*
(נונסנס עברי-מלזי דאוּג. עם הקוראים/ות חמורי/ות הסבר הסליחה, מוטב ידלגו לרשימה הבאה)
*
יֵשׁ דוֹדי שִׂמחָה
ויש את דוֹד חֵזי
ויש תעזבוּ
ת'מטוס המלזי
הוּא חָף מִכָּל פּשע
הוּא חָג בַּשָׁמיִם
אף שֶׁלֹא שמענוּ
ממנוּ שבועיִם
ויש מפטירים:
נעלָם ואיננוּ
לֹא נראה בצאתנוּ
כָּל שֶׁכֶן בְּבואנוּ
אבל הוּא אלבּטרוֹס
לא יוֹדע לדרוֹס
בחיים לא היה הוֹלךְ רֹאשׁ בּרֹאשׁ
ולמרוֹת שאוֹמרים שנִתקָע הוּא בִּברוֹשׁ
ויש הנדים בּראשם: אוֹי א-בְּרוֹךְ
אפשר הוּא אצל הענק וגנוֹ
אוֹ בַּמערה עִם רַשְבִּ"י וּבנוֹ
ולכן לֹא מדוּע, לֹא למה, לא דאוּ
תעזבוּ ת'מטוֹס הַמַּלֵזִי
האוּ האוּ!!
כי לוּ היה פּוֹלִינֵזִי
אוֹ אִיטָלְקִי מִילַנֵזִי
אוֹ לַייזַה מִינֵלִי אוֹ צֶ'רְלִי קָצֶ'רְלִי
לֹא הייתם חוֹשבים
לדבֵּר בּוֹ סרה,
וּלצקצק: איֵּה הקוּפסא השחוֹרה?
מָשָׁל היה עשׂוּי קש וּגבבה
ולִבּכֶם– לֹא משמיעַ כּזוּ יבבה
ששוֹמעים בּהּ צפירוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרדוֹת
הגורמת לתקווֹת להתבּדוֹת,
וְסוֹפכם לַאנחות לְהעלות מס
אבל האמת, המטוֹס עוֹדוֹ טס,
גם אִם הדלק אזל כּבר מזמן
ואין אוֹת-חיים מאיי אַנְדַמָן
לא נפל על חרבּוֹ, לֹא נקִצָץ לִקציצוֹת,
אַיי, קִטני-אמוּנה! אַיי, עמי-ארצוֹת!
אל תמהרוּ לָשִׂים סוף לַסִּפּור
ואִמרוּ בְּחוּצוֹת קוּאלַה לוֹמְפּוּר:
"כִּי הנה תָּם הַיּוֹם ושָׁב אל מיצוֹ
והמטוֹס המלזי שוֹב-יָשוּב אֶל ארצוֹ!"
*
השיר הוא במידה רבה המשכו או בנו הבלתי חוקי של שיר השגריר האוזבקי הנודע ליודעי חן (שכתבתי לפני כמה חודשים ולא פורסם אצלי באתר, כי אם בין התגובות בעיר האושר).
תודה לכריסטיאן מורגנשטרן (1914-1871) ולשירי גרדום שלו (Galgenleider) שבשעות קשות תמיד מעניקים השראה.
*
*
בני הזוג, אמן הצילום והוידאו אורי לוינסון ואמנית הנבל והמיצג עדיה גודלבסקי, יעלו את המיצג המסקרן "סראונד"
במסגרת פסטיבל א-ז'אנר השנים-עשר בתיאטרון תמונע בתל אביב המוקדש השנה לנושא "כיבוש"
המיצג יועלה שם מחמישי, שישי,שבת הקרובים; בתאריכים 19.3-22.3.2014
הנה פרטים נוספים אודותיו ואודות הפסטיבל כולו
*
בתמונה למעלה: Natalia Goncharova, Plane on a Train, Oil on Canvas 1913
© 2014 שועי רז
פֶּרֶא אדם חוֹשב 
🙂
זאת ממש מהפכה שחרוזי שטות עולים מן המרתף של התגובות ומשתרעים בחדר האורחים.
(זה מעיד על תנועת היבשות יותר מכל האותות האחרים).
מרית קרובתי, אני אכן חושש כי כמה מקוראי האתר שלא מכירים אותי מקרוב אפשר שחושבים אותי להרבה יותר מכובד, מעומלן, נמלץ, נועל נעלי פלטפורמות בשיעור קומה וחצי של בניין על עמודים, מכפי שאני באמת (זיקו, אחיהם האבוד של האחים מארקס). אפשר גם באה העת לשחרר כפתור ומעט להתרווח. אבל למען האמת, לפני שאעלה הנה מה שנחזה (בתהליכי כתיבה, כנראה בשבוע הבא) כשתי רשימות על "התופת" של דנטה, רציתי להזכיר לעצמי שאפשר לחייך קצת בין לבין. וחוץ מזה, שלחתי את השורות לעיל אמש לחבר ותיק וטוב והן כנראה מאוד הצחיקו אותו. אז החלטתי לנסות אותן גם באתר.
נהדר!
איריסיה יקרה, תודה. זה טנגו בין דאגה, רוח חופשית ורוח שטות. לטנגו הזה צריך שלוש (-:
אבל מה על הנוסעים המסכנים שאינם שותפים לחלום החופש של הטייס שהסיע את המטוס למחוזות אחרים משציפו להם?
