*
איני יודע אם נעצרתי, באמצע הרחוב, מסווה את הזייתי תחת מטריה. אפשר שקפצתי (זה ודאי תעתוע): הוארתי בעווית, צחקתי, נדמה לי בעודי רץ.
[ז'ורז' בטאיי, החוויה הפנימית, תרגמה מצרפתית: דניאלה יואל, עריכה מדעית: רפאל זגורי-אורלי, הוצאת רסלינג: תל אביב 2010, עמ' 57]
*
חוששני שאני אדם מקוטב. השמש איננה זורחת בי כארבעה חודשים רצופים בכל שנה. אולי ממרחק, ניתן להבחין בי מֵפִיז זהרורי-קוטב. אל תטעו בי, אני רק עושה פרצופים.
בימים אלו שבהם כולנו נתונים בכלוב-קיץ: יש מוחים על אוזלת ידהּ של הממשלה ועל יוקר המחיה באהלים ובהפגנות-ענק, יש אבלים על חורבן ירושלים וגוש קטיף. איש לא מאמין לי שאני ישראלי.
רואים בי נופים אחרים: דובי קוטב עולים מן הערפל, סערת שלג; לויתן אשר חובט את קצה זנבו בתקוותָי; מצחיק,אולי זאת לו הפעם הראשונה לראות ישראלי, אבל גם הוא לא מאמין שאני כזה בכלל.
אם הייתי פוגש נניח לשעת צהריים את קטב מרירי, שָד שכולו מלא-עיניים, הנח בגבול האור והצל, ואיש שהביט בו עדיין לא חזר חי—אף הוא לא היה מאמין לי שאני ישראלי.
דווקא נִסִיתי ללכת לים, לשחות כמו כולם. למדתי חזה וחתירה (וגם לירות בנשק). אבל אייכשהו סיגלתי לי איזו עוית תזזיתית ברגל ימין, כל אימת שאני שוחה—הסגנון אינו מושלם, מקוטע. נראה לא מכאן; אנשים ברחוב פונים אליי באנגלית גם כאשר אני משיב בעברית. פעם אני אנגלי, פעם צרפתי, פעם סקוטי, פעם נורווגי, הם לא יודעים להחליט. מה שבטוח לדידם הוא שאיני ישראלי.
אצל האינואיטים, שבטים אינדיאניים בצפון קנדה של חלומותיי (בשינה ובהקיץ), אני חש שמצאתי מקום; אני נהנה מהכנסת אורחים צנועה; מנעימות פשוטה וביתית. אחרי הכל, רק הם אולי, עשויים להאמין לאותו סיפור שכוּח באשר לארץ הולדתי, למחוז הילדות, אנטנת משרד התקשורת, המערה, הואדי ומצפה הכוכבים, שבגבעתיים.
רד אל הפיורד השרוט כולו יופי לוהב. פצע אדום של שעת הדמדומים המושלגת הזאת. רד, לחש את עצמך לדעת: 'סוף סוף, הם מאמינים לי'. רוצה לומר: סוף סוף אני ישראלי.
*
לקוראיי המוסלמים, ברכת חודש רמצ'אן מבורך לכם וליקרים/ות ללבכם/ן, كلّ عام وانتم بخير.
*
לאחר שנתיים ואחד עשר חודשים של פעילוּת די רצוּפה,
'פרא אדם חושב' יוצא לחופשת רענוּן
(רצון להתפנות למספר כתיבות ולהתעמק, כמו שצריך, בכמה כרכים עתיקי יומין)
אם לא אתפרץ מדיי פעם כשד מבּקבּוּק רוֹם מעוּשן (הפרידה קשה עליי),
ואם לא אאבד בינתיים את חִנִי בעיניי האל (אפשרות שבקיום) ואת חיוכי החתוּלי,
הריי שאחזור איישהוּ בספטמבר,
מקווה למצוא את כולנוּ כאן במצב רוח טוב ומשופר
*
*
*
בתמונה למעלה: אלזה לסקר-שילר, חבורת יהודים פראיים, ליתוגרפיה [פחם על נייר?], אוסף מוזיאון הכט, ללא ציון שנה.
