*
שאינני חרש לגמרי, זה עולה בבירור מן הרעשים המגיעים לאזני. כי אם השתיקה כאן כמעט שלמה, בכל זאת איננה מוחלטת. [סמואל בקט, אלושם, מתוך: הטרילוגיה, תרגמה מצרפתית: הלית ישורון, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב 1997, עמ' 257]
*
*
רַק הַשֶּׁקֶט מַפְרִיד אֶת הָדְּבָרִים זֶה מִזֶּה:
לְמָשָׁל, אֶת הַנְּמָלִים הָרוֹחֲשׁוֹת בְּגּוּפָתָהּ הַצְּהֻבָּה שֶׁל דְּבוֹרָה,
מִן הַיֶּלַד הָחוֹצֵה עִם סָבוֹ אֶת הַכְּבִיש השָׁחוֹר,
מִן הָעֵץ הָאָדֹם הַקֵּרֵחַ, שֶׁעָלָיו הַנּוֹשְׁרִים שֶׁכָּמְשׁוּ,
מֻטָּלִים פְּזוּרִים בַּמַּעֲבָר —
אֲנִי נִזְהָר שֶׁלֹא לְהַלֶךְ עָלֵיהֶם, לֹא לִדְרֹךְ,
לִשְמוֹר עָל הַשֶּׁקֶט,
כְּאִילוּ רָק כָּךְ אַצְלִיחַ לִשְׁמֹר עָל מֶרְחָק.
*
רַק הַשֶּׁקֶט מְאַחֵד אוֹתָנוּ לְבַסּוֹף.
הָחַי שֶׁהֻשְׁתַּק, הַדּומֵם הַשּוֹתֵק.
נִתָּן לִשְׁמֹעַ הִתְרַחֲשׁוּיוֹת גַּם אַחֲרֵי הַשְּׁתִיקה.
אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ לְדַבֵּר אֶת זֶה,
מוּטָב לֹא לְדַבֵּר,
רַק כָּךְ אַצְלִיחַ לִשְׁמֹר על קִרְבָה.
*
וּבֵינְתַיִם הָעֵץ הָאָדֹם , בִּמְצוּלַת הָרְחוֹב,
עִם צַמַּרְתּוֹ הַפְּרוּעָה,
עִם שָׁרֳשָׁיו הַמַּעְמִיקִים,
שְׁכֵנִי – בֵּן הַתִּשְׁעִים, הַזּוֹכֵר הֵיטֵב אֶת תֵּל-אָבִיב שֶׁל שְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִים,
אֲבַל אֵינוֹ זוֹכֵר הֵיכָן אָרוֹן הַחַשְׁמַל,
וְלֹא הֵיכָן הִנִיחַ אֶת מַפְתֵּחוֹת דִּירָתוֹ,
(לְעִתִּים הוּא מְשׁוֹטֵט)
כָּל עַלְוָתוֹ נָשְׁרָה,
וְרַק שָׁרֳשָׁיו עוֹד מוֹתִירִים אוֹתוֹ כָּאן,
בְּמֶרְחָק דֶּלֶת אַחַת.
*
הוּא הוֹלֵךְ וְיוֹצֵא אֶל עֶרֶב אַחֵר,
הַשּׁוֹנֶה בְּמֻבְהָק—
מּכֹּל עֶרֶב אַחֵר,
אֵלָא שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְדַבֵּר,
אֵינֶנִּי יָכוֹל לְדַבֵּר,
מִפְּנֵי הקִַּרְבַה וּמִפְּנֵי הַמֶּרְחָק.
*
[שוֹעִי 13.1.2014]
*
*
בתמונה למעלה: Gustave Klimt, Birnbaum [Pear Tree] , Oil on Canvas 1903
© 2014 שועי רז
*
יפה יפה יפה, כמו שקט
שרון
קסום ! תודה.
תודה שועי, ריגשת מאוד.
ותודה גם לשרון על השיר של דוד פרץ שמתחבר כל כך יפה.
שרון יקר, תודה על השיר היפה של דוד (הוא ואני מכירים עוד מימים תל אביביים רחוקים, כאשר ידידה שלו השאילה לי כמה אלבומים של מומוס שהיו חסרים לי, יותר נכון, היא הקליטה לי אותם על קסטות… דוד היה המקור. היה לו אותם. דרך זה נפגשנו אז לשיחה על מוסיקה, שכמובן תרמה לי המון). את תרומתו של דוד ליצירה אלטרנטיבית בארץ קשה להתחיל למנות, ואת העובדה לפיה הוא ממשיך ליצור באופן עצמאי ובלתי מתחשב בפלייליסטים, אני מעריך ומוקיר.
נטלי יקרה, בבקשה (-:
ורד יקרה, תודה (-: השיר מתאר איזו חזרה שלי הביתה לפנות ערב (בתחילת השבוע), דרך מעבר שבו עומד עץ אדום ואח"כ חוצים את הכביש ומגיעים לכניסה וחצר, ומה שראיתי/חשבתי/הרגשתי בדרך.
וקלימט אוי גוסטב קלימט, רוחש ככוורת דבורים שאורה דבש מהחיים
דודו יקר, בדיוק, יש בצמרת של קלימט כל כך הרבה רעש (תזמורת כלי נשיפה), שהייתי מוכרח להצמיד אותה לשיר. בכל רשימה אחרת שלי זה היה רועש לי מדיי. ניסיתי על מיני עצים קרחים וגם עצים אדומים בשלכת (בכלל אני אספן של ציורי עצים… ולעתים אני מתהפנט לצמרות, בחיי) ואיתם השיר הפך עגמומי, עגמומי מדיי.
השיר הזה יפה.
אף פעם לא חשבתי ככה על תעתועי הזיכרון של הזיקנה,
כשהעלווה של היום נושרת, ונותרים שורשי האתמול. נפלא.
וגם הזכיר לי שיר שלי, מימי חיפוש הטבע בעיר:
http://mooncatom.wordpress.com/2011/02/23/5966/
מיכל יקרה, הכל התחיל כשהשכן וזוגתו איבדו את מפתחותיהם, והואיל והייתי בביתי באותו בוקר, אירחתי אותם לכמה שעות. הוא סיפר לי בפרוטרוט בעדות ישירה על כל מיני אירועים שהתרחשו בדרום תל-אביב בשנות השלושים והארבעים, שהבהירו לי הרבה דברים, שלא הצלחתי להגיע אליהם דרך ספרי ההיסטוריה. לעומת זאת, זיכרונו באשר להווה מסתמא חד פחות. ביתם שהגיעה בינתיים מצאה לבסוף את המפתח האבוד בתיבת הדואר.
ואת השיר הזה, איך אפשר לשכוח (-:
איזה שיר יפה, שועי
מאיזה אלבום של מומוס השיר הזה?
גל יקר, בשמחה, תבוא כל יום (-: השיר Erase הוא מתוך Bibliotek משנת 2012.
התכוונתי שהשיר שלך יפה!
תודות (-: