*
1. המוכר התל אביבי אומר לי: "אנחנו לא ניסוג, מטר לא ניסוג. חיילים אמרו לי: אל תחזרו על הטעות ותצאו משם כמו שעשינו עד עכשיו" (כמה שעות קודם יורטה מעלינו רקטה באותו הרחוב; היה ניתן לראות בקו אוירי ישיר את מקום היירוט ואת שובלי טילי כיפת ברזל). אני מתבונן בו וחושב. מדוע בימים האלו כולם יודעים מה יש לעשות, כיצד יש לטפל בהם. בלילה שואל אותי חבר במייל, "ראיתי שאתה נגד המבצע בכללי, מה אתה מציע? איך היית מטפל בזה?".
אני לא מטפל. איני מילטריסט. אין שום דבר שמכשיר אותי לקבל החלטות של איש צבא וגם לא להוציא אותן לפועל. אני אזרח, לא רב טבחים. אני חושב שזה נואל לירות באזרחים. שבכך שאנחנו יורים על אזרחים בעזה ויתרנו על מה שהבחין בינינו ובין החמאס. אולי זה כבר קרה מזמן. מעולם זה לא היה כה גלוי לעין. אפשר אין אנחנו והם. עכשיו יש שתי משפחות פשע שנמצאות במלחמת כנופיות, איסוף ראשים כשלל. אומר אחד לאחד מפקודיו: לך תוריד עוד כמה ראשים עד חדשות הערב, כדי שיוכלו לשכלל את זה בתוצאות היומיות. יש Score אסור לפגר בו. כבר עשרים לשמונה ואין תוצאות, מה יאמרו הפרשנים הערב?
אני לצד האדם, ולכן בעבורי פגיעה באזרחים בלתי מעורבים משני עברי הגבול היא עוול שאין להבין, שאין להצדיק. רק עוול בלבד.
2. שלטים ענקיים בצומת גהה (במשולש בין פתח תקווה-בני ברק וגבעת שמואל) עם דגלי ישראל ופסוק תהלים: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהלים י"ח, 38). אני לא יודע האם זה מסביר את הכל, אבל זה מנהיר כמה וכמה דברים. אולי ראוי לאמץ לרגע את השיח התיאולוגי-פוליטי המרוגש, ולהשיב למפרסמים המיליטריסטים הנחושים בלשון המקרא: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם" (בראשית ט, 6).
3. הפסיכולוג החברתי, פרופ' דניאל כהנמן, מביא בספרו את הדברים הבאים:
הפסיכולוג פול רוזין (Rozin), מומחה לגועל, מצא שמקק יחיד יהרוס כליל את קסמה של קערת דובדבנים אך דובדבן רגיל לא יגדיל במאומה את הקסם שבקערת מקקים. כפי שהוא מציין, השלילי גובר על החיובי בדרכים רבות, ושנאת ההפסד היא רק ביטוי אחד מני רבים לעליונותו רחבת ההיקף של השליליוּת. חוקרים אחרים, במאמר שכותרתו Bad is Stronger than Good סיכמו את העדויות כך: "לרגשות רעים, להורים רעים, ולמשובים רעים יש השפעה רבה יותר מאשר לטובים, ומידע רע מעובד ביסודיות רבה יותר ממידע טוב. לאני יש מוטיבציה רבה יותר להימנע מהגדרות עצמיות רעות מאשר לחתור לטובות. רשמים רעים וסטריאוטיפיים נוצרים מהר יותר, והם עמידים יותר בפני הפרכה מאשר אלה הטובים".
[דניאל כהנמן, לחשוב מהר לחשוב לאט, תרגמו מאנגלית: יעל סלע שפירו ועידית נבו, עריכה מדעית: מיה בר-הלל, מטר הוצאה לאור, תל אביב 2013, עמוד 341]
*
שיחותיי עם ישראלים בשבועיים האחרונים מורות לי שכרגע לרובם לא ממש משנה אל מי יורים, אם זה מחבל או אזרח בלתי-מעורב. ישנם אנשים המתבוננים אל עזה מתוך דהומניזציה מהותית של יושביה—כולם מקשה אחת, כמו שכל הישראלים— מקשה אחת; ועל-כן, עבורם אין שם בני אדם, רק אויבים שופכי דמים, וגם מציאותו של משורר, אשת רוח, או פעילה הומניטרית לא תעלה ולא תוריד—כולם מחבלים בעיניהם. הם גם כל-כך מוקסמים מצה"ל, עד שגם הפצצתם למוות של בני משפחה המסבים לשולחן סעודת שבירת צום הרמצ'אן, לא מצליחה לעמעם אצלם את תחושת הקסם והצדק (בערב שבת הוכו באופן קשה שני אזרחי מזרח ירושלים על ידי אספסוף יהודי ירושלמי; אולי בשל הזדהות-יתירה עם הכוחות הלוחמים בעזה). אולי זה הדימוי בו משתמש רוזין (בדבריו של כהנמן לעיל), אבל קל לי להעלות בדעתי את בני משפחתו של גרגור סמסא המטאטאים אותו, רודפים אותו, ולבסוף גם הורגים, הואיל ונתעורר בבוקרו של יום, והנה הוא מקק. חלקים ניכרים של הישראלים כרגע כלל לא רואים ברצח אזרחים בלתי מעורבים דבר שלילי וראוי לגנאי, אלא כורח במלחמתנו הצודקת. משל, גילו תיקן מתרוצץ בביתם, שיש להרחיקו עד-מהרה ולהדבירו (מי יודע כמה יגיעו אחריו). אבל אלו בני אדם שנהרגים שם. בני אדם כמונו ממש. אזרחים לא-מעורבים: ילדים, נכים, זקנים. רובם כלואים בעזה רוב ימות השנה, ומי שמבקש לצאת לישראל ולמצרים לצורך רפואי או הומניטרי נאלץ לעבור מסלול בירוקרטי מפרך שלעתים אורך גם שבועות וחודשים. להילחם—ראוי במחבלי חמאס המשגרים רקטות וחופרים מנהרות כדי לפגוע באזרחים יהודים (הזרוע הצבאית), לא באזרחים חפים מפשע, שמשום מה הוחלט להפקיעם מצורתם האנושית והאזרחית, ולהפכם ליעד להפצצות חיל אוויר, לפגזי טנקים, לשעטות חיילים.
יותר מכך, הרישום הטראומטי היחיד שנלווה לתגובות ישראלים בשבועות האחרונים הוא היגון על נפילת חיילינו, שותפות הגורל עם המופצצים בעוטף עזה, אשקלון, ואשדוד; רושם האזעקות המכנסות אותנו אל חדרי המדרגות או הממדי"ם. רוצה לומר: עבור רוב אזרחי ישראל, הרשמים השליליים שיישמרו מן המערכה הזו יהיו תלויים בפגיעות שהסבו לנו הפלסטינאים. מתי-מעט (לפחות בסביבתי החברתית המצויה) פקוחים גם אל העוולות הישראליות, אל הפצצות חפים מפשע, אל מאות ההרוגים ואלפי הפצועים, אשר צה"ל יותיר מאחוריו אחרי שהפסקת האש תיכנס לתוקף, ולפני שהמערכה הבאה תתחיל.
רוב הישראלים מונָעים מתוך אהבת הניצחון ושִׂנאת ההפסד. כל הרג של פלסטינים הוא באחריות החמאס; מנהרות— לא ייתכן שנחפרו לצרכים של הברחות מזון וציוד, הן מוכרחות לשמש רק מחבלים רוצחים בעליל. ההכרה באחריותינו לרצח אזרחים היא הפסד. היא מכריחה אותנו להבין כי אנחנו איננו יפי בלורית ותואר, אלא רצחנים לא פחות מהאויב. אנו שונאים לראות בזה אפשרוּת. לפיכך ידגישו בכל מקום את גאון הרוח הצהל"י; את איתנות העורף, את המעשים הטובים שנעשים כעת בישראל— ומנגד, את ניוולם של הפלסטינים, הלוחמים והבלתי לוחמים, גם מי מביניהם שלא לחמו אף פעם. שהריי לא משנה המציאות. את העליונות המוסרית הכוזבת (המאפשרת שיפוט הייררכי מלמעלה ותחושת גועל כללית כלפי העזתים), מעטים מאוד מרשים לעצמם להפסיד. אנו שונאים להפסיד. שהם יפסידו.
4. את השיר הפוגה הנכלל בספר שנבדלו מכל מרחק, שראה אור רק אחר פטירתהּ (1984), הקדישה המשוררת זלדה למחבל פלסטיני שהתקומם נגד חבריו שביקשו לעשות בשבוי ישראלי שפטים. השיר נחתם בשורות הבאות:
*
[…] אוֹיָה!
שְׁנֵיהֶם יָדְעוּ:
אֵין זוֹ כָּל הָאֱמֶת,
זוֹ הֲפוּגָה
בְּאִי יָרֹק,
הָאִי שֶׁהוּא מִחוּץ לְכָל לְאֹם
וּלְכָל מוֹצָא
*
בָּאִי הַזֶּה בְאַחַת הַמְּעָרוֹת
פָּקַח אֶת עֵינָיו הַשָּׁלוֹם
*
[זלדה, 'הפוגה', שנבדלו מכל מרחק: שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב תשמ"ד, עמ' 13-12]
*
איני יודע אם יש טעם לקוות בימים אלו לכך שמחבל פלסטיני יחוס על אזרח ישראלי או שחייל צה"ל יחוס על על אזרח פלסטיני בלתי מעורב (דומה שכל הפלסטינים הפכו לחשודים בעיני העוסקים בלוחמה בעזה). אני מקווה בכל לבי שבשני הצדדים עדיין ישנם אזרחים, ולו מתי-מעט, שמקיימים בפנימם (זו אינו אוטופיה— אם הנפש היא מקום) את האי שהוא מחוץ לכל לְאוֹם ולכל מוֹצָא, שבו עדיין שוכנת הבחירה האפשרית בחיי שלום.
*
*
הזמנה מפורום המלחינות והמבצעות בישראל
ביום א', 27 יולי, בשעה 20:00, יתקיים:
חלומהּ של דורה: החלום הראשון
אירוע קצר ומרוכז של יצירות פרפורמטיביות שנכתבו לערב זה
בתכנית:
סיון כהן אליאס: עלוקות, כוריאוגרפיה לידיים מקישות על לוח עץ, 2011 (בכורה ישראלית)
עדיה גודלבסקי: פרטי, אינסטליישן פרפורמנס לנבל וקול, 2014
מרינה טושיץ': שני חלומות לעוד סולו, 2014
רונה ישראל קולת (סופרן), דגנית אליקים (אלקטרוניקה), ענת פיק (קול): מוסיקה חיה לוידאו מאת:
ברכה ל. אטינגר: פרגמנטים מתוך פרויקט וידאו "Mamemento Fluidus", 2011-2014
אוצרת: ענת פיק
מרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל, ביאליק 26, ת"א
הכניסה חופשית
*
בתמונה למעלה: Walter Womacka, Production in Peace, Mosaic on Building 1965 (לא יודע מה היתה כוונת האמן בדימוי שיצר. לדידי, הזרוע הצבאית מנסה לתפוס ולמחוץ את יונת השלום).
פֶּרֶא אדם חוֹשב 
שלום שועי, כתמיד תענוג לקרוא את דבריך. בסופו של דבר הכל חוזר להחלטה של התנועה הציונית להקים פה מדינה יהודית בלא להתחשב בערבים שישבו כאן טרם בואנו. והנה עתה אנו משלמים את המחיר. כמדומני שזה בסך הכל כל האמת. חזק ואמץ
היטבת לבטא, שועי, מסכים לגמרי, ואכן הדימוי מקקים נשמע בכל פינה, ובעינים דומעות,
שלום אנונימי, אני מבין את דבריך כעומדים בסימן התעמולה של הציונות ההרצליאנית שאכן הדגישה כי הארץ עומדת בשיממונה וממתינה ליהודים שיעלו אליה. עם זאת, יש לזכור, כי הארץ
לא היתה ריקה באותה עת, וכי היו בה לא פלסטינים בלבד אלא גם יהודים ילידי הארץ שהבינו כי עתידה של הארץ תלוי במאמצים המשותפים היהודים-פלסטינים (למשל ראה: פרשת חיי ליוסף אליהו שלוש). אין לי ספק שעוד הרבה לפני 48' מאורעות כגון פרעות (1921,1929, ולמען האמת גם קודם לכן בתקופת מלחמת העולם הראשונה) וכן המרד הערבי (1939-1936) הטילו צל כבד על יכולת החיים המשותפים. שנים למשל תמהתי על אכזריותו הבלתי נתפסת של מנחם בגין כשהורה על אנשי האצ"ל להרוס את שכונה מנשיה. לא מצאתי אף הסבר מניח את הדעת לכך בשום ספר (וגם לא נראה לי הולם את אישיותו). ואז נזדמן לי שכן כבן 90 בעל זיכרון בהיר, שהיה באותן שנים בשנות העשרים לחייו, סוחר שטיחים (בן למשפחה שחיה בארץ שנים ארוכות), היה איש "ההגנה", וסיפר לי על מציאות שבה היו הפלסטינים צולפים בבני השכונות הדרומיות של תל אביב תדיר, עד שלא היה יום שלא היו הרוגים ופצועים בהמונים, וכי כל איזור רח' סלמה של ימינו היה מרחץ דמים. איני שולל את הנראטיב הפלסטיני של 48', למרות שקשה לומר שהפלסטינים שברחו מבתיהם עשו כן מפני רדיפות מאורגנות או פרעות או שהיתה איזו יוזמה ישראלית להבריח מכאן את הפלסטינים (הצרה היא שמדינת ישראל לא נתנה להם לשוב לבתיהם לאחר המלחמה), ובודאי לא מתעלם מהפקעת אדמות אחר-כך, דיר יאסין, פעולת קיביה וכיו"ב, אך אין לי ספק בצד הדברים שאמרת כי גם הפלסטינים בני הארץ לא היו תמיד מלאי מעשים טובים וכוונות טובות, ועל-כן אחריותם להרס ולאלימות אינה פחותה מאשר זו הציונית, ואין לבטלה או למזער אותה. לא אז ולא היום.