© 2011 שוֹעִי רז
חופשה נעימה .נהינתי לקרוא ולהחכים אל אף חילוקי דיעות שהיו לי {ביני לבין עצמי}
תודה מישהי, וברוכה הבאה לחלק התגובות.
קיץ טוב גם לך.
לשועי
חופשה נעימה!
בין אם במחוזות אינואיטים קרירים,
או סתם עם המשפחה.
מבחינתי אתה ישראלי, זה אולי לא ישראלי כפי שמקובל לחשוב עליו,
אבל ישראלי שחיוני לי שיהיה כאן בשבילי…
להתראות לקראת הסתיו?
מיכל יקרה,
תודה רבה. אגב, אני לא מגזים. את הפוסט הזה כתבתי
אחרי שיחה עם איזה איש אקדמיה המכיר אותי כבר כמה
שנים ועדיין אינו מאמין שאני ישראלי יליד הארץ. אולי זה
הלוּק, אולי זה הגמגוּם-הקל והעברית עליה אני מקפיד גם ביום
יום. אולי זה השם המיוחד שלי. אבל א/נשים פשוט לא מאמינים
לי שאני ישראלי מלידה.
בכל אופן, לאתר שלך אגיע גם לפני הסתיו (-:
אבל למה לקראת-הסתיו, אם אפשר תמיד-אביב-בלב (אחד השירים ההכי סתוויים שאני מכיר):
שנסונייר באמבט זה יפה. הוא יכול להתחבר עם פירט באמבט (כך נקראת הצגת ילדים מצחיקה ונלבבת שאת יצירתה אני מלווה).
אני כל הזמן רוצה לאחל קרירות ויובש, כי אלה שני הדברים החסרים בתל אביב המהבילה, אבל זה לא נשמע כמו איחול, אלא כמו קללה. אז שתפליג למרחקים טובים באמבט ותחזור בסתיו עם הציפורים.
מרית קרובתי,
אני תמיד מספר לאחייניות הקטנות שלי שאני פירט המפליג
בשלוליות אחר ספינות; אלא שבחודשי הקייץ אין שלוליות ולכן
אני צריך לכל מיני עבודות באוניברסיטה, כדי להתפרנס בינתיים.
אני מאוד אוהב את ספטמבר, כזכור (גם איציק מאנגער) אבל
הסתיו הוא העונה החביבה עליי, ואף על פי כן מדוע לא אביב
בלב כל השנה:
שועי יקר,
נתגעגע אליך. שתהיה כתיבה פוריה ואולי אף חופשה נעימה.
בעיני (הקוראות) אתה דווקא כן ישראלי. בעיקר כמובן מצד האחיזה בשפה.
מרית, עוד דבר, לאחרונה הגיעו לסביבת מגוריי אנפות, או ציפורים הדומות להן,
עם ההילוך המתנדנד קדימה ואחורה שלהן, והמקור הגדוך, תמיד נדמה לי שהן מקשי Enter במחשב. בכל עת שאני נתקל באחת אני מקפיד לפנות אל המקום אליה המקור שלה מראה,
גם אם זה נגד כיוון ההליכה (-:
מאחר שהפרידות, גם אלו הווירטואליות בלבד, קשות כבני צוריה, אני מקווה שמקורו של הwild turkey יגרום לך לדדות מדי פעם לפה, כפסק זמן מהפסק זמן…וחוץ מזה, איך אמור להרגיש ישראלי? זה סוג מקומי של קואן…
עמנואל יקר,
שלומות מארץ האוהלים ומגדלי אקירוב; אני חייב להודות
כי להיות ישראלי-מלידה שאיש לא מאמין לו שהוא כזה, ובד בבד,
לחוש מאוד לא שייך מבחינת הפנים הוא דבר שמעסיק אותי
מדיי פעם בפעם. במיוחד, שנניח שבחו"ל ואפילו לאחרונה בכנס שהתקיים במכללה אקדמית בבאקה אלע'רביה (באנגלית ובערבית) משום מה אני נעשה
יותר נינוח. תחיית-העברית היא בהחלט הפלא הגדול ביותר
של התרבות היהודית במאה וחמישים השנים האחרונות; וזה למרות
שעוד לא קמו לנו משוררים כאבן גבירול.
