שִׂים שָׁלוֹם

*

*

אחד המשוררים העבריים האהובים עליי ביותר הוא ע' הלל (הלל עומר, 1990-1926), הנודע בעיקר בספרי הילדים שלו, קצת פחות כאדריכל גנים, ולבסוף דווקא בשל שירתו למבוגרים (כלומר, לכל גיל, לאו דווקא לילדים). בעבר הקדשתי כמה רשימות לשירתו הנהדרת (שיריו: בסבוב כפר סבא ,חסד ו-במעלה עקרבים), וכזאת תהיה גם הרשימה להלן. לפני כחודש הצלחתי לרכוש עותק מספר ביכוריו, ארץ הצהרים (מהדורה שניה, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב תש"ך), לאחר שחיפשתיו זמן רב, והנה מצאתי שם את השיר הבא, שאינו משיריו המוכרים. למיטב השגתי לא נדפס מעולם במאספים ובאנתולוגיות שכללו משירתו. לנוכח ענני המלחמה המתכנסים ומתקדרים מדי ערב מעל מסכי הטלויזיה (מי ייתן שיתפזרו) ישר בעיניי להתחיל בשיר הבא את השנה החדשה:

*

שִׂים שָׁלוֹם

 

מַה צֹּועַקִים תַּרְנְגֹלִים מִתְהוֹמוֹת-לָיִל? –

קוֹל צְרִיחָתָם יוֹרֶה בִּי כְּחִצִּים.

אֲסוּף זְנָבוֹ, נָס עֶדֶר הַתִַּנים

                          נִבָּא רָעוֹת.

 

קַר-עַז

חֲמוּץ-דָּמִים,

נִבְעַת בְּחַלוֹנִי בְרַק חַרְדָּל.

 

אֵלִי,

מָה הָאֹותוֹת עָל סֵפֶר-לָיִל?

                        בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה בְּאַשְׁמֹרתֶ שְנִיָּה בִּדְמָמָה

                        נִבְעָת אֲנִי מִשְׁנָתִי אֶל הַחוּצוֹת,

                        רָץ-נִלְפָּת אֶל הַחַלּוֹנוֹת הַכְּבוּיִים

                        לִשְמוֹעַ אֶת נְשִׁימַת הָאָדָם.

מְלֹא עֹמֶק הַרְגָּעָה נוֹשְׁמִים הָאַנָשִים, נוֹשְמִים עֲדֶנָה,

אֶפֶס חָלוֹם רוֹבֵץ עָל חֲזוֹתָם

אוֹ הִיא הֶמְיַת הָרוּחַ בּאָזְנַי ? –

אִם הַאִוְשָׁה הַסְּתוּמָה שֶלַּעֲצֵי הַמַּחַט ? –

נִדְמֶה, הִיא נַהֲרַת הַסַּהַר הַכּוֹשֶׁפֶת כְּתָלִים גַּגוֹת וּדְרָכִים? –

 אַךְ אֲנִי הַדָּרוּךְ מִתָּא אֶל תָּא, עָד קְצֵה עֶצֶב,

נֶחֱרַד כָּל בְּשָׂרִי לִשְמוֹעַ!

הָאֲנָשִים חוֹלְמִים מִפַּחַד הַבָּאוֹת,

כָּל הַנּוֹשְׁמִים חַיִּים עֲדֶן, רַק חלוֹמָם רוֹחֵף סְתוּמוֹת.

 

יֵש אִשָּה הַנּוֹשֶׁקֶת לְאִישָהּ הָנִרְדָּם

נִבְעֶתֶת פֶּתַע לִרְאוֹתוֹ שָב סוּמָא מִלְחָמָה,

הֲלוּם אֵימִים אוֹ שׁוֹטֶה, קִטֵּעַ רַצְחָנִי,

         אוֹ שֶׁאֵינוֹ שָׁב עוֹלָמִית.

 

יֵש אִישׁ הַמַבִּיט אֶל חֶשְׁכַת תִּקְרָתוֹ

לִבּוֹ, פֶּתַע מְלַחֶשׁ:

בְּנִי, אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְּנִי, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם –

 

וְיֵש נַעֲרָה הַנִדְמֵית פִּתְאֹם, צוֹנַחַת חִוְּרַת לֵב

לְמַרְאֶה שֵׁם אַלּוּף אַהַבָתָהּ

שֵׁם אַלוּפָהּ בְּמִסְגֶרֶת הְַשחוֹר בְּעִתוֹן הַבֹּקֶר,

                                   וְהִנֵּה חוֹלָה מֻכַּת-נֶפֶש.

