הַשֶּׁקֶט

*

שאינני חרש לגמרי, זה עולה בבירור מן הרעשים המגיעים לאזני. כי אם השתיקה כאן כמעט שלמה, בכל זאת איננה מוחלטת. [סמואל בקט, אלושם, מתוך: הטרילוגיה, תרגמה מצרפתית: הלית ישורון, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב 1997, עמ' 257] 

*

*

 רַק הַשֶּׁקֶט מַפְרִיד אֶת הָדְּבָרִים  זֶה מִזֶּה:

 לְמָשָׁל, אֶת הַנְּמָלִים הָרוֹחֲשׁוֹת בְּגּוּפָתָהּ הַצְּהֻבָּה שֶׁל דְּבוֹרָה, 

 מִן הַיֶּלַד הָחוֹצֵה עִם סָבוֹ אֶת הַכְּבִיש השָׁחוֹר,

 מִן הָעֵץ הָאָדֹם הַקֵּרֵחַ, שֶׁעָלָיו הַנּוֹשְׁרִים שֶׁכָּמְשׁוּ, 

 מֻטָּלִים פְּזוּרִים בַּמַּעֲבָר —

 אֲנִי נִזְהָר שֶׁלֹא לְהַלֶךְ עָלֵיהֶם, לֹא לִדְרֹךְ,

 לִשְמוֹר עָל הַשֶּׁקֶט,

 כְּאִילוּ רָק כָּךְ אַצְלִיחַ לִשְׁמֹר עָל מֶרְחָק.

* 

 רַק הַשֶּׁקֶט מְאַחֵד אוֹתָנוּ לְבַסּוֹף.

 הָחַי שֶׁהֻשְׁתַּק, הַדּומֵם הַשּוֹתֵק.

 נִתָּן לִשְׁמֹעַ הִתְרַחֲשׁוּיוֹת גַּם אַחֲרֵי הַשְּׁתִיקה.

 אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ לְדַבֵּר אֶת זֶה,

 מוּטָב לֹא לְדַבֵּר,

 רַק כָּךְ אַצְלִיחַ  לִשְׁמֹר על קִרְבָה.

* 

 וּבֵינְתַיִם הָעֵץ הַיַּצִּיב, בִּמְצוּלַת הָרְחוֹב,

 עִם צַמַּרְתּוֹ הַפְּרוּעָה,

 עִם  שָׁרֳשָׁיו  הַמַּעְמִיקִים,

 שְׁכֵנִי – בֵּן הַתִּשְׁעִים, הַזּוֹכֵר הֵיטֵב אֶת תֵּל-אָבִיב שֶׁל שְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִים,

 אֲבַל אֵינוֹ זוֹכֵר הֵיכָן אָרוֹן הַחַשְׁמַל,

 וְלֹא הֵיכָן הִנִיחַ אֶת מַפְתֵּחוֹת  דִּירָתוֹ,

 (לְעִתִּים הוּא מְשׁוֹטֵט)

 כָּל עַלְוָתוֹ נָשְׁרָה,

 וְרַק  שָׁרֳשָׁיו עוֹד מוֹתִירִים אוֹתוֹ כָּאן,

 בְּמֶרְחָק דֶּלֶת אַחַת.

* 

 הוּא הוֹלֵךְ וְיוֹצֵא אֶל עֶרֶב אַחֵר,

 הַשּׁוֹנֶה בְּמֻבְהָק—

 מּכֹּל עֶרֶב אַחֵר,

 אֵלָא שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְדַבֵּר,

 אֵינֶנִּי יָכוֹל לְדַבֵּר,

 מִפְּנֵי הקִַּרְבַה וּמִפְּנֵי הַמֶּרְחָק.

*

[שוֹעִי 13.1.2014]

*

*

בתמונה למעלה: Gustave Klimt, Birnbaum [Pear Tree] , Oil on Canvas 1903

© 2014 שועי רז

*