הד לתחושותיי:
אבל אתה מכיר את זה, כך למדתי מ"טיניטוס" שלך.
קיץ טוב מטוב.
ועוד משהו, מחקר נחמד(אבל גם עם מדגם מאוד קטן) שמנסה לאתר את המרכיבים הפיזיולוגים של הספונטניות, דרך נגני ג'אז, פרדוקסלי משהו….
http://www.plosone.org/article/info%3Adoi%2F10.1371%2Fjournal.pone.0001679
תמהּ יקר,
תודה על חברתך הנעימה באתר. לא קל למצוא יהודי-שפינוזי
בימינו. זו אחת הקהילות המועדפות בעיניי.
לשפינוזה אין קליפים ביוטיוב, וגם בורחס עד כמה שאני יודע
לא הקליט בקולו את השיר שהקדיש לשפינוזה, אז במפנהחד
הנה פרנק בלאק (Black Francis) הזכור לטוב, במבחר ניגונים
שחיבר לאחרונה, המלווים את סרטו האקספרסיוניסטי האלם
של פאול וגנר Der Golem:
קיץ טוב מטוב, וירח של אלול.
לא הפכנו רעים לעט בעקבות הויכוח שניהלנו,אבל אני קורא בעניין
תמיד
חופשה נעימה
שלום א.נ., וברוך הבא לחלק התגובות.
יש מעט מאוד אנשים ככל שאני זוכר שהתנצחתי עימם
ממש פה באתר. איש מהם לא עונה לראשי התיבות א"נ.
בכל מקרה, היה פעם מגיב שביקשתי להפסיק את הדיון
עימו בפוסט נקודתי (לפני כשנתיים, הואיל וסברתי כי שוב נגיע עד מהרה
כדי מבוי-סתום) ושלקח את הדברים מאוד-מאוד רחוק, עד כמה שאני זוכר
בכל מקרה הירדן החליף את רוב מימיו מאז, וממילא למדנו
הירקליטוס כי לא ניתן להיכנס לאותו נהר פעמיים. איני יודע
אפוא מתי התווכחנו והיכן התווכחנו, אבל תודה לך מקרב לב
על קריאתך בכל זאת.
קיץ טוב מטוב.
בימים שבהם הכינוי "אנכריסטים" הפך לגנאי, אין לי אלא לברך אותך בחופשה פוריה ומוצלחת עד בא הסתיו – אז נפגש שוב כולנו סביב שולחן עמוס ביין לדון במשנתם של אנרכיסטים מכאן ומשם.
ברוך שפ… לא חשוב.
שועי, רעי
חופשה פוריה ונעימה.
צבי
בזמנים מסוימים בחיי שאלו אותי אם אני איטלקייה, או מצרייה, או ספרדייה, וחשבתי שזו מחמאה מצוינת. חופשה נעימה!
שועי
אני מצטרפת לאיחולים של חופשה נעימה, ובהזדמנות זו מבקשת להודות לך על שהכנסת את הבלוג שלי לרשימת ה"מעניינים" שלך. בשבילי זה כבוד גדול מאוד. תודה על כך ועל כתיבתך.
עוד סיבה לחכות לספטמבר.
מיכל
שועי יקר,
חופשה נשמעת כמו מפתח לא רע לכלוב הקיץ,
והרבה תאנים (-:
(אם אתה אוהב כמובן…)
(והפרק ההוא על טרם יקיצה משנת החורף בעמק החיות המוזרות, עם כל השלג (המרענן הרשמי של הקיץ (-:).
