*
חמישה שירים מאת שוֹטֶטְסוּ (1459-1381 לספ'), נזיר זן מתבודד, ומשורר יפני. חיבר אלפי שירים קצרים בבקתתו שבהרים. משום עמדותיו (למשל: קיומם של האלים בלב האדם לבדו), הודר מן האנתולוגיות הקיסריות של שירת הזן ושירתו נשמרה בידי כפריים ונזירי זן שהוקירו את שירתו, ומסרוה בעל פה ובכתב דורות על גבי דורות.
*
מה שעוֹד יבוא,
העבר,
ההווה, אף הוא,
אינם יותר מאשר
הֶבְזק בָּרָק מאיר,
כּך הם החיים,
בָּעוֹלָם.
*
בְּעָבִי הלַּיל
לִבִּי שֹׁוקֵעַ לאִטוֹ
בָּגֶּשֶׁם,
מָכֶּה
בְּחלוֹן—
וְאָז צָף, שָׁב וְעוֹלֵה
בְּלִוְיָּת דְּבָרִים
שֶׁהִתרחשוּ,
לִפני זמן רב, רב-מאוד
*
אין אלוהים
בַּנמצא
זוּלָתי! –
שכן האֵלים
עצמם יודעים
כי בלב האדם בלבד
עשויים להימצא אלוהים
*
כְּשֶׁלִבִּי נִמְסָר
אֶל הַבְּהִירוּת,
אֲנִי מִתְבּוֹנֵן אֶל
הִתְבַּהַרוּת
הירח בְּתוֹכִי—
שוֹכח לגמריי
את הירח האחר
העומד בינינו
בּלֵיל סְתַו.
*
גָּם בְּהַאִירוֹ,
לִבִּי
נוֹתָר כְּדַרְכּוֹ—
עוֹדוֹ
קוֹדֵר.
הוּא לְמַעַן
מִישֶׁהוּ אַחֵר—
הבַָּרַק הָזֶּה
בָּלָּיִל.
[תּרגוּם מאנגלית בגישור תעתיק יפני: שועי רז 2012]
חג שמח
*
*
בתמונה למעלה: David Davies, Nocturne, Oil on Canvas 1896
© 2013 שועי רז
כל כך יפה – הציור, השירים, התרגום שלך והמוזיקה. חסר רק הגשם המכה בחלון. כשיגיע ודאי אזכר בפוסט הזה.:) תודה שועי. (משתפת בפייסבוק)
נפלא שועי. תודה שבחרת. תודה שתרגמת. לגזור ולשמור.
שתהיה לך שלוות סוכה פנימית תחת שני הירחים
ורד יקרה, תודה מקרב לב, חג שמח (-:
איריסיה יקרה, תודה רבה, אני חושב שמרתק אותי אצל שוטטסו השניוּת שבין היות האדם נושא בקירבו את האלים (אין להם מציאות חיצונית אלא בהכרתו) ובין היותו בודד ונידח. מן הבחינה הזאת שיריו נוגעים ללבי, כאילו נכתבו זה עתה. חג שמח (-:
הדק היטב, היטב הדק, שירים שכאלו הם-הם תורת הצמצום במיטבה. אני מוסיף(ואולי גורע) שבלב האדם בלבד עשויה להימצא סוכה. =)
תמהּ יקר, חזרתי עכשיו מריטואל של קשירת הסכך ואני מרגיש מותש כמו בתום סדר העבודה [הייתי שמח לפטם קטורת, אך אין לי עימדי אלא כוסית ברנדי בלבד) (-: נסה את רשימה "סֻכָּה הופכת ל-Sukia" אני חושב שהיא ממחישה כיצד רק בלב האדם מתקיימת Sukia.
חג שמח (-:
שועי, כרגיל הבחירות המוזיקליות שלך לא זוכות להערכה מספיק. אז נכנסתי לפרגן. קטע נהדר, באמת, 8 נגנים על הבמה וזה נשמע כל כך אינטימי ומרווח. גם הצילום של הקטע יפהפה.
הקול של הזמרת כל כך היה לי מוכר עד שהייתי בטוח שזאת… פשפשתי ופשפשתי בזכרוני, ונזכרתי – יעל נעים. אבל לא, זה לא היא. רק תשמע מה הזכיר לי אותה, שיר נפלא מאלבום מיוחד כולו:
עידן יקר, תודה רבה. לאנסמבל של בן גולדברג הגעתי בעקבות גרג כהן, הבסיסט של טום ווייטס; שבדרך כלל כל רצועה שהוא מנגן בה משדרג את ווייטס בקומה ויותר. את הזמרת-כנרת, קרלה קיהישטדט, לא הכרתי גם אני עד ששמעתי אותה כאן. ההגשה שלה מכשפת. כלומר המלודיה של השיר הזה אינה כה יוצאת דופן. הביצוע של כל חברי האנסמבל הוא מעולה ונדיר (האזן למשל לנגינתה של הפסנתרנית).
הקטע שצירפת למעלה הזכיר לי משום מה את On This Night של Panic Ensemble מצד, ואת "כשהלילה יורד" של בלובנד (הרכב מראשית שנות האלפיים של דוד פרץ) עם רות דולורס וייס מצד. כאמור, גם את Panic וגם את רות אני אוהב, מחבב ומעריך.
בכרתים, באלונדה, מול אי המצורעים השומם ספינלונגה, כשהמלים בספור האי של סופייה מתחייות, הוספת פס קול מופלא. תודה.
נשלח מה-iPhone שלי
תודה אורנה, ברוכה הבאה.
שירים שמונחים על ליבי כצורי היום.
תודה שועי, תודה שוטטסו, תודה ירח.
מיכל יקרה, תודה רבה. את השיר הראשון יצא לי לשגר לאחרונה בתרגום האנגלי (לא שלי) לזיכרו של דוד(ן)אמריקאי, איש חובב פילוסופיה וזן-בודהיזם, שנפטר בקליפורניה לפני מספר שבועות, במפתיע, קרוב לשנתו השבעים. היחיד (להוציא אותי) מבין כל בני המשפחה הענפה בארץ ובחו"ל, שהיה לו עניין בפילוסופיה, שירה וזן בודהיזם. זה גרם לי להיזכר בכך שתרגמתי בעבר כמה משירי שוטטסו, ולהעלות אותם לכאן.
אין לי מה להוסיף על היופי, הכאב, העדינות והחכמה אלא לאמר- תודה.
תודה חנה, ברוכה הבאה.