יריב יקר, מקווה שהימים בביתכם החדש בדרום (יחסית בדרום) טובים. לצערי, אני שומע מסביבי דברים איומים. אבל יותר מכך, הלגיטימציה הציבורית להרג שיטתי כזה של מאות אזרחים בלתי מעורבים ופציעתם של אלפי אחרים היא בלתי נתפסת. ומתוך כך גם האלימות
כלפי ערבים אזרחי ישראל הולכת ומתעצמת (עוד אירוע של אלימות קשה כלפי תושבי מזרח ירושלים בערב שבת).
כאשר אירע "עופרת יצוקה" עוד האמנתי שזה מקרה חד פעמי של ראש ממשלה חסר גבולות,
שאיבד כל רסן. מה שקורה כעת הוא מקרה של עם שאיבד כל רסן, והנכון להצדיק פשעי מלחמה (הרג אזרחים חפים ובלתי מעורבים), והואיל והעם הזה ייבחר את הממשלות הבאות, המצב חמור למדיי.
שועי, ממצאים מהתחום של פסיכולוגיה חברתית מאוד מדכאים, אחד מהם, למשל, שנקרא group polarization, מלמד אותנו שקבוצות דיון פתוחות של שני צדדים המתווכחים זה בזה(נניח, תומכים מול מתנגדים להפלות) לא רק שאינם מובילות להגברת הקשב, הסובלנות ורוחב האופקים, אלא גורמת לכך שכול משתתף מתחפר עוד יותר בתוך עמדותיו שלו(וזאת בשל ההטייה של חלקנו לסנן אינפורמציה מערערת, קשה ומפריכה, ולהתמקד בזו שמאשררת ומצדיקה את דעותינו, ככה שאם תתנגד להפלות, מה שיקרה הוא שבעיקר תאזין לעוד טיעונים נוגדי הפלות שלא חשבת עליהם, ותשתכנע עוד יותר בצדקת דרכך). לעניינו המצער, פשוט הרבה יותר קל להיות ימני\שמאל-מרכז עם אוריינטציה מליטריסטית, לא משום שלהם הפתרונים(הרי עמוק בפנים הם גם יודעים שיהיה עוד מבצע, אם לא בעוד שנה-שנתיים, אז בעוד ארבע), אלא כי ככול שאתה ימני קיצוני יותר, ככה העומס הקוגניטיבי שיש עליך פשוט יותר: ברור לך שכול עזתי הוא מחבל לעתיד\תומך בטרור, ועל כן, אין להצטער ולהרהר על ילדים בני שמונה ועשר שנהרגים בידי פצצת אזהרה על גג בניין בזמן שהאכילו תרנוגולות, הרי הם, אליבא דאקסיומה שחרוטה יותר מידי בתודעתם של יהודי ישראל, לא ימנעו את הלינץ' ההיפותטי שהיו מבצעים בך אילו נקלעת לכפר פלשתיני, ולא יעשו דבר כנגד האלימות הפלשתינאית שמופנת כלפי אזרחים חפים מפשע, ומכאן, גוזרת הלוגיקה, זה לא נעים(בכול זאת, תקשורת בינלאומית אנטישמית שרודפת אותנו), אולי אפילו חבל, אבל לא סיבה להזדעק. לתמוך במבצע זה פשוט, עשינו את זה בעבר, נעשה זאת בעתיד, החלק הארי של תקציב מדינתנו נשפך בדיוק לכיוון הזה. מי שמדבר על קיום הדדי ושיתוף פעולה צריך ליצור מציאות אחרת, שברירית ועדינה מאוד, שעדיין אין מספיק ממנה.
עכשיו כמעט ארבע, התעוררתי ואני לא מצליח להירדם אבל זה בגלל צרות עם בעל הבית (עד היום ישנתי יופי) אני מניח שזה חלק מהעניין
שועי יקר,
תודה שאתה ממשיך לעמוד כך בעדינות ובנחישות לצד ההומניות, היום לא רבים עושים כך. ובדברים שכתבת אתה מסמן לכולנו להשתדל להיות אנשים במקום שאין
עידו יקר, בעל הבית השתגע, זה כנראה נכון ברמת המיקרו וברמת המאקרו. אני דווקא לא ישן היטב. גורלם של אנשים שחייהם מאוימים, מניין המתים היומי, וגם פולחן הצבא והמדינה הנוהג ברחובותנו, כבר הביא איתו כמה חלומות ביעותים.
תמהּ יקר, אני שב ומזכיר את הסצנה מתוך הזר המסתורי מאת מרק טוויין (מתרחש במאה השש עשרה) שבו נרגמת אישה החשודה בכישוף (מעלילים עליה) למוות על ידי המון מוסת.
הסצנה מתוארת כך שרק 2-5 מתוך מאה רוגמים אכן בטוחים באשמתהּ וחפצים במותה. היתר מצטרפים כי גם חבריהם משתתפים, ואין להם כל כוונה להסב להם מורת רוח, העלול לעלות להם בהדרה אחר-כך, או לקרב אותם עצמם לרגימה או להעלאה על המוקד. זהו המצב ברשתות החברתיות (במיוחד בפייסבוק), שילוב של כל דאלים גבר ושל מראית עין (מה יגידו), ובמיוחד חשש של המשתתפים לאבד חברים (מדומים), אם לא ייכתבו בהתאם להלך הרוח המנשב שם.
דודו יקר, לטעמי אנחנו רק קוטפים את הפירות הבאושים של הבחירות לפני כחמש וחצי שנים (פברואר 2009) שבהן ניצחו ביבי-ליברמן.
https://shoeyraz.wordpress.com/2009/02/11
יפה לכך שורתו של טשרניחובסקי: ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד.
תודה שועי, על הפוסטים האלה. החלוקה שעשית בפוסט הקודם וגם כאן בין מיליטריזם להומניזם, כל כך נכונה. זו החלוקה האמיתית כרגע – לא שמאל ימין, לא דתיים וחילוניים ואפילו לא יהודים וערבים. מיליטריסטים – שדוגלים בפתרון בעיות בכוח ובכפייה, מול הומניסטים – ששמים את האדם במרכז, ומתנגדים לאלימות מכל צד שהוא, בכל נפשם ומאודם.
ורד יקרה, באדם יש גם יכולות הרסניות ואלימות לא מתונות; המלחמה לכתחילה היא מצב שבו ניתנת לגיטימציה ליכולות הללו יחד עם עם כוחנות, הישרדות, שאיפת נקם, ושאיפת שררה. כוחות אלו באדם מקוטבים לכוחות של בניה, יצירה, שיקול דעת, איזון, מתינות, קשב, הימנעות מאלימות ומשררה– שנדמה כי בעתות מלחמה נדחקות לשולי השוליים של מרבית הציבור. לא לחינם יש באסלאם, ביהדות, בנצרות ובהינדואיזם קולות הקוראים לראות בכל המלחמות הנזכרות בכתבי קודש– משל למאבק השורר רק בנפש האדם על ההכרעה בין דרכי תגובתו, ועל הימנעות מאלימות, גם כאשר החברה מסביב מצדיקה אותה. אחד מגדולי ההומניסטים של הרנסנס ארסמוס מרוטרדם כתב: Dulce bellum inexpertis (=המלחמה מתוקה רק בעיני מי שטרם התנסו בה). מי שהתנסה במלחמה ומעוניין לשוב אליה, ולהמשיך לחיות על חרבו, הוא אדם אלים והרסני, וממילא הזולת (כל זולת) אינו נחשב בעיניו. אני מאמין שבכל אותם לוחמים ותיקים-מקצוענים ומעוטרים, הזוכים לכבוד גדול במקומותנו, מסתתרת גם אלימות רבה, העשויה להתפרץ פה ושם על סובביהם. לא לחינם אמני לחימה בטאי צ'י, ג'ודו, ואייקידו יאמרו לך כי הפעלת הידע כתורת לחימה היא ברירה אחרונה; הם תמיד יעדיפו להימנע מן המלחמה, אלא אם לא נותרה ברירה, ובכל מקרה תמיד יימנעו מלפגוע בבלתי מעורבים.
לשועי, ורד ובעצם לכל המגיבים. ההבדלה בין מיליטריזם להומניזם זה לא קצת חשיבה דיכוטומית של שחור ולבן? בחירה בהומניזם טהרן כמוה כפציפיזם. עמדה לגיטימית, שלעתים משמעותה – העדפה להושיט צווארך אל השוחט מאשר להילחם. מעולם לא צידדתי במלחמות, אבל בואו נישיר עיניים אל המציאות. הפעם התעורר צורך שאין להתווכח איתו להשמיד מנהרות טרור שמגיעות אל חדרי אוכל של קיבוצים. ומכיוון שמנהרות אלו נמצאות מתחת לבתים בלב אוכלוסייה אזרחית יהיו פגיעות רבות באוכלוסייה זו. וזה עוד לפני שדיברתי על משגרי הטילים. מתנגד בכל מאודי לדרך הימין, ביבי-ליברמן-בנט ולסרבנותם לפיתרון מדיני ולהתנחלות הבלתי פוסקת. מצר על הרג אזרחים וכלל לא רואה בהם מקקים. אבל גם חושב שצבא ההגנה לישראל מתפקידו להגן על תושבי ישראל. ובגלל דרכו הנלוזה של החמאס, המחיר הוא אזרחים מהצד שלו. וכמו בתחילת דבריך המצטטים אותי – שועי, מה אתה מציע לעשות? מה אתם המגיבים מציעים לעשות כרגע, באופן מיידי כדי להגן על תושבי הדרום, מפני איום המנהרות לאורך זמן? קל להגיד מה לא לעשות. קל לומר – אני לא מבין בזה (ובעצם מי מבין במשהו? לשיטתך אין להצביע בבחירות כי מה הדיוטות מבינים באוצר, בתשתיות, בביטחון וביחסי חוץ). כמו כן, בניגוד למתלהמי הימין, לאנשי תקשורת צמאי דם ולבריונים סותמי פיות, אני עוקב בתקשורת אחרי מפקדי וחיילי צה"ל ואני רואה שיקול דעת, אנושיות, חברות ומוכנות להקריב, חבר'ה טובים, כולל גנץ, כולל מפקדים שהולכים בראש ולעתים נהרגים. בטח שלא רצון להרוג עם רעל בעיניים. מה שהם עושים זה לפרק מנהרות ולהגן על עצמם מפני החמאס שמנסה לפגע בהם כל העת ולהפריע להם. אין פה איזו הסתערות של "יאללה בואו נתחרע עליהם". יש אזהרות לאוכלוסייה, יש הקמת בתי חולים וכו', אולי לא מספיק, אבל יותר ממה שצבאות אחרים עושים בצד ההומני. חלק משיטת החמאס היא לגרום לנו להיראות לא הומניים, שיטה בה הם מצליחים לא רע. אבל לאט לאט חלק מהעולם מתחיל להבין את הפטנט ולצדד בישראל.
מה האלטרנטיבה שאתם מציעים להגנה מפני המנהרות? האם אתם סומכים על החמאס שהסכם הפסקת אש יגרום לו לא להשמיש את המנהרות האלה שוב לפעולה? האם אתם מוכנים להמר בביטחון ילדי הקיבוצים?
גל יקר, אני לא מוכן להמר על חיי ילד/ה, זקן/ה, נער/ה, או אפילו אישה או איש בוגרים ובריאים בגופם, שאינם מעורבים בטרור. זה נכון לאנשים החיים משני צדי המתרס (עוטף עזה ועזה). אני חושב שהרג אזרחים בלתי מעורבים (אם תרצה, חפים מפשע) הוא גבול שלא חוצים. מובן כי רף כזה יקשה על פעילות צה"ל, ויכריח את המוחות הן בדרג המדיני והן בדרך הצבאי לחשוב על אלטרנטיבות ודרכי פעולה אחרות, משוללות ברוטליות שמדיפה מפשע מלחמה. אין לי שום אשליות בקשר לנכונתם של החמאס, הג'האד האסלאמי, והתנועה האסלאמית בישראל להכיר במדינת ישראל, שהריי מבחינתם כל שטחה של מדינת ישראל הוא שטח כבוש שיש לשחררו מידי הכופרים. זה עדיין לא מתיר לצה"ל להפציץ שכונות שלימות גם אם יושביהן הצביעו בבחירות לחמאס (החמאס חיזק מאוד מפעלים של הזנה, חינוך וסעד– דאגתם של גורמים בלתי צבאיים בחמאס לאוכלוסיות החלשות של עזה הם שהובילו לבחירתו ולא פעילות הטרור של הזרוע הצבאית כנגד ישראל). תושבי השכונות ומחנות הפליטים ברובם הגדול אינם לוחמים ואינם משתתפים בטרור. על אי-חיבה למדינת ישראל איני רואה כל סיבה לגזור עליהם דין מוות, גם לא להרוס את בתיהם, גם לא לפצעם. גם ילדיהם ילדים,
בדיוק כילדינו. וכשם שהרקטות אינה חוויה נעימה עבור ילדינו (ככל שמדרימים לכיוון עזה החוויה הופכת יותר קשה), אני משוכנע שמה שמתחולל בעזה, שולל מילדים רבים שם את ילדותם.
איום המנהרות הוא מיידי. הם כבר חדרו דרכו ואתה לא יודע דרך איפה יחדרו בפעם הבאה. גזר דין מוות זה למי שלא מתפנה מביתו למרות אזהרות (ומזהירים לברוח). אף אחד לא באמת רוצה להרוג אותם כי זה לא אנושי (בצד המוסרי) וגם לא נכון מדינית (בצד השכלתני) ובטח לא שייהרגו לנו חיילים. הייתה פאשלה שלא התקינו טכנולוגיה לאיתור מנהרות קודם לכן, אבל כרגע כשהן קיימות, כנראה שאין ברירה אלא לפעול כמו שפועלים. ואם יש ברירה, אשמח לדעת מהי ואולי אסכים איתך.
בלי קשר, יש לי תחושה לאחרונה שהשיח מקצין. שאין מקום למורכבות. לשיטתך, אני, שעמדותיי מאז ומתמיד נטו לצד ההומני ליברלי, נחשב "מיליטריסט", רק כי אני לא מתנגד לפעולת צה"ל הנוכחית. ולשיטתו של חבר אחר שלי אני שמאל הזוי כי העליתי למשל רעיון שבשם השוויון לערביי ישראל תיבנה עיר חדשה משלהם. אין כבר מקום למורכבות שאומרת – ביטחון וגם ראיית האחר. הרס בתים וגם הזדהות עם המסכנים האלה. יורים ובוכים. שאיפה לפעולה אנושית ככל האפשר עם הכרת המונח המציאותי כל כך לצערנו "מגן אנושי".