(ובימים אלו של הפרטת גנים, תודה על שמורת טבע בעמק הווירטואלי
נטלי יקרה,
הייתי מאז אחר הצהריים בכפר האמנים בעין-הוד
שם התכנסנו חלק מאותם 'אנרכיסטים' ו'דאדאיסטים'
ידועים לשם לאיזה מאכל ומשתה לזכר 'חג הנחמות' של השבתאים.
אמרנו דברים מדברים שונים, לגמנו מעט, קראנו שירה
ואפילו חזרתי לביתי עוטה חולצת 'ש' אספיראמוס אטי'.
אמנם נשוב להתכנס בסתיו וכבר נדברתי עם השיח' על
כך הערב. גיליתי שהכינוסים האלה של ימי חמישי
חסרים לי, בעיקר מצד החופש והצחוק. עם כל הספרים
הנערמים כעת על שולחני אני חש סוג של Jailhouse Blues
או סוג של מחנה מעצר.
הי דוד…
ברוך שפּרָאנוּ?… לשון פֶּרֶא (אדם חושב)…. אני חושב
שלפחות על כך אני רשאי לברך (-:
צבי יקר,
תודה על הבלוז הנאה; אודךָ person to
person בבלוז מיסיסיפאי נאה ביותר, גם אם לא
ותיק מאוד משל סקרימנג ג'יי המרחוּם:
בכלל אתה צריך פעם לשמוע אותי שר בלוז,
ממש לא מזכיר שום דבר בחזוּת שלי; אני חוזר
לשורשיי האמיתיים, שם על גדת הנהר.
(עוד דבר, התבלבל לי אמש השיר שצירפתי, התכוונתי לשיר של סקרימינג ג'י הוקינס ולא לשירו היפה של לד בלי, שצורף, בלי משים)
היי אביבה, אחד הבלוזים היפים ביותר שהושרו על ידי
נשים מעולם הוא דווקא רומנסת לדינו [ויש לי כנראה שורשים
איטלקיים] קורעת לב במיוחד:
יש גם ביצוע מושלם ווקאלית של אסתר עופרים מ-1972,
אבל הוא קצת מושלם מדיי. על כל פנים, זה שיר הגורם למעיינות דתהום דבה לבקוע
ולעיניי לדמוע.
מיכל יקרה,
תודה, אני נהנה לפרקים מן ההייקואים החדים שלך
יש בהם איזו כּנוּת שנוגעת ללבי. כלומר, רבים כותבים
האייקוּ; לעתים אני קורא בהם משאלת לב של הכותב/ת
להיות תחת צל עץ הדובדבן היפני, אבל כאשר מחליפים את הנוף היפני
בנוף ישראלי קשה להגיד שנוצרת אותה הזרימה. אצלך לעתים זה קורה.
שמח לכוון להאייקו שלך, אם אפשר, לסמן עוד תנועה, במורד
הנהר האינטרנטי הגועש (-:
אנונימוס, היתה פה פעם מגיבה שטענה שאני מזכיר לה
את סנופקין, אבל זה הכי קרוב לעמק החיות המוזרות שהתקרבתי.
למרות שלטובה יאנסון ישנם קטעי פרוזה שהם שירה צרופה.
תאנים זה לא אני, אני מאלו שמעדיפים ענבים ואבטיח, אבל משתדל
שלא לשתות מים אחרי הפירות (ערק זה נחשב?)