 

נִכְנָף אֲנֲי בַּלַּחַש הַנִּפְעָם, הַגָּח מִיַּרְכְּתֵי לָיִל –

הוֹ, הַאָנָשִׁים, הָעַמִּים, גֶּזַע הָאָדַם,

הַקְשִיבוּ כֻּלְכֶם, כָּל הַנּוֹשְמִים עֲדֶנָה ;

אִישׁ עַל יְצוּעוֹ וּבִשְׂפַת הוֹרָתוֹ

הִנֵּה תְּפִלָּה עַל נֶפֶשׁ :

             אַל תָּבוֹא

אַל תָּבוֹא בָּנוּ הָרָעָה.

 

כְּבֵדַה צַעֲדַת הַנוֹטְעִים,

רְחָבָה רִנַּת קוֹצְרִים,

נֶהְדָּרִים שְׁרִירֵי גֶּבֶר בְּהִדָּרְכָם לְמַשָׂא,

נִפְלָאִים אָשְרֵי אִשָּׁה בְּאָהֳבָהּ,

לְעֵת חָמָס, כְּאֵפֶר מִמְרוֹמִים, יֵרֵד נוֹף לֹא נוֹדָע עַל כָּל אֵלֶּה,

                                    יִפּוֹל כּבַלְהַת הָרֵי הַגַּעַש הַסּוּמִים

 

יְרוּשָׁלַיִם, עִיר דָּוִד, קִרְיַת תְּהִלִּים

תַּהֲפֹך מִדְבַּר אֶבֶן.

אֵין פֵּשֶר לַתְמוּנָה;

כּעַיִט עַל פְּנֵי מַיִם רוֹחֲפוֹת הַמִלִּים עַל הַבִּינָה.

רָק צִלָּן מַחֲרִיד מְנוּחוֹת קַרְקַע.

 

הוֹ, אַתָּה,

תִּהְיֶה אֲשֶר תִּהְיֶה,

עֲשֶֹה בְּכָל גְּבוּרָתֶךָ –

כְּשֹׁף אֲבַק הַשּׂרֵיפָה לְקֶמַח,

הַתֶּךְ הַתּוֹתָחִים לִמְצִלּוֹת עֵדֶר וּגְדָיִים,

חֹן מִפְלָצוֹת הַפְּלָדָה לְעֶגְלוֹת טַף וְצַעֲצוּעִים,

הָפֵץ הַצְּבָאוֹת הַמִּתְגוֹדְדִים אִישׁ לִשְֹפָתוֹ וּלְנָחֲלָתוֹ.

 

אֶרֶץ, עֲשֲי מַעְגְּלוֹתַיִךְ שָׁלוֹם,

גְּאֵה נָא הַיָּם הַגָּדוֹל לְשָׁלוֹם,

שָׁמַיִם רְבוּ כּוֹכָבִים לְשָׁלוֹם,

 

הוֹ אַתָּה,

            שִׂים שָׁלוֹם

            שִׂים שָׁלוֹם!

 

[ע' הלל, 'שים שלום', ארץ הצהרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הדפסה שניה, תל-אביב תש"ך, עמ' 82-80]

*

* 

שנה טובה ובריאות טובה לכולכן/ם; שנה שנתבשר בה על אי גירושם של ילדי מהגרי העבודה ועל הטבת תנאיהם של מהגרי העבודה ובני-משפחותיהם החיים כאן; שנה שתתקבל מדיניות ממשלתית ברורה שיסודה כבוד האדם באשר לשהותם של מהגרי העבודה בינינו.שנה שיחדל בה סחר האדם.שנה שבהּ ניתן כבוד לזקננוּ,לחולינוּ ונכֵינוּ ונספק להם כדי מחסורם,סעדם ורפואתם.שנה של צמצום פערים חברתיים וכלכליים.שנה של הגברת יסודות השוויון בין כלל אזרחיה,אזרחיותיה,תושביה ותושבותיה של המדינה. שנת גשמים.שנה שנאיר פנים מעט יותר אלו לאלו.שנה של אופק מדיני והסכם שלום עם הפלסטינים ועם המדינות אשר סביבנוּ.שנת יצירה פוריה והפריה הדדית. שנת סקרנות ותקווה,שנת קשב וקירבה.*ע

 

בתמונה למעלה: Imre Amos (1907-1944), Waiting for Dawn, Oil on Canvas 1939

© 2012 שועי רז