חני יקרה, אין פה טייס ונוסעים, רק מטוס מלזי שהחליט לצאת מסוגָרוֹ. אגדה שנתעוררה בי מרוב שמדברים בכלי התקשורת על "המטוס המלזי" כאילו היתה לו פרסונה.
אהבתי את הציור של המטוס שממשיך לטוס – בלי דלק, בלי מחשבה, בלי כיוון מוגדר, וגם במחשבתנו.
נהדר!
תודה, שועי!
אור יקרה, בשמחה. מה שמפליא בנונסנס הזה, הוא שאני ממשיך לתהות עם עצמי למה בעצם התכוונתי (-:
שועי, האם ניתן לשכור את המטוס המלזי כדי להציל את פרידוניה בזמן?
הגם אתה רופוס? אם נניח לזמן שחלף מאז "מרק ברווז" ולכך שאיני מייצג בשום אופן את המטוס הזה, שכבר הוכח שהוא עצמאי לפחות כמו סירת האופנוע של הארפו בסרט הנ"ל, הרי שאיני יודע לכך תשובה. חוץ מזה, אם המטוס המלזי ייהפך לפרידוני, זה עלול להסתיים בקצת ריב ומדוני (-:
אולי הוא נחת ברחוב בן יהודה,
ואולי נעלם במשולש ברמודה,
בנהר הירדן או על הזמבזי,
בכל מקרה? המטוס המלזי,
ישוב למקומו בשובה ובנחת.
או שלא.
האמת?
מעניין לי ת'ת**ת.
(זריז ומרושע ממני בחיבה)
מיכל יקרה,זמר תשובה נאה לכל הדעות.
צריך פעם לחקור את השפעתו הנמשכת של "בארץ לובנגולו מלך זולו אבי עם המטבולו אשר בהרי בוליויה" מאת נחום גוטמן, על התת-מודע הקולקטיבי
זאת ועוד, בתלמוד בבלי מסכת שבת דף י"א הובא: "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: תחת ישמעאל ולא תחת נכרי; תחת נכרי ולא תחת חבר; תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם; תחת ת"ח ולא תחת יתום ואלמנה". אותם דווקא עניין הת*ת (מה מעל ומה מתחת) (-:
אכן התעמקו בנושא החבר'ה.
מיכל, אין חדש תחת השמש. יש אומרים שהיתה תחרות בישיבה לפיה מי שמזכיר הכי הרבה פעמים את המלה "תחת" בתוך היגד הלכתי בעל מובן ייזכה בסוף שבוע מפנק על בסיס הכל כלול בפונדק חמישה כוכבים בסורא/פומפדיתא/נהרדעא/מחוזא– על פי בחירה אישית… פשוט מפני שלא ייסדו עדיין את קלאב-הוטל לוטראקי, יוון.
אחרי שנמצאה הטיסה, אחדש השירה:
נמצא המטוס
הלוא הוא אלבטרוס,
לעוף לא ידע וטבע.
כך הותירו אותנו
חסרי הבעה,
עם פה פעור וקערה של גבינה.
מה עלה גורלו, טבע כל כולו,
אך חסר פרט חשוב בחקירה:
אם הוא טבע, אז מה קרה,
לקופסה הקטנה השחורה?
אולי היא טבעה,
אולי הופצצה,
או שמא הרגה חייזר עם תבונה?
את כל זה כנראה לא נדע,
אך אולי הקופסה מחכה לנקמה..?
שלום ויידר, ברוך הבא.
אני מעדיף לקוות שהקטנוניות שבנקמה
אופיינית אך ורק לרגשות אנושיים;
אני לא בענייני חייזרים, אך גם אם ישנם חיים
תבוניים היכן-שהוא, הייתי מעדיף לדמות
שהם חפים מכך.
נ"ב, כל מי שמוצא חייזר עם תבונה זוכה בתבוּנה עם חייזר?
שועי היקר, יש פה נוסעים אומללים ומי יודע מה הרגישו בדקות האחרונות לחייהם ואני מצטמררת, ומזדהה גם עם המשפחות האומללות, שבע עשרה יום של תקווה ויאוש, ולרבים מהורים היה ילד יחיד במטוס, והנורא מכול הוא חוסר הידע, כן כן יש נוסעים ויש טייסים, אבל השיר שלך נפלא וכל כך נהניתי לקרוא אותו
לילה טוב אורנה
אורנה יקרה, במובן מסוים עמדו בבסיס הנונסנס שלמעלה, כל מיני אגדות, על אנשים שלכאורה נסתלקו לבית עולמם, אבל לא מתו. ואם לא מתו, הריהם עשויים לחזור. כזאת שמעתי גם מנוצרים, גם מיהודים, גם ממוסלמים. ואפילו שמעתי כי משהו ברוח הזו ציין לפנים את מעריצי אלביס פרסלי, אחרי שנמצא בלא רוח חיים. לפיכך, אין כל סיבה שלא תיווצר אגדה שכזו על מטוס מלזי אובד, ובפרט שבבסיסה עמדה ועדיין עומדת התקווה הכנה (שזה שהיא אינה הגיונית לא הופך אותה למיותרת) לשובו המטוס אל ארצו בשלום.