זאת ועוד – ברגע שאדם הסכים שבביתו יעבור פיר מנהרת חמאס, ילך להלין רק לחמאס. ואני יודע שמכריחים אותם ומפחידים אותם, אבל זאת לא יכולה להיות האחריות של ישראל להגן גם על בני הערובה של החמאס מקרב בני עמם. עניי עירך וגו'
גל, עצם הבקשה שלך שאדע להשיב לך איזו אלטרנטיבות קיימות היא בלתי מציאותית. אין לי נגישות לא לחומרים הצבאיים החסויים, ולא לחומרים המדיניים; איני מכיר את כוחות צה"ל ואיני
מכיר את שכונותיה של עזה ואת מחנות הפליטים. גם איני יודע אילו טכנולוגיות עומדות לרשות מדינת ישראל (אילו שקיימות ולא מספרים לנו עליהן ואילו שאינן זמינות). גם איני זוכר שאי פעם עסקתי בסחר נשק, או בלוחמה בשטח בנוי– ולכן, כאזרח מן השורה, וכמי ששירת בעבר בחיל המודיעין ולא שירת בחיל רגלים, איני יודע על סמך מה אני יכול להשיב באופן אחראי על האלטרנטיבות העומדות בפני צה"ל.
איני רואה בך מיליטריסט. אני כן רואה כיצד ימי הלחימה האחרונים מביאים אזרחים ישראלים רבים (אולי גם אותך) למערבולת רגשית, כאילו שאנו מצויים במלחמת הישרדות ונאלצים להילחם או למות על המצדה, ובתוך כך גם מסכימים לקבל את גרסת דובר צה"ל כי הרג האזרחים בעזה הוא מידתי, וכי עלינו לקבלו כהכרח וכגזירת גורל, אם קיומינו יקר לנו. אבל יש אפשרויות אחרות. תמיד יש אפשרויות אחרות. אם ההנהגה תחשוב ותפעל באיזון, באיפוק, בשום-שכל, במתינות, במידתיות, בלי לטשטש את גבולות החוק. הפתרונות כבר ינבעו מאליהם.
איך אתה יודע שיש אפשרויות אחרות אם אתה בעצמך אומר שאתה לא יודע? אתה מניח מראש שהן ישנן ושההנהגה במודע לא בוחרת בהן. ואולי אין כאלה? אולי כן עושים את הרע במיעוטו מבין הברירות שהיו? אתה בעצם בא ואומר – אני לא סומך על צה"ל ועל הדרג המדיני שהם עושים את ההחלטות הנכונות, על המקצוענים שזה הידע שלהם והמומחיות שלהם. אני מבין אותך, גם אני לא סומך על השקרן הזה ביבי. אבל כאן אני באמת רואה את המציאות – מנהרות שכבר מגיעות לחדרי אוכל, כאלה שיכולות להסתעף מתשתיות קיימות לעבר קיבוצים אחרים ומבין ש-כן, זה איום קיומי. כאן תבוא ותאמר – אבל נהרגים להם ילדים תוך כדי. ונכון, זה דיסוננס קוגניטיבי קשה לאנשים מוסריים כמונו. אז כדי לפתור את הדיסוננס אתה בא ואומר – "בטוח שיש דרך אחרת להגן על ביטחון ילדינו" קשה להתמודד עם ההכרה שאולי באמת אין, ושאולי הדרך להגן על עצמי היא לפגוע (מידתית) באחר וזה שומט את הקרקע תחת ההגדרה העצמית שלך כהומני/פציפיסט/you name it. דווקא לתחושתי ביבי הוא לא מאלה שמחפשים להילחם. למרות הצהרות ה"חזק מול החמאס" שלו, הוא לא עשה כמעט כלום במשך שנים. וגם עכשיו ביבי רק מחכה להסכמה של החמאס להסכם שיוביל למהלך מדיני שיועיל לכל הצדדים, אינשאללה בדרכים לא אלימות. אבל החמאס לא רוצה. אני שואל אותך – איך אפשר לפעול מידתית כנגד מאות כני שיגור ממבנים אזרחיים? ובינתיים החיזבאללה בוחן אותנו מצפון – איך הם מתמודדים עם החמאס בדרום? לא מקנא במקבלי ההחלטות.
יאללה שייגמר בהקדם ושלא יתחיל סיבוב נוסף בעוד שנתיים.
גל, איך אני יודע? אני לא יודע. מה שאני כן למדתי מהחיים הקטנים שלי הוא שישנן סיטואציות שנראות לאדם הישרדותיות והוא חש שאין לו בהן ברירה אלא להילחם על חייו ועל קיומו וכיו"ב, אבל הוא לא תמיד מעריך נכונה את מצבו, אם רק ייקח מרחק-מה מן הדברים וינסה לפעול מתוך איזון מושכל ולא מתוך בהלה הישרדותית (שמערבת רגשות גדולים), הצעדים הבאים ייתבהרו לו, והם לעולם יתגלו כטובים ומועילים יותר מאשר הצעדים שבתשתיתן עמדה הבהלה.
מעבר לכך, אני באמת לא נוטה אמון רב למוצאי פיו של דובר צה"ל, ראש הממשלה, וכמה מן הפרשנים הבכירים בערוצי הטלוויזיה. לגבי שקריו של דובר צה"ל– אלו מתחדשים חדשים לבקרים; אשר לבנימין נתניהו כאדם ישר או אמין שאינו נוטה להיסטריה יש היסטוריה פוליטית שלימה שתעיד שהוא לא בדיוק אדם שנוטה ברגעי לחץ להגיב מתוך איזון; אשר לפרשנים הבכירים בערוצי הטלוויזיה, איך אפשר לראות ברוני דניאל או באהוד יערי או באמנון אברמוביץ' עתונאים? אתמהה. הם אנשים מליאי אג'נדה פוליטית, איש איש וכיוונו, כמעט אפשר לדעת מה כל אחד מהם יאמר מראש, וגם להבין איזה פוליטקאי הם מדבררים כעת במסווה של דברי פרשנות.
ואני באמת משער שישנן דרכים נוספות. השערה הנשענת על הכרותי עם קצת יכולותיו הטכנולוגיות של צה"ל, ועל מארג האנשים הפקחים הנמצאים בו במקומות אחדים, בעבר (לפני כעשרים שנה). כמובן, האנשים הללו אינם מקבלים החלטות, ופעולתם קשורה בפרוייקטים המתוקצבים על ידי מקבלי החלטות, שיכולים להחליט לקדם פרוייקטים מסוימים ולדחות אחרים על פי ראות עיניהם.
"זה דיסוננס קוגניטיבי קשה לאנשים מוסריים כמונו. אז כדי לפתור את הדיסוננס אתה בא ואומר – "בטוח שיש דרך אחרת להגן על ביטחון ילדינו" קשה להתמודד עם ההכרה שאולי באמת אין, ושאולי הדרך להגן על עצמי היא לפגוע (מידתית) באחר", גל, הדיסוננס, לדעתי, קיים גם אצל המאמינים הגדולים באלוהי הביטחון, שלשיטתם, עם קצת יותר תקציבים למשרד הביטחון, עם עוד פיתוח טכנולוגי "ממיטב המוחות" של רפא"ל וחברות היי-טק אחרות, עם יותר משת"פים מן הצד הפלשתיני, נוכל להוריד את מספר הנפגעים היהודים-ישראלים לכמעט אפס. אתה מוזמן לשאול את עצמך, האם אתה מוכן לקבל את העובדה שהפעולות המידתיות של צה"ל לא יפתרו כלום ושום דבר מעבר לטווח של ארבעה חודשים-חצי שנה? שבסיבוב הבא לחמאס יהיו שוב את אותן מנהרות ואת אותן רקטות ארוכות טווח עוד יותר(כי זו דרכה של מלחמה, אתה מצטייד במאתר מנהרות חדשני, והם ימצאו דרך לשכלל את אומנות החפירה שלהם)? שתצטרך מדי שנתיים להקריב עשרים-שלושים חיילים צעירים? שהמסלול הצבאי-מלחמתי יגזור עלינו את גורלה של ספרטה? שאם נמשיך ככה, החינוך, הבריאות והמשענת הסוציאלית במדינת ישראל ישחקו עד דק, ואז על מה אנחנו נלחמים, על פיסת אדמה שמעליה האפשרויות הן מוגבלות ועלובות בהחלט? אני ממליץ לך בחום לקרוא את הפוסטים האחרונים של עידן לנדו בבלוגו "לא למות טיפש".
שועי – "ישנן סיטואציות שנראות לאדם הישרדותיות והוא חש שאין לו בהן ברירה אלא להילחם על חייו ועל קיומו וכיו"ב" – חדירות ממשיות של חמאסיניקים לשטחי קיבוץ זה דבר שכבר קרה. אין לי הגדרה אחרת מלבד הישרדותי על כזה איום. הטכנולוגיות לזיהוי מנהרות עדיין בפיתוח. פשלה שעד היום לא הספיקו ליישם אותן. מדברים על זה בכל מקום. תמיהה קטנה – אני בהחלט בעד פיתרון מדיני. אבל כרגע, האם יש פיתרון אחר מלבד לחסל את תוואי המנהרות הנוכחיות? זה כמו שתגיד – באים לירות עליך מעבר לגדר, אל תשיב אש כי הרי יבואו עוד לוחמים בעתיד לירות עליך, אז עדיף כבר שתתן להם להיכנס. איום מיידי זה איום מיידי. אני שם את עצמי בנעלי הקיבוצניקים שם שמרגישים כמו בסרט האימה הגרוע ביותר.
תמהּ, גל, יש תגובה ארוכה שכתבתי לרשימתו של עידן לנדו לפני דקות אחדות, המצפה לאישור, והואיל והיא גם מתייחסת לתמיהותיכם, אני מביא אותה גם כאן:
לא בטוח האם הגישה הפרקטית האומרת שגם אם יהרסו את המנהרות בעוד חצי שנה הן תהיינה בנויות יכולה לעבוד על מישהו ממקבלי ההחלטות, נהפוך הוא בבהלה-הקיומית הנוכחית, הוא יכול לשמש את מקבלי ההחלטות כדי להבהיר לציבור מדוע יש להחריב עד היסוד הכל מכל כל, כדי שהשיקום ייארך הרבה יותר מחצי שנה או חמישים שנה .אני גם לא מרגיש כי להותיר את היושבים בעוטף עזה חשופים לסכנת רצח בחצרם הוא דבר נכון מבחינה אתית מהותית בדיוק כשם שסכנת החיים המיידית בה נמצאים אזרחים בלתי-מעורבים בעזה היא דבר שאין הדעת סובלת. עוד יותר מזה, אני לא יודע איך צה"ל יכול להבחין בין מנהרה שנחפרה לצרכי העברת מזון או ציוד רפואי ובין מנהרה המשמשת או עתידה לשמש כיעד ליציאה לפעולת טרור (אין לי ספק שהמנהרות הללו אינם משמשות אך ורק כמוצא לטרור, אלא כנתיב להכנסת מזון ומוצרים נצרכים אל עזה, שהיא אכן כעין מתקן כליאה גדול). צה"ל הוא צה"ל, כשהוא מקבל פקודות להחריב הוא מחריב. ההנהגה הישראלית נהנית כרגע מן התמונות של ההרס, שמקנים לצבא וגם לה בעיני הציבור עוצמה ושררה; מצד שני, הנהגת החמאס מצפה לשגיאה צהלי"ת, לאיזו פצצה שתיפול ותקטול 500 אזרחים פלסטינים בבת אחת, ואז העולם יתערב, תוקם ועדת חקירה, ולבסוף יוחלט להקל את מדיניות הכניסה והיציאה מעזה ואולי גם לבנות נמל בין-לאומי. אין לי ספק כי מצב זכויות האדם והאזרח בעזה חמור פי כמה מאשר בישראל (לא רק כתוצאה ממדיניותה של ישראל), ואין לי ספק שלהנהגת החמאס, המחופרת כנראה בשלווה בעיר תת קרקעית, כלל לא איכפת מחיי אזרחיה, נהפוך הוא: היא מייחלת לרצח גדול בהרבה מכפי שאירע עד עתה, שישים את זעקתה של עזה במרכז השיח העולמי. אם עד עכשיו זה כעין סברה ושתילה (מבחינת מניין ההרוגים האזרחיים הפלסטיניים), אני מאמין שהנהגת החמאס מייחלת לספטמבר השחור. כך שהנייה וחבריו מצפים כנראה לשגיאה צהלי"ת, כמו דייג שמשליך חכה עם קרס ופיתיון. הבעיה המהותית היא שיכרון הכח הישראלי (הכפיים של מירי רגב, הבעות הג'ון וויין של נפתלי בנט), וחוסר ההבנה של מקבלי ההחלטות הישראליים שבכל יום שצה"ל מתמהמה בעזה הוא מגביר את הסיכוי לאירוע רב נפגעים (חמור שבעתיים מכפי שראינו עד כה)– תוצאה אליה מייחלת הנהגת החמאס. כיוצא בזה, עיקר הפעילויות המכוונות כעת כנגד כוחות צה"ל, הן פעולות שנועדו לחמם את הזירה, ולהוביל את המפקדים לקבלת החלטות שלא תהיינה מהן דרך חזור.
עוד לגל, צעדים אופרטיביים ? פריסת כוחות צה"ל בישובי עוטף עזה, באופן שיוכל להדוף את המחבלים/מסתננים, בכל פעם שינסו להגיח. זה אינו פתרון אידיאלי (כי הוא כולל רכיב בלתי מבוטל של סיכון). הוא טוב יותר מן ההישארות הנוכחית בעזה, שבטווח הארוך עלולה להסתיים בהסתבכות, שתביא אולי להתערבות העולם, ולשיפור ממשי במצבה של הנהגת החמאס ומעמדה הציבורי והעולמי. מלבד זאת, העובדה לפיה ישראל קוטלת בפועל מדי יום מאז ראשית המלחמה, עשרות פלסטינים בלתי מעורבים, היא בלתי נסבלת. לטעמי, התנהלות זו היא סכנה מהותית לעתידה של ישראל מכל זוית שהיא.