תודה על אמירתך לגבי שמורת הטבע (יללות חתולים, ציוצי צפורים, דובי כותל, קנגרואים קיומיים, קופיקו בשטחים הכבושים ), למרות שאני חושש כי נסיבות הגעתי אל האינטרנט לכתחילה נבעו מייאוש גדול שחשתי כלפי האקדמיה באילו נסיבות, וגם מרצון לכתוב את עצמי עם מינימום עריכה חיצונית. מישהו מהלימודים סיפר לי על העניין הזה של הבלוגים שהיה עד אז בשבילי שמועה רחוקה (אני גם כמעט לא קורא עתונים או מדורי ספרות. מעדיף ספרים) וגם התעקש שאשלח הצעה לאתר הבלוגים "רשימות" שלא הכרתי עד-אז. כך החל הכל ללא כוונות יוצאות דופן, מלבד לשמור על איזו חירות של אמירה כנה שאני שמח על כך שהצליחה למצוא אי-אילו קוראות וקוראים. זה לא מובן מאליו, ומשמח אותי מאוד היום, לא פחות מאשר שימח אותי לפני כשלוש שנים.
קיץ טוב ונעים.
שועי יקר דרך צלחה,
נדודים זה טוב. זה יהודי.
מזכיר לי מסה של הרמן הסה
"נווד אני ולא איכר".
ואין ספק-אתה נווד.
שוב בשלום.
שיר נהדר, ביצוע מרטיט, תודה!
שועי,
אשמח מאוד לשוחח על הייקואים ושירים קצרים, אבל אני מסרבת לעשות כן כל עוד אתה בחופשה! (-:
דודו יקר,
דומה כי מסעותיי הנוכחים יהיו מסעות הכרוכים בישיבה
ובתקתוק; אתנחם אם כן בדבריו של יואל הופמן בספרו
Curriculum Vitae (פסקה 41):
'תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם.
את בדידותו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא
וכמה חלל נתן לו".
בכל אופן על סודו ויסודו של המסע מלמדנו גם השיר הבא
ביתר בירור:
קיץ טוב מטוב ובשורות טובות לנאבקים על דמותהּ העתידית
של החברה הישראלית.
אביבה (-:
מיכל, אחרי החופשה אם כן (זה זמן לשחרר את החתול הפנימי שבי ולעבור
מן ה-Internet ל- Intercat ומן ה-Facebook אל ה-Tailbook) (-:
!yes you cat
שועי, כרגיל אני מגיעה מאוחר, אחרי שכל הדיון כבר נגמר, ובדרך כלל חושבת שמה שקורה פה נהדר
מיכל (-: אני חושב שזו יכולה להיות ססמת בחירות טובה
בארה"ב; זאת אומרת, אם ייתנו זכות בחירה לחתולים.
אליס יקרה/ תודה על תגובה הבאה ביום קיץ כרוח קרה/
ומורידה מן העין רסיס נהרה.
שועי, מזדהה. אותי בדרך כלל מחשיבים
לספרדייה, ובאמת כשהייתי בספרד הרגשתי בבית.
כאילו מתישהו התהלכתי שם. ובכל זאת ישראלית.
שתהייה לך חופשה נהדרת, אולי היא כבר בעיצומה
ושבת שלום.
חני יקרה,
אני חושש שלמשוררים לכתחילה ישנה שפה משלהם.
לפעמים אנשים תופסים אותה כמבטא-זר. אולי גם זה
חלק מן העניין — הפער בין העברית המדוברת ובין
העברית הספרותית.. ועוד יותר, הפער בין התייחסות
לשפה כשפה שימושית קומוניקטיבית, ובין שפה האמורה
ליצור, להביע, לדובב את העולם הפנימי… מי שאינם/ן
מבינים/ות את הפער הזה עלול לתפוס את הדובר כזר
או כמוזר.
אני נופש כרגע אצל המחשב. צריך לכתוב כמה וכמה דברים
לצרכי אקדמיה ופרנסה בעיקר. לבי עם המפגינים/ות בככרות
שכן כמי שמשתייך למעמד הכלכלי הבינוני-נמוך, אני חש היטב את
כל הדברים שיש למחות בעטיים, אב איני מוצא זמן פנוי
להצטרף למחאות.
שבוע טוב מטוב.