניתוח לליכסון העיניים. האם בעקבות הצרת עיניו הוא יהפוך לקטנוני?
הרבה שאלות, מה עם קצת תשובות? הא?
דודו יקר,
היה פעם ספר בשם 'על כל שאלה תשובה' מאת יצחק לבנון. לצערי, הספר נכשל כישלון חרוץ באשר לסוגיות קיומיות. כלומר, לא הופיעו בו שאלות כאלה וגם לא תשובות כאלה. אבל אפשר היה ללמוד באמצעותו באיזה סדר משוער דקרו הקושרים את יוליוס קיסר, וגם שהיה מלך בפורטוגל שגילה שהיה לו כפיל שנולד באותו יום שהוא נולד למשפחה אחרת, ושניהם גם נאספו אל בית עולמם באותו זמן ממש. אם נחזור לרשימה שלמעלה, שים לב שיפו הופכת ליפן ואז לשפן. כלומר, בנך וחברתו ייאלצו להתמודד כמו כולנו עם סוגיית זהותם השפנית המתחדשת. גם היפנים, אני מניח, יקבלו את זהותם השפנית, בהפתעה מוחלטת. אחרי הכל לסינים יש את "שנת השפן" אבל ליפנים אין כזה דבר. על כל פנים, לא ברור לי מה לא ברור, וכי עתידנו היום יומי ממש, הנהיר לכאורה, ברור וברי הוא יותר? שפנים יגידו.
עוד לדודו,
ועוד לא נדרשתי לסוגיית ה(ש)פנים בהגותו של עמנואל לוינס, עליהם נגלה הצו "לא תרצח" המגלם עקבה של האינסופי. אין ספק, האחר מכונן את האני.
אהההה…..
עכשיו אני מבינה הכל.
בחג הייתי ביפו וחשבתי שכל העולם ואשתו באו לקנות פיתות,
ועכשיו אני מבינה שהם באו לאכול סושי.
עכשיו הכל ברור,
גם הגיברת הזו
עם השמלה המשונה,
הקפקפים,
והמגדל על הראש…
מיכל יקרה,
"הגיברת הזו
עם השמלה המשונה,
הקפקפים
והמגדל על הראש…'
הבילית את החג בגבעתיים?
כלומר, הגיברת, זו לא יפו, זו גבעתים שאני זוכר מימי הילדוּת.
כן,
היפנים שלטו בה משנות העשרים עד שנות השישים,
ורק בשנות השבעים גבעתיים זכתה בעצמאות,
ורק כמה נשים מוזרות משמרות את המסורת,
ונוסעות לנפוש בהרי יפו המושלגים, לאכול סושי, ולהיאנח:
דומו אריגטו, מרק מיסו, ניגירי, וואסאבי… רוטב סויההההה….
מיכל, באמת נולדתי בשנות השבעים וכל מה שאני יודע על גבעתיים לפני כן
בא כנראה ממי שרצו להסתיר ממני את מוראות הכיבוש; הייתי צריך להבין שלא לחינם כל הילדים התחפשו לברוס לי; וכי האנטנה הגדולה של משרד התקשורת במעלה גבעת קוזלובסקי אינה אלא מבצר נסתר.
🙂 🙂 🙂
(אתם טובים לבריאות, רק שתדעו)