גל, תומכת במה שכתב שועי, ורוצה רק להוסיף – ככל שיהיו יותר קורבנות בגוף ובנפש, ויותר בני אדם שחרב עולמם ברצועת עזה – כך יהיו יותר פלסטינים שרואים בישראל אויב אכזר שיש להיאבק בו עד חורמה. כנ"ל בצד הישראלי – ככל שהחמאס ימשיך לשגר רקטות ופיגועי התאבדות, כך יהיו יותר ויותר ישראלים שרואים בחמאס אויב אכזר שמאיים על חייהם, איום קיומי ממש. בזמן הזה פורחים השליטים הקיצוניים בשני הצדדים, ממשיכים להזניח את נתיניהם מכל הבחינות, לא סופרים אותם ממטר כשמדובר ברפואה ציבורית, בחינוך וברווחה, בדיור בר השגה ובבטחון כלכלי. סליחה שאני רואה סימטריה בין החימוש הישראלי לחימוש של החמאס, בניית מנהרות וכו'. כאן ארגון טרור צבאי שמקבל תמיכה מקטאר, וכאן שלטון כביכול אזרחי אבל עם זיקה חזקה מאוד לצבא ותמיכה צבאית מאסיבית מארה"ב, שלטון שבעיניו הפלסטינים חשובים כקליפת השום. הפצצת בניין על יושביו, הרג 24 נשים, ילדים ותינוקות רק כדי לחסל פעיל בזרוע הצבאית של החמאס שהגיע לסעודת האיפטר, זו לא מידתיות, וגם לא מוסר לחימה (וממילא אין דבר כזה מוסר לחימה). יש דרך אחרת שלא נוסתה וכנראה גם לא ינסו אותה, לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני. מי שיכול/ה לעקור אל מקום שפוי יותר, עכשיו הזמן. לי זה כנראה כבר אבוד.
ולגבי המנהרות – הרי גם את הנושא הזה הזניחו, הן היו קיימות כבר לפני 10 שנים ויותר, יכלו להתמודד איתן בדרכים טכנולוגיות וסירבו להשקיע בכל כספים. כעת כדי להשמיד אותן ישלמו הרבה צעירים ישראלים בחייהם. אני מסכימה איתך לגמרי לגבי הצורך לחסל את המנהרות. האם ממשלת ישראל תסתפק בכך? הלוואי. האם היא תסכים בתמורה להפסיק את הכיבוש מבחוץ של העם הפלסטיני? ימים יגידו. בכל מקרה האחריות למלחמה היא דו צדדית לגמרי, ומה שהתחיל כמבצע עלול להסתיים בהתלקחות גדולה יותר, אני מייחלת ומתפללת בכל מאודי שסבב האלימות ייפסק עכשיו.
ורד, תודה, לגבי התגובה הראשונה, לכך התכוונתי. ישראל מזינה את העוינות כלפיה בעזה, בגדה, בתוך ישראל (פלסטינים-ישראליים), וברחבי העולם הערבי. אני ממש לא משוכנע האם הרג של אזרחים בלתי מעורבים יכול להיתפס על ידי אדם סביר כהרתעה נורמטיבית (ודאי אם אינו יהודי או ישראלי).
מסכים איתכם. רק השלום הוא הפיתרון. אבל שמעתי אומרים שכדי להביא שלום צריך שאבו-מאזן ודומיו יישבו בעזה. ואת זה אפשר רק ע"י מיטוט החמאס השואף למלחמה מתמדת. וגם לי אין לי מושג מה הדבר הנכון לעשות, האם לעשות את הנ"ל או להסתפק במנהרות. מה שבטוח הוא שצריך לחזק את המתונים. ואני גם חושב, ורד, שהשלטון הנוכחי דופק אותנו כלכלית חברתית, לא רואה אותנו ממטר והכי גרוע, מסית, מקטב ולא מנסה להרגיע את הלהבות בכל הקשרו לשמאל-ימין יהודים-ערבים, אלא מוסיף דלק.
ושועי, לגבי מנהרות הברחת המזון… על מזימת ראש השנה שמעת?
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/600/825.html?hp=1&cat=875&loc=1
לא נראה שהם יצאו במנהרה ליד קיבוץ כדי לעשות שופינג ברמי לוי 🙂
מכל מקום חשוב להבין שיש קשר חזק מאוד בין עזה לגדה המערבית ולערבים אזרחי מדינת ישראל. קרובי משפחה, קשרי תרבות ומסחר שמדוכאים בכוח. ברור לי לגמרי שסלילת כביש מעבר מעזה לגדה וחיבור בין שתי הישויות המבודדות לא תהיה פתרון קל, ועדיין יהיה האיום הבטחוני, אבל יש דרכים יצירתיות לפתור את הבעיות. מלחמה היא נמנעת, שלום הוא בלתי נמנע, בסופו של יום.
ורד, מנהרה תת קרקעית בין עזה לגדה. שמעתי את הרעיון הזה לפני שנים רבות, והיום הוא מקבל משנה תוקף.
גל, קונספירציית ראש השנה הזו נדמית לי רצינית בדיוק כמו הסיפורים על רחל אימנו שנתגלתה לחיילי צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" ומנעה אותם מלהיכנס לבית ממולכד (למעשה, היתה זו זקנה פלסטינית שרצתה להימנע משפיכות דמים, אבל למה להכביר). אסבר את אזניך, שמעתי
את הסיפור הזה על התגלות רחל אימנו מהרב של חטיבת גולני (פעם דיברתי איתו באיזה פורום בירושלים אחרי עופרת יצוקה– ייצגתי עמדות שמאל), אם תרצה, "מקור בטחוני בכיר". הוא היה משוכנע שכך אירע. אני לא יודע אם הוא נכח במקום או שחייליו סיפרו לו אבל לא היה לו ספק קל בכך שרחל התגלתה לחייליו.
עכשיו כזכור, ראש השנה נקרא במקורות היהודיים יום הדין, והריי אם יעלה על הדעת מקרה שבו מאות מחבלים חודרים ליישובי עוטף עזה במפתיע, זה כעין יום הדין. כאן הדמיון היהודי התחיל לעבוד שעות נוספות (תאר לך פיגוע גדול דרך מנהרות, תאר לך יום הדין, תאר לך פיגוע גדול דרך מנהרות ביום ראש השנה). אם המקור הביטחוני של אותו כתב NRG הוא כעין אותו רב חטיבתי או דומה לו, או סתם מג"ד חובש כיפה, בעל חשיבה מיתית, אפשר להבין איך הגענו עד לידיעה הזו.
כבר היו לי מקרים שבהם נסעתי עם חוקרים בעלי תואר דוקטורט וחובשי כיפה והתברר שהם מאמינים כפשוטו בכך שהעולם נברא בשישה ימים (+יום מנוחה), שהנחש פיתה את חוה, שהמצרים נענשו על ידי ה' עצמו בעשר המכות (משהו שמעל הטבע, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף) שהאל אכן טורח לדון כל אחד ואחד מבאי עולם בראש השנה וביום הכיפורים לשבט או לחסד בפרטיות.
איך אותו מקור בטחוני יודע? האם נפלו לידיו תכניות של החמאס? האם התוודה ראש הזרוע הצבאית של החמאס על תכניות הארגון לשנה הבאה ואנחנו לא ידענו? זה נראה לי שילוב של חרדה (שנתעוררה בעקבות דברי ראש הממשלה על המנהרות) ומיתוס יהודי (יום הדין), שהתגלגל לכדי בלבול מח ב-NRG (תמצא כאלו הרבה בעתונות החרדית ובעיתון המתנחלים "בשבע") .
עוד יותר, זה נראה לי רציני כמעט כמו הידיעות שהופיעו בעיתונות הערבית אחרי הפיגוע במגדל התאומים, שהמוסד הוא זה שתכנן את ה-11.9, כך שייראה כמבצע של אלקאעידה. הרבה מאוד ערבים לקחו את זה ברצינות, בדיוק כמו שהרבה ישראלים ייקחו את הידיעה הזו ב- NRG.
בסוף איזה רב ישחרר את הסקופ ש"ראש השנה" בגימטריה שווה משהו עם מחבלים או חמאס.
עוד לגל, סתם עשיתי גיגול על מיהו אותו עתונאי שכתב את הידיעה ב-NRG.
נסה גם אתה, מדובר בכתב מדיני של מקור ראשון, יליד בית אל, בוגר ישיבת הסדר שלהצהרתו רואה בישיבה את לוז עולמו, כותב ותיק בעיתון "בשבע". אם תוכל, קרא שוב את התגובה הקודמת. כמו שאומר ליאור שליין "שיהיה לנו בהצלחה".
גם אם אין אמת במזימת פיגוע-על בראש השנה, עדיין התכוונו לפגע דרכם. כאמור אם ירצו להצטייד באספקה, לא יעשו זאת ברגל באזור של קיבוצים. תכלס מספיק חטיפה אחת. אבל לא נראה לי שעשו כזאת מערכת מנהרות גדולה בשביל חטיפה או 2. יש מנהרות רחבות דרכם יכולים לרוץ יחד 3 חמושים. אנשים לא עובדים קשה סתם. מה אומר לך? מלחיץ
גל יקר, אחד הדברים שיש לכולנו נטייה אליהם הוא השלמה מן הדמיון. למה אני מתכוון? בני אדם שהכירו באדם אחר איזו מידה טובה נוטים לייחס לו את שלימות המידות; לעומת זאת בני אדם שמכירים באדם אחר איזו מידה נפסדת נוטים ליחס לו נפסדות כוללת.
אותו הדבר לגבי המנהרות. אנו מניחים שהן נחפרו בעיקר על מנת לשמש לפעילות טרור. על אף שבשל התנאים בעזה אין להוציא מן הפרק את האפשרות שנוצרו בעיקר כדי להבריח אל עזה ומתוך עזה מזון, תרופות, סמים, אמצעי לחימה, פלסטינים מן הגדה המערבית, או פלסטינים ישראלים שמעוניינים לבקר בהסתר. הנחת הטרור היא הנחה סבירה למדיי, אבל מכאן כבר קל מאוד להגדיל את הכל לכדי מערכת דמונית משומנת היטב, מערך טרור שלא היה כמוהו, שכל תכליתו היא פגיעה וחטיפה יומיומית של אזרחים ישראליים– זוהי כבר הגזמה רבתי שמטרתה להפיץ פניקה, ולעורר חרדה (כזכור מורו ורבו של נתניהו בתעמולת הפחדה הוא היועץ הפוליטי ארתור פינקלשטיין). הנה למשל כתבה מלפני מספר ימים על המנהרות כעורק הראשי של הכלכלה העזתית בשבע השנים האחרונות: http://www.themarker.com/markerweek/1.2387090
בערב שבת בשיחה בחר המדרגות בשעת האזעקה הזכרתי לשכן פיגוע שהוא הספיק לשכוח, כבר לפני כעשור (12.5.2004) נהרגו אביב חקאני ז"ל, ליאור וישינסקי ז"ל בכלל צוות הלוחמה במנהרות של פיקוד דרום. קצת אחר-כך פוצץ החמאס את המוצב הצהל"י אורחן (27.6.2004) באמצעות מנהרת נפץ שנחפרה תחתיו. המנהרות הללו אפוא הן סיפור ותיק למדיי שראשיתו עוד הרבה לפני פינוי גוש קטיף (אוגוסט 2005). חטיפת גלעד שליט כזכור התרחשה אף היא באמצעות מנהרה בכרם שלום (2006). יכול להיות שמאז המערכת שוכללה והסתעפה עם השנים, וזו בודאי אינה מציאות נסבלת. אבל דווקא העובדה לפיה המציאות מורה על מנהרות מסועפות בעזה כבר לפני כעשור, שעה שמספר הפיגועים שהתבצעו באמצעותן באזרחים ישראלים רחוק מלהיות עצום ורב, מוכיח לא רק כי צה"ל לא נערך כראוי מול החמאס בעזה, אלא גם שמנסים אולי לצייר לנו תמונה דמונית שתטשטש את העובדה לפיה לחמאס היו יכולות להיות אלפי הזדמנויות לבצע פיגועים בשנים האחרונות, או למצער בחודשים האחרונים, ובכל זאת איש מלוחמיו לא צץ לא בכרם שלום, לא בנתיב העשרה, ולא בסופה, עד שהחל העימות הצבאי הנוכחי. את החשיבה על המסקנות אני מותיר לך (גם אם כוחות הביטחון מרבים לסכל שם פיגועים בלי להודיע לתקשורת, הריי אם היו אלו פיגועים דרך המנהרות הריי שקיומן לא היה אמור להפתיע אף אחד). לצה"ל היה ידוע כי קיימות מנהרות מסועפות עוד משנת 2004. אני מודה ומתוודה כי גם חטיפה אחת באמצעות מנהרה היא בשבילי הרבה יותר מכפי שהדעת סובלת, אבל הואיל ומנהרות היו עוד כאשר צה"ל ישב בעזה וגם בשליטתו הביטחונית הן נחפרו ברוב עוז. מה בדיוק יוצא לנו מן הישיבה בעזה? (לא שליטה על ירי רקטות ולא על חפירת מנהרות) והאם רק לי נדמה שמישהו במערכת הביטחון ובמשרד ראש הממשלה בונה על זכרונו הקצר מאוד של הציבור ועל הקלות הבלתי נסבלת של הפחדתו כמו-גם על נטייתו הנלהבת להביע תודה לצה"ל וללוחמיו?
והנה, רק לפני שבועיים יצאו כמה וכמה לוחמים חמושים ממנהרה, אותרו ופוצצו מהאוויר. לפני עשור כנראה שלא היו מנהרות כל כך מסועפות עם מערכות תקשורת, כלומר היו כמה בציר פילדלפי להברחת אמלח ממצרים ואלה שפנו לאזורנו הושמדו תחת פיקודו של יואב גלנט, אחרי סיפור שליט. כנראה שלאחרונה זה הגיע למימדים מסוכנים באמת. שוב, לא נראה לי שאנשים מן הגדה הגיעו דרך המנהרות האלה לעזה ובחזרה. היה קל מאוד לגלות אותן בצורה כזאת. גם אנשים מן הגדה לא יכולים לעבור חופשי בגלל גדר ההפרדה. אף אחד לא רוצה לשבת בעזה, רק לטפל במנהרות או למוטט את החמאס המהווה מכשול לשלום בר קיימא. אלה האפשרויות שכרגע על הפרק. מניח שטכנולוגיה לאיתור מנהרות שתפותח באופן מואץ תסייע להגן על הגבולות בשנה שאחרי. הכל זה מהמידע שאני אוסף מכל אמצעי התקשורת לאחרונה, ודווקא הרבה יותר הארץ מאשר NRG…
הקלות הבלתי נסבלת של הפחדת הציבור?
על ביבי צחקו נורא כשדיבר על חמאסטן וצייר בתשדיר הבחירות שלו לפני כמה שנים המון טילים שנופלים מעזה לעבר תל אביב. זוכר בארץ נהדרת מערכון בוא עשו מביבי מספר צ'יזבטים מפחידים עם קולות של איש זאב. אני שונא להגיד את זה, אבל יש להודות שהוא צדק. טילים נופלים והרבה, ותודה לאל על כיפת ברזל. ובאמת אין צורך להתאמץ להפחיד אנשים כשאתה רואה בוידאו חמאסניקים יוצאים מהאדמה בזה אחר זה בשטח קיבוץ, כי זה באמת מפחיד לאללה. לפעמים המציאות היא פשוטה ולא קונספירטיבית או כמו שפרויד אמר (כששאלו אותו בדבר מציצת הסיגר החביבה עליו ומהן משמעויותיה הפסיכודינמיות) אמר – לפעמים סיגר הוא רק סיגר.
אבל תכלס מה אני יודע? אולי אף אחד לא יודע כלום. אולי הכל שקר אחד גדול ויתברר שהכל היה תרמית גדולה והרמטכל, ביודעין, הוא וכל צמרת המודיעין ממציאים דברים בשירותו של ראש הממשלה. תחשוב כמה אנשים דרושים כדי לשמור על כזה סוד מרושע. לא… החמאס הוא באמת ארגון טרור. החמאס בנה מנהרות. החמאס גם צבר המון טילים ונלחם בנו איתם באמצעותם. כלומר הוא כן לוחמני. לא ארגון של מבריחי תפוחי אדמה לגטו. נו, סר, איי דונט ת'ינק סו. אינדוקציה קוראים לזה.
החמאס, החמאס והחמאס. בינתיים, מתחילת המבצע, טבחה ישראל ביותר מ1000 בני אדם, רובם לא קשורים לחמאס. בישראל אין כמעט נפגעים. המנהרות קיימות כבר שנים.
זה נראה רע לא כי החמאס מציג זאת כך אלא פשוט מכיוון שלפעמים סיגר הוא סיגר.
רגע אבל אולי פשוט לא ראית את הסרטון הזה של החדירה מהמנהרה ליד קיבוץ סופה
שיכול להיות מבוים כמובן, לפי תיאוריית הקונספירציה… באמת אין לזה סוף.
גל, שים לב שהזכרתי את האירוע הזה בתגובה הקודמת. איני טוען לביומו. אני רק טוען כי אפשר להבין את האסקלציה החמאסית הזאת לאור כתישתה של עזה ונסיונותיו של החמאס לייצר לעצמו תדמיתית שורה של הישגים (כמו למשל חטיפת אזרחים לעזה שתביא אולי לשחרור של מחבלי חמאס מבתי כלא ישראליים). כל מה שאני טוען הוא: א. שהעובדה לפיה תופעת חפירת המנהרות ידועה כבר עשור ויותר ובכל זאת לא מתבצעות חטיפות או גיחות חבלה דבר יום ביומו. ב. מומחים של של כלכלות המזרח התיכון מישראל (ראה לינק בתגובה קודמת) טוענים כי המנהרות מרכזות את לוז הכלכלה הפלסטינית (כלומר השימוש המרכזי בהן הוא להעברת מזון ומוצרים– לאו דווקא שימוש לצרכי לוחמה או טרור) ג. שכיחותם הנמוכה של אירועים טרור באמצעות מנהרות– אינה מעידה על כך שצריך לוותר. אין לי ספק שצריך למוטט את המנהרות המגיעות לישראל ולעוטף עזה, אבל גם יש לצאת משם בהקדם האפשרי, כדי למנוע הסתבכות ואירוע רב-נפגעים נוסף (הריי בסופו של דבר פצצות של טון מהאוויר יכולות גם לפגוע בטעות או שלא בטעות בבניין שתושביו לא התפנו). אגב, כבר ברור לגמריי שצה"ל כרגע הורס שכונות בעזה שלא על מנת להילחם בחמאס ישירות אלא למען יראו וייראו. כלומר שמראות ההרס שמסוגל צה"ל לחולל יזכירו לתושבים ולהנהגה עם מי הם מתעסקים.
זיו יקר, אהלן, הרבה גאלונים של בורבון נלגמו על הדלתא של המיסיסיפי מאז דיברנו.
אני חושב שמאז תחילת המלחמה רוב רשימותיי עסקו בראש ובראשונה בהרג אזרחים פלסטיניים (פלסטינים ישראליים, פלסטינים עזתיים), בתגובה מסוימת כאן וגם ברשימה הקודמת השוויתי זאת לטבח בסברה ושתילה (שבו צה"ל הירשה לפלנגות לטבוח אך לא טבח בעצמו), אלא שאז בעקבות ועדת כהן הודח שר הביטחון, ואפשר גם כי פרש ראש ממשלה. כרגע, צה"ל גם טובח וגם מונף על כפיים, והמרוויחים הגדולים את נתניהו ויעלון שגייסו לעצמם אלקטורט שיאפשר להם להמשיך לשבת על כיסאם גם לאחר הבחירות הקרובות שכבר עומדות בפתח (לטעמי, העובדה לפיה נתניהו ויתר על האיפוק כמה שעות אחרי שליברמן הודיע על פירוק הליכוד-ביתנו איננה מקרית).
תודה שועי,
על כך מילה חתמתי
:- )
מה אתה מציע לעשות זיו? איך אתה מציע לטפל באיום המנהרות, שכרגע מסוכנות, אולי לפני 10 שנים היו בחיתוליהן. מה אתה מציע? שועי, הורסים חלקי שתחתיהן יש מנהרות או שמהן יורים על חיילים או שבהן. לא הורסים סתם. האמת, מרגיש שאנחנו בשיח חירשים
מיכל יקרה, תודה מקרב לב. מעבר להבעת דעתי, אני מקווה דווקא שלא לשכנע את המשוכנעות (-: אלא להביא חלק מן הקוראים/ות לחשוב מחדש על מה שקורה כאן.
גל, אני לא יודע מה זיו חושב, אבל את הצעתי למה שניתן לעשות הבאתי באחת התגובות למעלה (למרות שלא התלהבתי לעשות כן). יכול להיות שאנחנו לא מצליחים להבין זה את זה בסוגיה הנדונה.
אני בוחר להתמקד בטבח האזרחים בעזה ואתה בוחר להתמקד בסכנת ההרג שהמנהרות צופנות לאנשי עוטף עזה. ובכן, כפי שכבר הודעתי בתגובותיי, איני מתעלם מן הסכנה הזו אבל היא לא גורמת לי להסב את פניי מפשעי המלחמה שמבצע צבא ההגנה לישראל בעזה בקרב אזרחים בלתי מעורבים, פשע– שהוא פשע, גם אם ראש ממשלתנו טוען אחרת, וגם אם העולם הערבי שותק, וגם אם בשלב הזה אף אחד עוד לא מדבר על ועדות חקירה או על משפטים בהאג. פשע הוא פשע. איני מסב פניי להכיר בעוול גם אם מרבית האנשים סביבי חושבים שהוא חוקי, ומריעים לצבאם ההורג דבר יום ביומו נשים, ילדים, גברים בלתי מעורבים, נכים וזקנים.
לא רוצה להיגרר להשוואות בלתי מחמיאות, אך בשנת 1941 נטבחו אלפי יהודים ביאסי (לפי הערכות שונות בין 14,000 ל-20,000), עיר גדולה ברומניה, על ידי פשיסטים רומנים שניסו למצוא חן בעיניי הנאצים (הם גם הרסו לחלוטין את שכונות היהודים). יש פרק שלם בספרו של קורציו מאלאפרטה "קאפוט" המספר איך הוא (עיתונאי איטלקי, איטליה הפשיסטית היתה באותם ימים בת-ברית של גרמניה) מנסה לעבור בין קונסוליות יחד עם יהודים היודעים שבעוד כמה שעות, ייכנס לשכונותיהם צבא חמוש ויהרגם נפש, ובכל זאת, אף אחד אינו עושה דבר, כי איש לא רוצה להסתכסך עם הממשלה הרומנית, וגם לממשלות הזרות לא מתחשק לנקוף אצבע [היהודים הרומנים השתתפו בבחירות שבהן עלתה לשלטון המפלגה הפשיסטית רומנית (אחר-כך גם הורד גם מלך רומניה מכסאו בכח) וגם הואיל והממשלה הרומנית הודיעה שזה רק מבצע של פינוי האוכלוסיה היהודית ולא פוגרום, והממשלות הזרות בחרו להאמין לה].
אהלן, שועי. שולח לך הרבה אהבה מקליפורניה הרחוקה. אני כבר פה שנתיים. ברחתי מהטירוף והדיכאון. טוב לראות שעוד נשארו כמה צדיקים בסדום. ליבי עליהם. אני ממש לא מבין מה נשאר שם. אובד עצות.
גל היקר, אתה שואל מה לעשות. אני חושב שצריך קודם כל להפסיק לרצוח ילדים ונשים, ולהפציץ בתי ספר ובתי חולים. להפסיק גם לצדק את הרצח חסר התכלית הזה. זה קודם כל. דבר שני, יש לשים את הדברים בקונטקסט היסטורי. גטו עזה, שמאכלס מיליון ושמונה מאות אלף נפש, רובם בני משפחות פליטים שגורשו מישראל במלחמות קודמות, הוא הפיל הגדול בחדר אליו יש להתייחס. הצינורות העלובים שחמאס יורה לישראל נובעים ממצוקה קשה. לך טבעי לצאת לעשות קניות ברמי לוי. לתושבי עזה לא. אני לא חושב שהעניין המביש הזה ראוי לסמיילי.
מה עוד אפשר לעשות? מספר נקודות למחשבה:
אולי לא להתנגד, ואף להכשיל, את ממשלת האחדות הפלסטינית שהוצעה רק שבועות, מספר, לפני טבח, סליחה, "מבצע" צוק איתן. (וזה אחרי הטענה שאבו מאזן לא ראוי להתייחסות כלשהי כי הוא לא מייצג את "כל" העם הפלסטיני).
אולי להסביר לנו לשם מה אותו "מבצע" באמת משמש. בתחילה נאמר לנו שמדובר בטילים. מערך הטילים לא נפגע גם אחרי עשרים יום ו1200 גופות, רובם אינם לוחמים. אחר כך נאמר לנו שהמטרה היא פגיעה בתשתיות החמאס. אלו תשתיות נפגעו עד עכשיו? לא ברור. ואח"כ צריך להשאר שם בגלל המנהרות (שהיו קימות וידועות ממילא כבר שנים). אז מה מכל השקרים הללו נכון? אני חושב שמה שקרה כאן הוא פשוט אותה צריבת תודעה מוכרת ואהובה בנוסח הבוגי מן. במילים אחרות: "עונש קולקטיבי" או "טבח". "בוגי מן 2: צוק איתן".
אולי לא להכניס את ה"עם" לטירוף של שנאה ופחד תוך מניפולציות זולות ושקופות. זוכר את פרוייקט "שובו אחים"? זה היה לא כל כך מזמן. קמפיין שנערך במשך שבועיים כשלרשויות ברור בזמן הזה שאותם אחים אינם בינינו כבר? זו רק דוגמה אחת מהזמן האחרון. זה הביא לרצח ושריפה של נער ערבי ואח"כ לטבח בגטו עזה. שני עשורים לפני-כן, דוגמה ישנה, אותם טקטיקות של הפחדה והסתה, על-ידי מנהיגינו הדגול, הביאו לרצח ראש ממשלה ולמעשה להפיכה ד-פקטו. דא? זוכר?
אולי לא לדחות את יוזמת השלום של הליגה הערבית שנמצאת באוויר כבר מספר שנים טובות?
אולי להפסיק לחוקק חוקי גזע מפלים השכם וערב?
אולי להפסיק לבנות התנחלויות ולהשקיע בהן (ולקצץ ולהפריט בכל השאר) כפי שהתחייבנו לאובמה ולקליטון ולבוש ולכל השאר? פשוט להפסיק להפר את החוק הבינ"ל ולעמוד בהתחיבויות? מה דעתך על הרעיון הזה?
אולי להפסיק לדחוף את הראש באדמה ולראות מי באמת מנהל את העניינים? כנופיה של מתנחלים צמאי דם. בנט, ליברמן , "אחי" לפיד וכד'. זה הקבינט הבטחוני. לאלה אתה מאמין? באלה אתה בוטח?
אולי להפסיק להשתמש בגטו עזה כשדה הניסוי והשיווק של מערכות נשק חדשות ומתקדמות שאולי נצליח למכור לדרום קוריאה או הודו?
אולי להפסיק לשחק את הקרבן כשבאמתחתך 200 ראשי נפץ גרעיניים (ע"פ פרסומים זרים) ונשק אמריקני חדיש ככל שתחפץ?
אולי להפסיק להפריח ססמאות אודות מדינה יהודית ולדאוג לזכויות אדם בסיסיות לתושבי המרחב? מים? ביוב? חופש תנועה? פסטה? רמי לוי?
להפסיק להתמם?
מה קשור לרומניה? מצד אחד אתה משווה לטבח יהודים חפים משפע שלא סיכנו איש (ע"י איטליה הפשיסטית), מצד שני אתה מבין את הצורך בהגנה עצמית. צודק שאנחנו לא מצליחים להבין זה את זה.
יהודים לא פיגעו באיטלקים והסתתרו מאחורי אוכלוסייה אזרחית, וצה"ל לא מנסה למצוא חן
בעיני הנאצים. לא מבין באמת. יש הרוגים רבים בגלל שיטת ה-HUMAN SHIELD של החמאס. כן, זיו, חמאס חמאס חמאס. כאיש שמאל מרכז מרגיש לי מגוחך להרגיש פתאום בצד הימני של הסקאלה. מנסה להישיר מבט אל המציאות. הלוואי שהיא הייתה קצת יותר פשוטה ולא מערבת דילמות מוסריות קשות כאלה.
גל, בפשטות: אני משווה זאת ליאסי, הואיל וממשלת ישראל טובחת מדיי יום בעשרים יום האחרונים עשרות פלסטינים בלתי מעורבים (פלסטינים חפים מפשע שלא סיכנו איש). נהרגו כבר יותר מ-1,000 בני אדם (מעל 800 אזרחים בלתי מעורבים), 6,000 פצועים (חלקם יישארו נכים לכל ימי חייהם; רובם המכריע אזרחי). יש לזה מילה. היא איננה מבצע צבאי. המילה היא טבח (פוגרום).
אין לי איתך ויכוח לא רק על הצדק שבהגנה עצמית (כיפת ברזל, הגנה צבאית על תושבי עוטף עזה) אלא גם על הצורך להילחם במחבלים פלסטינים. לפני כמה שבועות רצחו כמה ישראלים נער פלסטיני (מחמד אבו ח'דיר) תאר לך מציאות שבה היה משטר ערבי מחריב את השכונות היהודיות של ירושלים בטילים בהנחה שהרוצחים מתחבאים שם מאחורי גבה של האוכלוסיה. האם לא היית סבור כי בין השכונות היהודיות של ירושלים סובבים לא מעט אנשים שרק מבקשים, בראש ובראשונה, לחיות, לבנות, לסחור, לאהוב?
מה שאני מנסה לומר כאן אינה אמירה פוליטית כלל אלא אמירה אתית. אסור להרוג חפים מפשע; ירי על אזרחים בלתי מעורבים חובה שיהיה מחוץ לחוק ומקובל כפקודה בלתי חוקית. יותר מכך, לדעתי ישראל מבצעת עת בעזה פשע-מלחמה. זו אינה אמירה פוליטית. אם אני מייחל להפלתה של ממשלת נתניהו זה לא בגלל שהוא ליכודניק ושותף של ליברמן, לפיד ובנט, אלא בשל פשעים נגד האנושות שממשלתו מבצעת באישורו ובהנחייתו בעזה. אדם כזה, לא ראוי שיכהן כראש ממשלה, בשום מדינה שהיא.
אגב, לא איכפת לי אם כך או אחרת חושבים חברי כנסת ערביים (נניח חנין זעבי). לא הצבעתי עבורם. כפי שמעולם (וזה ידוע לך) לא קרבתי לדעותיהם של אורי אבנרי או גדעון לוי וגם איני רואה בעצמי לא פוסט ציוני ולא אנטי ציוני.
הביקורת שלי היא אתית בעיקרהּ (אני לא פוליטיקאי מקצועי ולא חובב ולא איכפת לי מה הדעות הרווחות ובאיזו חברה). רצח האזרחים מוכרח להיפסק.
האוכלוסייה הוזהרה לברוח. יש ניסיון להיות הומניים ולא להרוג. וכן, זאת מלחמה. ולא, אין מטרה לטבוח. אבל זכותך לעשות דמוניזציה. נכים ומתים חפים מפשע זה עצוב. היו היו יכולים להיות גם מהצד שלנו. מה, אני לא יכול לכתוב טקסט מרגש על חלומותיו ותקוותיו של הבדואי שחטף טיל? האשמה היא לא שלנו. היא של החמאס שבנה את מפקדותיו, את כני השיגור ואת מנהרות הטרור בין אזרחים והכריח את הצבא לפגוע בהם (אחרת יירו על באר שבע – זה פשוט עד כדי כך).
התכוונתי כמובן לבדואי שנהרג מטיל בשטח פתוח שנורה על ידי החמאס
זיו, באמת תהיתי לאן אתה וזוגתךָ פרחתם (כתוב לי בהזדמנות; נארגן צ'ט וירטואלי). אני מוכרח לומר שהימים האחרונים מעלים בי לראשונה אולי תהיות נוקבות אשר להמשך מגוריי כאן. אני מניח כי בסופו של דבר אשאר בשל קשרי משפחה (אתה יכול לנחש ודאי שאני די בודד/חריג בעמדותיי ברוב המקומות בהם אני סובב).
תמיד החזקתי בדעה כי זכותם של הפלסטינים לנראטיב של הנכבה (בתרגום עברי: אסון קולוסלי, שואה), וטוב שיוצג לצד הנראטיב הישראלי, גם אם מעולם לא מצאתי ראיות מוצקות לכך שהיהודים אכן גירשו או הרגו או נהגו אלימות שיטתית במי שנשארו בערים או בכפרים (להוציא את שכונת מנשייה ודיר יאסין). הבעיה של 48, לדידי היתה סגירת השערים בפני הפליטים שביקשו לחזור לבתיהם. והעובדה לפיה לצד המעברות יושבו עולים רבים בשכונות ערביות שנתרוקנו מיושביהן (השטח הגדול ביפו, למשל). אחר כך גם הגיעה הפקעת הקרקעות.
אבל אני תמיד מעדיף לזכור כי ב-48' הישוב העברי נלחם על חייו כנגד צבאות ערביים חמושים
ומוסדרים.
לעומת זאת, הימים האחרונים, נדמים לי כנכבה כאן ועכשיו. מדיניות צבאית חמושה ומהונדסת היטב של ממשלה וצבא היורים ומפציצים אזרחים לקול תרועות הציבור. מזל שלא רוקדים בימינו הורה (אבל הערב מתקיימת בפארק גדול במקום מגוריי עצרת תמיכה בצה"ל ובלוחמיו ובתושבי הדרום, בהשתתפות אמנים, אנשי צבא, ומשפחות שכולות). אני לא חושב שאוכל להשתכנע בנקל בנכבה של 48', אבל אשר לנכבה של 14' לא צריך לשכנע, כבר קיבלתי.
גל, בחומוס הבא, פשוט נדבר על דברים אחרים ולא על עזה. זה פתרון שבימים אלו אימצתי גם בקשר לכמה בני משפחה קרובים ורחוקים. נכון גם להחיל אותו על חברים קרובים. פשוט מפני שאין סיכוי שנראה בנושא הזה עין בעין.
שועי וזיו, תודה, הוצאתם לי את המלים מהמקלדת, וטוב שיש יותר מצדיק אחד בסדום. היתממות והכחשה, זה שם הריאליטי שאנחנו משתתפים בו בעל כורחנו. מצד שני אפשר להבין את הציבור הישראלי – הם סומכים על הצבא יותר מאשר על הפוליטיקאי בנימין נתניהו שנכשל בכל תחום אפשרי. למעשה הצבא מנהל את המדינה כרגע, בערך כמו אצל הפלסטינים – והחברה האזרחית נדחקת הצידה. עד שיקום רבין חדש, נקווה שהפעם שילבש אפוד. ובשורה התחתונה – אכן, הביקורת לא פוליטית, היא אתית. לו היה ילד יהודי אחד בבניין שבו הופצצו למוות 24 נשים וילדים, ברור מעל לכל ספק שהבניין לא היה מופצץ. זה דפוק. ייתכן שזו הנקודה שמבדילה בין השקפת עולם "ימנית" ו"שמאלית" – בשתיהן יש הרבה חמלה ואמפטיה, השאלה כלפי מי. בימין – רק כלפי הקבוצה שמשתייכים אליה, בשמאל – כלפי בני אדם, לא חשוב מאיזו קבוצה.
ורד, אני רחוק מלהיות צדיק או בעל נפש יפה (בעיני עצמי). אני מנסה להיות אדם אחראי. המביא בחשבון לא רק ערכים דיסאינטרסנטיים של חשיבה ופעולה למען האחר, אלא
גם ערכים הגזורים מן הרציונליזם התועלתני שפירושו הבחירה בטוב הכללי (מירב הטוב למירב בני האדם) או בחירה ברע המועט מבין שתיים ויותר אפשרויות רעות.
אני מודה שלמרות שהייתי רוצה בעולם ללא מלחמות ואלימות, אלו ואלו הן מציאות אנושיות נתונות ומצויות, הדורשות מחשבה ודיון (וגם התנגדות בלתי אלימה). הצרה האנושית, אי היכולת לחשוב מעבר לגבול הקבוצה אליה הם משתייכים. אני מרגיש בכך בכל ימות השנה בכל הציבורים. וממילא, כנראה מאז ומעולם הייתי חריג בדיוק בשל הימנעותי מלקבל על עצמי משמעת קבוצתית. אני אף פעם לא מרגיש שייך לשום קבוצה.
ורד נבון, גם חלקו הגדול של השמאל כרגע בעד המבצע. ושוב – איך את מציעה לפרק את איום המנהרות? ההנחה שלך כאילו מי שמבין את הצורך לפגוע באזרחים כדי להגן על שלנו לוקה בחוסר חמלה, היא מוטעית. קל להיות טהרנים ולומר – בוא נגן על אזרחינו מפני טרור מיידי פעיל המסתתר מאחורי אזרחים בלי שאף אחד ייהרג כי זה מאוד עצוב שנהרגים. קשה לחשוב על דרך לעשות זאת. מניח שבצה"ל חשבו ולא מצאו פיתרון. מניח שיכלו לעשות יותר. תמיד אפשר לעשות יותר. אבל מכאן ועד טבח וחוסר חמלה? ואיפה החמלה על העם בעזה שהוא בן ערובה של החמאס? החמלה דורשת למגר את החמאס ולסיים אחת ולתמיד את הסיפור הזה, אחרת יהיה עוד סבב ועוד הרוגים ועוד סבב ועוד הרוגים כמו שהיה עד עכשיו. את מאמינה, ורד, שאפשר לעשות שלום עם החמאס כחמאס?
אם בהשוואות עסקינן, שועי, אז ברלין המופגזת. כמה חמלה הייתה לטייסי בנות הברית כשהפציצו גרמנים מסכנים שמתו אז כמו זבובים.
ובחומוס לא נדבר על עזה, נאמר כבר הכל ונקווה שייגמר עד אז.
גל, נכון, בדרזדן ובברלין, נעשו מעשים שלא יעשו. זהו גם הנראטיב המקובל על רוב העולם המערבי כיום, לא רק על הגרמנים עצמם. כפי שהראו כמה מחקרים בשנים האחרונות למרבה החרדה. גם הפצצת ערי גרמניה על ידי בעלות הברית, וגם הפצצת הירושימה ונגסאקי, לא כוונה לאמיתו של דבר כנגד ההנהגות המקומיות (היטלר; הירואיטו קיסר יפן) שכבר היו ממוטטים. בקרב בעלות הברית היה חשש כבר אז מפני השתלטות סובייטית על איזורים מסויימים, וחוסר אמון מהותי בסטאלין ובצבא האדום (ובכלל בכוונותיה הטובות של המפלגה הקומוניסטית), לפיכך שלפו את הארסנל הכבד ראשונים, כדי להצטייר בתודעה העולמית כמשחרריה של אירופה ושל אסיה. המלחמה הקרה התחילה אי שם בשנת 1944, כשכבר היה ידוע
שגרמניה הנאצית בדרך לתבוסה ניצחת.
גל, החמאס כחמאס או עזה כעזה – בלתי אפשרי, ואת זה כבר מזמן הבנתי. תושבי עזה, הגדה המערבית וחמישית מתושבי ישראל – הם בני אותו עם ואותן שאיפות לאומיות. ערביי ישראל ויתרו על מימוש הלאומיות שלהם. ממשלת ביברמן עושה הכל כדי להפריד בין שני השטחים הכבושים, בבחינת "הפרד ומשול", ההתלקחות הנוכחית מבהירה מעל לכל ספק שכשלוחצים בצד אחד יש תגובה בצד השני, הפתרונות הנראים לעין – מדינה פלסטינית אחת בשני השטחים, או סיפוח של שניהם לישראל, יצירת מדינה אחת דו לאומית של יהודים ומוסלמים בין הירדן לים.
הפתרון הראשון יותר ריאלי, והוא יפחית במידה רבה את המוטיבציה לאלימות ברצועת עזה, בהנחה כמובן שיש חיבור פיזי בין עזה לגדה. אני מציעה לעבור מייאוש, הכחשה והדחקה, לריאליטי חדש ששמו: "כבוד". תן כבוד לפלסטינים, ותקבל בחזרה. איך עושים את זה? כמו שכתבתי – זיו העלה כמה רעיונות מצוינים שטרם מומשו. ואני חרדה מאוד לאחיין שלי, ולכל הצעירים האחרים שנמצאים עכשיו בעזה כדי לנסות לתקן נזקים של מדיניות פנים וחוץ כושלת לאורך שנים. גם אני מקווה שנפסיק לדבר עם החמאס באש, ותהיה הדברות במלים, עם כל גורם שאפשר לדבר איתו. מבחינתי עדיפה תקשורת מילולית עם השטן, על פני תקשורת אש שמחוללת מוות, פציעה והלם קרב והרס וחורבן.
שועי – אולי אתה לא משייך עצמך לאף קבוצה, אבל האחרים משייכים אותך – יהודי, ישראלי, שמאל וכו'. גם אני לא שייכת באופן מובהק לאף קבוצה, אבל חייבת להתייחס להגדרות בעיני אחרים. ואולי לא, באמת נקודה למחשבה.
ורד, קשה לי להתכחש לזהותי הליברלית-הומניסטית, קשה לי להתכחש לזהותי היהודית. קשה לי להתכחש לזהותי האסייתית, המזרח-תיכונית. קשה לי להתכחש לפילוסופיה שלמדתי קשה לי להתכחש לחיבתי הרבה לכתבים פילוסופיים ומיסטיים ערביים ופרסיים. קשה לי להתכחש לליצנות שהיא תמיד טבועה בי ולחומרת הסמוראי שלפעמים יוצאת גם-כן.
נניח, אף על פי שסבי וסבתי הגיעו מליטא (בדרך שהו שנתיים באיטליה) אני מבכר להתפלל (זה קורה מעט מאוד שאני הולך לבית כנסת, אולי פעמיים בשנה) בבית כנסת של בני עדות המזרח. למרות שאני יהודי שלמד קצת, מעולם לא נשאתי דברים מעל בימת בית כנסת, אבל כן יצא שנשאתי דברים במסגד [בעצם, בפעם היחידה שדיברתי בתוך מבנה שמשמש לכמרכז קהילתי ללימודי יהדות וגם כבית כנסת קונסרבטיבי דיברתי על התנגדות למלחמת העולם הראשונה ולאלימות בכתבי התנועה הדאדאיסטית]. למרות שמעודי הייתי איש-שמאל, ואיני חש כל קירבה אידיאולוגית, דתית או תיאולוגית-פוליטית לציונות הדתית בכל זאת כתבתי דוקטורט באוניברסיטת בר אילן ושהיתי שם שנים מספר. השתתפתי גם בכמה מצעדי מחאה בלתי-אלימים של חוגי שמאל, למרות שאיני רואה את עצמי כאיש השמאל הרדיקלי. אני מפרט את כל אלו, כדי להראות כי האדם אינו חייב לענות על הגדרות, לא חייב להסתגל, ולא מוכרח להיות חלק מקבוצה. אני באמת מנסה לחשוב ולפעול ללא גב מאחוריי, וללא שייכות לאיזושהי קבוצה.
וכמו שאני כתבתי, אני הכי בעד הידברות והכי נגד מדיניות נתניהו שמנע אותה עד כה. גם אני רוצה שיקרה בדיוק כפי שהצעת. לצורך העניין אני מזדהה עם יחימוביץ' ועם רוב מחנה השמאל מרכז. שאלתי רק מה את מציעה לעשות עם המנהרות? זאת הבעיה כרגע. בגללן יש הרג/טבח/YOU NAME IT. איך להגן על יושבי הקיבוצים בלי השמדת המנהרות שעוברות מתחת לשכונות מגורים מאוכלסות?
לא יודע מה ורד תציע, את הצעתי כתבתי למעלה (27.7.2014, 14:30), ולא זכור לי שהתייחסת אליה.
"צעדים אופרטיביים? פריסת כוחות צה"ל בישובי עוטף עזה, באופן שיוכל להדוף את המחבלים/מסתננים, בכל פעם שינסו להגיח. זה אינו פתרון אידיאלי (כי הוא כולל רכיב בלתי מבוטל של סיכון). הוא טוב יותר מן ההישארות הנוכחית בעזה, שבטווח הארוך עלולה להסתיים בהסתבכות, שתביא אולי להתערבות העולם, ולשיפור ממשי במצבה של הנהגת החמאס ומעמדה הציבורי והעולמי. מלבד זאת, העובדה לפיה ישראל קוטלת בפועל מדיי יום מאז ראשית המלחמה, עשרות פלסטינים בלתי מעורבים, היא בלתי נסבלת. לטעמי, התנהלות זו היא סכנה מהותית לעתידה של ישראל מכל זוית שהיא".
ובכלל כל התקן הזה של "מה את/ה מציע?" לא נראה ולא נשמע טוב בעיניי. זכותו של אדם למחות על אלימות מבלי להציע הצעות אחרות. אנו אזרחים, לא מדינאים, לא פוליטיקאים ובעיקר לא אנשי מערכת הביטחון.
גל – אני מסכימה איתך מאוד, אבל הרמטכ"ל עצמו טוען שאפשר לסיים את העבודה הזו בתוך ימים ספורים. מעבר לימים ספורים אלו הנחוצים לטיפול במנהרות – לא הייתי נשארת שם רגע אחד נוסף, ובמקביל הייתי מרימה טלפון לאבו מאזן (את זה הייתי עושה כבר ביום הראשון של המבצע, כמו שאמרתי – כבוד). מקווה שזו תהיה ההחלטה, בעזרת רוח אובמה הנושפת בעורפם הקשיח של חברי הקבינט.
שועי – על הגבול בין הזהויות קורים הדברים המרתקים ביותר. כמוני כמוך, לא במקרה זה היה הנושא של הפוסט הראשון שפרסמתי בבלוג שלי, לפני שנתיים בערך. לא יודעת אם יצא לך לקרוא. (שמו של הפוסט: "חמש עשרה דקות התהילה שלי").
ורד, תודה על הלינק (-: הסוס הלבן בנוה צדק, הוא צילום נהדר, שמתכתב לי עם כל מיני קלאסיקות של צילום המשלבות בין הריסות או בתים מטים לנפול ובין בעלי חיים. אייכשהו,
עוברים לי בתווך גם טקסטים על הריסות ולהקות בעלי חיים אצל וו.ג. זבאלד.
"פריסת כוחות צה"ל בישובי עוטף עזה, באופן שיוכל להדוף את המחבלים/מסתננים, בכל פעם שינסו להגיח." שועי, זה מה שהצעת אתמול ובעצמך פקפקת בהצעה הזאת תוך כדי שהצעת. אתה יודע כמה חיילים צריך בכל יישוב? האם אתה היית מוכן כקיבוצניק לחיות כך? לפחד להסתובב בשדה ליד ביתך לבד כי אין שם בדיוק חיילים ואולי יגיח משם מחבל? היית נותן לילדיך להסתובב לבד בחוץ? בניגוד אליך אני כן חושב שמחאה צריכה להציב אלטרנטיבה כדי שתהיה אפקטיבית ותקפה. בחצי הומור אתם כדוגמה את המחאה
we don't need no education – אפרופו רוג'ר ווטרס. מה הוא מציע במקום – בי"ס דמוקרטי? שילדים ילכו לעבוד? לימודים בבית? אוטודידקטיות מוסדרת? שילדים ילכו לים?
לא, הוא אומר – מורים, עזבו את הילדים בשקט. זה נחמד כשיר וכרעיון, אבל כמחאה שתוביל לשינוי, הרי שצריך פה דרך חלופית. כמובן שלגיטימי גם להעלות רעיונות אוטופיים ולקוות שמישהו ימצא את הדרך ליישמם. כנראה רק במלחמה הבאה זה יקרה, בגלל הפשלה של השלטון הנוכחי.
לא זוכר שפקפקתי בהצעתי. לא זוכר שהתייחסת אליה עד כה. לא חושב שבמציאות הנוכחית יש דרך להבטיח טוב יותר את שלומם ובטחונם של תושבי עוטף עזה. אשר לילדיי, לא הלכתי לגור בהתנחלות או בעוטף עזה, לא רק בשל פוליטיקה, אלא גם הואיל ורציתי שהם יגדלו במקום שבטוח (יחסית) להסתובב בו. סבא וסבתא של אשתי דרו מאז שנות החמישים ועד פטירתם בעשור הקודם בעוטף עזה (אחד המושבים,שעתיים הליכה ברגל מעזה). בשנות החמישים הם נלחמו במסתננים ובמחבלים. היה להם משק והם גידלו בת (אמא של אשתי). זוהי אינה מציאות חדשה. גם אז צה"ל הגן עליהם כמיטב יכולתו (לא תמיד בהצלחה), וגם אז הוא לא ישב בעזה.
יש מחיר למגורים באיזורי גבול, או באיזורי סכסוך. אדם יכול להחליט בדרך כלל האם הוא מעוניין להתגורר שם אם לאו.
אשר לרוג'ר ווטרס, לא דוגמא טובה. כמו שהיית מביא לי טקסט של מוריסי כמו The queen is dead או מרגרט על הגיליוטינה, ושואל: ומה אחר-כך?מה המשנה הפוליטית שהוא מציע?
למשל, אני מעדיף לדבר על אי-אלימות לפני שאני מדבר על שלום. משום שכל זמן שאנשים יבקשו פתרונות אלימים לא ישרור שלום לא בין פרטים ולא בין חברות.
שועי, תודה שקראת. שמחה שצילום הסוס העלה אצלך אסוציאציות אלו.
זו עבודה מצוינת גם בלא האסוציאציות שהעמסתי עליה (-:
http://idanlandau.com/2014/07/26/space-for-perpetuating-the-conflict/
תודה עידו, כפי שתגלה גם תמיהה קטנה הזכיר את הפוסטים האחרונים של עידן לנדו, וגם אני ציטטתי כאן במורד התגובות תגובה שהשארתי באתר שלו לגבי הפוסט אליו הפנית. אני מוקיר את עבודתו של עידן לנדו, במיוחד בחודש-האחרון. עידן הוא תלמיד של נועם חומסקי וטניה ריינהרט ז"ל, ולפיכך הדגש שהוא שם על השרירות, הברוטאליות, האטימות, הכזב, והדיכוי, שבהם נוהגים מוסדות השלטון, הממשל והצבא (אלימות מוסדית; ראה למשל ספרו של חומסקי ,אוטופיה לאדונים). אני שם את הדגש על הומניזם ואחריות של כל יחיד לחיי זולתו. הביקורת שלי אינה מוסבת בראש ובראשונה כלפי המוסדות או הגורמים הפוליטיים והצבאיים (אין לי ספק שהמושגים טבח ונכבה הולמים את המתרחש בעזה בשלושת השבועות האחרונים), אלא כלפי אחריותנו כאינדיבידואלים להימנע מאלימות ומרצח, ואי-כניעה לקולות המעודדים אותנו לנטול חלק במעגלי האלימות, או למצער, להביע בהם תמיכה מרחוק. לפיכך, איני מייחל למהפכים פוליטיים (למרות שבאופן אישי מעולם לא תמכתי ולא אתמוך בממשלת נתניהו) אלא מתעד את מחשבותיי נוכח המצב. עידו הוא בעיניי אמן התחקיר הפוליטי-תקשורתי ולכן הוא שם דגש על מידע ועל דיסאינפורמציה המועברת אלינו על ידי התקשורת המגויסת ועל שקריו של דובר צה"ל ועל תיעוד החרבת עזה (הוא למעשה מייצג מדיה אלטרנטיבית, החותרת להציג את מה שמסתירים מאיתנו); אני פונה למימד האתי, אשר על כן אני שם דגש כדרכי, פחות על תיעוד-עובדות ואיתור-מחדלים, שקרים ואשמים, ויותר על האופן שבו לטעמי יש להתייצב כיחידים מול הקונצנסוס האלים שהתגבש כאן (יותר מתמיד) בשבועות האחרונים.
המאמר של עידן לנדו נפלא, מרתק, חכם, מאיר עיניים ומעורר מחשבה! והנה בתוכו מה שאני מנסה להגיד כל היום (ואני מצטט):
"עם כל הביקורת שהשמעתי נגד מערכת "כיפת ברזל" ונגד המאמץ להשמיד מנהרות התקפיות, אני כמובן לא מציע להפסיק אותם כעת. הטראגיות של המצב הישראלי, כמו שציינתי, הוא שההנהגה המדינית-בטחונית ממלכדת את הציבור אל מצבים שבהם אין מנוס מפתרונות כאלה. במצבי הנוכחי, איני יכול להתנגד ל"כיפת ברזל", מערכת מצילת חיים שאולי גם הצילה את חיי שלי. איני יכול גם להתנגד למאמצים לאתר את כל המנהרות ההתקפיות ולאפשר לתושבי עוטף עזה חיים נורמליים."
זאת המורכבות שאנחנו חיים בה.
גל, איש כאן לא השמיץ את כיפת ברזל, ולא את הפעולה כנגד מחבלי חמאס. אני ממליץ לך לקרוא את כל רשימותיו של לנדו מן החודש האחרון, ואני מקווה גם שזה יביא אותך להבין את מכלול הדיסאינפורמציה שכולנו חשופים לו בחודש האחרון, המקרב את ישראל הדמוקרטית-חופשית-ליברלית שאהובה עליך, לכדי חופש העיתונות המקובל בסוריה, כאשר העיתון "תשרין" ואמצעי התקשורת האלקטרוניים הרשמיים הם שופרו של המשטר.
אם לא תהיה סלקטיבי ותחקור מעט, תבין עד כמה המצב חמור, ועד כמה קמה כאן מערכת שלימה העושה הכל-כולל-הכל כדי לסמא את עיניי הציבור (ואת עיניך) מלראות את פשעי המלחמה המתבצעים בעזה, או להפכם למהוגנים. תמצא שלל של דיווחים חמורים, שמשום מה כלל לא דווחו בישראל בזמן אמת.
אני מבין שאתה מושפע אם מכלי התקשורת הישראלים, אם מאנשים בעבודה או חברים שמשוכנעים שיהודים ציונים אינם יכולים לחולל רע ואילו תושבי עזה כאיש אחד מסוגלים לכל רע (מלידתם) וכל הגויים אנטישמיים, אם מכך שהמצפון מתקומם– הריי לא ייתכן שכך אנחנו נוהגים! (זה לא בהכרח עושה אותך אשם או מנוול אם נבחרי הציבור שלך וחיילי הצבא ומפקדיו עוסקים ברצח חפים מפשע ובלתי מעורבים בהוראתו הישירה של הדרג המדיני). אני סומך על יושרתך. גם לא מצפה שתחשוב כמוני.
קרא שוב את התגובה הארוכה של זיו מארה"ב אליך. אני חושב כי זיו כדרכו הוא קצת יותר פוליטי וקצת בוטה יותר ממני, אבל הוא משקף את הדברים לטעמי, באופן נכוח למדיי.
בעיקר, צא וחקור. השאלה המרכזית אינה מה אני מציע כנגד איום המנהרות אלא האם אתה משוכנע כי איום המנהרות הוא האיום היחידי? אם תחקור קצת תגלה שאפשר כי זכויות האדם וחירויות הפרט של כולנו מדוכאות בימים האלה,ומכונת תעמולה שפועלת 24 שעות התלבשה על כל המדיה התקשורתית,ואינה עוסקת בדיווח חירותני-עובדתי, אלא משדרת עמדה אחת דוגמטית, שופרו של דובר צה"ל ושל לשכת ראש הממשלה, שלא תיתן לשום עובדות וראיות וזכות הציבור לדעת, לבלבל לה את המוח.
ועוד דבר,מדוע פיטרה ועדת כהן את אריאל שרון אחרי אירועי סברה ושתילה? הוא אפילו לא הורה ולא פיקד על טבח של כ-1,000 אזרחים פלסטינים, סתם הירשה לפלנגות להיכנס למחנה הפליטים. לשיטתך– זו מלחמה. היו שם ודאי גם אנשי פת"ח. האם ועדת כהן התנהלה על ידי אנשי שמאל רדיקלי ולא על ידי שופטים עליונים? הידעת כי גם בגין ננזף בדו"ח הועדה הזו על אחריות פיקודית לטבח, ויש אומרים שזו אחת הסיבות שבעטייה פרש מן החיים הציבוריים זמן קצר אח"כ (מעניין, הוא מעולם לא האשים את שופטי בית המשפט העליון בהיותם שמאלנים רדיקליים, אולי כי הוא הבין שהוא אכן אחראי). ומה עם קו 300? על מה היה המשפט שם? רצח של מחבלים כפותים שניסו לחטוף ישראלים?מדוע לעשות מזה עניין? אתה צודק, בישראל של היום היו נותנים לכל המעורבים צל"ש ומירי רגב היתה צווחת "כפיים-כפיים" וצביקה יחזקאלי ואהוד יערי היו יוצאים באולפנים בריקודים.
יש 1,000 אזרחים בלתי מעורבים שנרצחו בצוק איתן הזה, ועוד 6,000 פצועים (כבר יותר, מי סופר). שכונות שלימות הוחרבו על ידי פצצות של טון (הרבה טונות של חומרי נפץ הורקו על שג'אעיה אבל מנהיגי החמאס שוכנים לבטח בעיר תת קרקעית). לבי עם המשפחות השכולות בצד שלנו, אתה מכיר אותי מספיק כדי לדעת שאני אומר זאת בכל הכנות והיגון, אבל לא אבלן, ולא צערנו על החיילים והאזרחים שלנו שנהרגו מאז תחילת הלחימה, לא יכולים לכסות את הפשעים והעוולות שהתבצעו כאן כנגד אזרחי עזה. הם זועקים לשמים. אני מקווה שהאחראים על שלושת השבועות האחרונים (גם בהנהגת חמאס וגם בממשלת ישראל) עוד ייתנו על הפוגרום את הדין.
בסברה ושתילה נרצחו פחות מ1000- המספר היה בין 700 ל800.
גל, לפני החומוס ולגבי החמאס. עד כמה שידוע לי טילים של צה"ל פגעו במאות תושבים, בתי חולים ובתי ספר. לא טילים של החמאס. זה אבסורדי, אולי בצורה אורווליאנית, לומר שהקרבן אשם במה שקורה לו. הקרבן הוא לא החמאס פה. והרוצח הוא מי שיורה, ולא מי שגורם לקרבן לעמוד מול האקדח. אולי האחרון שותף לרצח, וחמאס כנראה שותף לדעתי, אבל עדיין לא הרוצח. שום בית משפט בעולם לא היה מקבל את הטענה האבסורדית שלך.
מדובר למעשה בגלגול ממוחזר של הטענה הצינית הנושנה של גולדה כי לעולם לא נסלח לערבים שגרמו לנו להרוג בהם. וזאת באריזה מהודרת מטעם דובר צה"ל והבוגי-מן.
זאת ועוד: אדוני המלחמה הישראלים, שמחליטים במחי יד וללא הנד עפעף על מותם של אלפי ערבים ועשרות חיילים צעירים (בינתיים, עדיין סופרים), יושבים במשרדים ובחדרי בקרה ממוזגים. האם להם אין בסיסים בשטח מאוכלס בצפיפות? וכשהאש שהם מפזרים תצא לבסוף משליטה הם ימצאו עמוק ובבטחה בבור של הקרייה. "העורף", שזרוע בבסיסים צבאיים יחטוף.
אז במה עליונה מוסרית כנופיית המתנחלים שמנהלת את מדינת ישראל, עם צבאה המשוכלל, על כנופיית החמאס העלובה? לא לגמרי ברור לי.
והאם תורת המלך, ודומותיה המשיחיות, באמת פחות קיצוניות מהג'יהאד של החמאס? האם הם פחות במיינסטרים הישראלי, מאשר תורת החמאס אצל הפלסטינים? אני לא לגמרי בטוח. כשחברי קבינט, שרים בכירים, לא מסתפקים בטבח תושבים ערבים בגטו עזה, אלא מחסלים את פרנסתם של בעלי העסקים הערבים בתוך הקו הירוק, בהסתה גזענית וקריאה לחרם? כשחברי המחתרת היהודית יושבים בממשלה ומחוקקים חוקי גזעניים? האין זו מלחמה בערבים באשר הם? לא רק בחמאס?
כמה באמת רוצה ישראל בחיסולו של החמאס? האמת, לא נראה לי שהיא משתוקקת לכך.
כל הגורמים הבטחוניים הודיעו שאי אפשר לרסק לחלוטין את החמאס וגם לא רצוי כי "צריך שתהיה כתובת ביום שאחרי (במילים אחרות, לא לגלות לאף אחד, הש הש, ישראל לא ממש רוצה לכבוש את עזה ולשלם על כל הנזק שעשתה שם ולהתמודד עם זעם תושבים).
לכן, כנראה, ניתנו שלוש סיבות ערטילאיות יותר להמשך טביחת התושבים ("צריבת תודעה"): מנהרות (שיבנו מחדש בשניה שצה"ל יוצא משם ואשר קיימות שם ממילא שנים), טילים (כנ"ל, וגם לא נראה שמלאי הצינורות הפרימיטיביים הולך להגמר בקרוב, אחרי שצה"ל יצא) וריסוק תשתיות. העיקר שיש משהו לרסק. לא ברור באילו תשתיות מדובר, אבל מרסקים.
ולא צריך להתמודד עם ממשלת אחדות פלסטינית, ממשלת טכנוקרטים, ושיתוף פעולה בטחוני עם משטרת הרשות, שעובד לא רע דוווקא ברמאללה. מי באמת צריך מדינה פלסטינית טכנוקרטית ופרגמטית? בלבול מוח מוחלט (זמן קצר לפני הטבח, זה מה שהוצע). מה בדיוק נמכור לבוחרים אם זה יקרה? הרי הערבים הם אותם ערבים והים אותו הים.
ישראל לא רוצה שתי מדינות לשני עמים שתסכן את "בטחונה" (כמה אפשר באמת לסכן מעצמה עם ראשי נפץ גרעיניים, לא ברור). היא לא רוצה גם מדינה אחת עם שווין זכויות לכולם כי זה עשוי לסכן את טוהר הגזע במדינת האדונים היהודית. אז מה עושים? לא עושים. סטטוס קוו של אפרטהייד. הרי אפשר להאשים את החמאס בהכל. זה עובד לא רע עד עכשיו? לא? יחי הסטטוס קוו=חמאס. ואם צריך לערוך עבורו קציר דמים מדי שנה-שנתיים, אז למה לא? אין כמו ריח הזרחן בבוקר והחמאס ממילא אשם בהכל, אפשר לסמוך עליו.
שיהיה בתיאבון.
רגע, חברים, מה אמרתי? שחיסול המנהרות הכרחי? בדיוק כמו החבר עידן לנדו? אל תתנפלו. אני מתנגד לממשלה הנוכחית ולדרכה בכל מאודי. תקראו בין השורות. אני די בצד שלכם. אבל ביטחון תושבי הדרום מצריך פעולה מיידית. המחלוקת, שועי, היא בינך ובין עידן לנדו שחושב שצריך להמשיך כרגע, כמוני
ורד, המספרים שהבאת הן ההערכות הישראליות (על פי דובר צה"ל, נתונים שנתקבלו על דעת ועדת כהן בשעתו). כמדומני כי האו"ם הציג בדוחותיו עמדת ביניים של סביב 1,000-1,300 הרוגים/ות, ובעולם הערבי ואצל הפלסטינים המספר גבוה יותר ועשוי להגיע לכ-2,000; יש גם עמדה הטוענת שנהרגו כ-3,500 בני אדם.
http://en.wikipedia.org/wiki/Sabra_and_Shatila_massacre.
גל, יש לי הרגשה כי לוּ לנדו (שמו לנדו, לא לנדאו) היה קורא את גרסתך ללנדו הוא היה מתפלץ. אתה מתעלם מדיווחיו על האלימות הקשה, על רצח אזרחים, על אסון הומניטירי ועל הסתה, דיכוי ושרירות לב צה"לית ממשלתית– מכל אלו אתה מתעלם ממש לחלוטין ומהצעתיו לגבי החמאס. ומתוך התעלמותך עולה כי בדומה לקונצנסוס הישראלי אתה מעדיף שיירו באזרחים, או שיירו וייבכו (ויוסיפו לירות), או שיירו ויאשימו את הנהגת החמאס, אבל אינך מוכן להטיל אחריות על רצח אזרחים על צה"ל ועל הממשלה (צה"ל הוא מחוץ לתחום). אתה אינך מוכן לקבל כי מתבצעים כרגע בעזה פשעי מלחמה, וכי צה"ל מוציא אותם לפועל באופן יומיומי בהוראת הממשלה.
זיו, תודה, אין לי ספק שאתה בוטה ממני, אבל אני רואה את רובם המכריע דבריך ממש. זה ברור שנתניהו לא ממש מתכוון להעניק לפלסטינים מדינה ולראות בהם בני אדם. מז'בוטינסקי הוא לקח בעיקר את דוקטרינת "קיר הברזל" ומאביו (בן ציון נתניהו) את התפישׂה לפיה, אם נהיה הומניסטים לרגע, נגלה כי האינקוויזיציה/הקוזקים/הנאצים/האראנים/החמאסים מחכים חמושים מהצד השני של הדלת להרגנו נפש (רוב מחקריו של נתניהו האב הם סיפורים של רדיפה). חרף חילוקי הדעות בינו ובין נשיא המדינה הנבחר רובי ריבלין, אני חושב שעמדתם ביחס למדינה יהודית אחת על פני כל המרחב שווה. ונאום בר אילן? פרי של צורך לעסוק בדיפלומטיה, להצטייר כמתון, לא להרחיק משקיעים מישראל. נתניהו כבר הוציא להורג את הסכם אוסלו בכהונתו הראשונה,וגם אז תמיד הפלסטינים היו אשמים, ורק הם אשמים. זה מה שהאיש מסוגל. לא משנה כמה ידיו יהיו מליאות דמים. תמיד רק הפלסטינים יהיו אשמים בכל דבר (והיהודים– קורבנותיהם בלבד). המאפיינים את פעילותן של ממשלות נתניהו: דיכוי עניים, הרחבת פערים, הרג פלסטינים. חוץ מזה, הוא רב אמן בגלגול עיניים.
הנקודה היא שהישראלים ידעו על 700-800, ומספר זה די היה בו כדי לגרום זעזוע עמוק, ויציאה של 400000 מפגינים לרחוב. האמת שאולי לא המספרים עשו את זה, אלא הידיעה שצה"ל סיפק תאורה לטבח, ללא קשר עם מספר הקורבנות.
ורד, לא הכמות עיקר (אני משוכנע שתסכימי איתי בזה), אלא עצם הרצח והטבח. ולגבי הפגנת ה-400 אלף. את ודאי מכירה גירסות הממעיטות בהרבה (100-200 אלף). אבל גם כאן לא הכמות עיקר, אלא המחאה הצודקת שנתעוררה. לא משנה עבורי, כמה באמת הפגינו שם. למחאה או להפגנה, לדידי, מספיקים גם אנשים יחידים: http://wp.me/pJa8q-joB
מה הקשר לסברה ושתילה? דבר אחר לחלוטין ממה שקורה היום. שם זה היה נוצרים שרצחו מוסלמים בחסותנו. סוג של פשע מלחמה. היום זה משהו אחר. לנדו טען שצריך להמשיך להשמיד את המנהרות וגם אני. חוץ מזה חלק גדול מדבריו, כפי שציינתי נראים לי הגיוניים. גם דבריו על כך שהשאלה "אז מה לעשות" היא לגיטימית. מאיפה הבאת, שועי, את ההתעלמות שלי מדבריו האחרים. פשוט השרשור הזה התחיל בציטוט שלך אותי ששואל: מה אתה חושב שצריך לעשות במקום המבצע הנוכחי. והנה, לנדו חושב (כמוני) שהאשם בהגעה למצבנו זה הוא הרבה בצד שלנו, אבל גם אומר שמרגע שהגענו למצב זה, יש להמשיך להרוס את המנהרות כדי להגן על תושבי הדרום. כפי שטענתי מלכתחילה. כל הנחה לפיה אני שותה בצמא את דברי "ישראל היום" ודומיהם משוללת המציאות. אני מחובר ל"הארץ" וקורא גם את הדעות והחדשות שם. מי כמוני ביקורתי כלפי התקשורת. זלזול מצידך שועי לחשוב עליי אחרת והטפותיך אינן במקום.
זיו, גם מול הפשיזם המשתולל והמשיחיות יש בי ביקורת ופחד. חשוב לי הביטחון. למרות שיש לנו יכולת גרעינית, מנהרות מתחת לגדרות זה דבר מלחיץ ומערער ביטחון. כוחה של הגרילה. שועי, אתמול כתבת לי שלא היית הולך לגור ביישוב ספר. המדינה בגבולותיה הצרים היא כולה יישוב ספר. וביום מסירת יו"ש, עניין שתמיד הייתי בעדו, קייים החשש כי מנהרות כאלה יוכלו תיאורטית להגיע אל פאתי כפר סבא. מפחיד מדי? תרחיש אימה? כמו שפעם היה התרחיש של טילים על תל אביב.
בכלל שמתי לב בזמן האחרון – כשאני מדבר עם בעלי נטייה שמאלה ואני אומר דעה המזוהה עם הצד השני, היא נתפסת כבלתי לגיטימית ומונעת מטיפשות ועיוורון. כנ"ל כשאני מדבר עם אנשי ימין יש להם טענות דומות. איבדנו את היכולת להבין שהמציאות מורכבת. כל אחד מתחפר-מתבצר בצד שלו ומקצין אותו במקסימום.
כעיקרון תהיתי כיצד הייתם מדברים אם הייתם תושבי שדרות. וזיו, אולי אתה באמת ואני חוטא לך…
גל, אני משאיר לך את המילה האחרונה (תגובה קודמת) וחותם את הדיון מצדי.
אתה לא מוכן לקרוא מה לנדו כותב (אלא רק מצטט את מה שמתאים לך). לא רוצה להביט בשום דבר שהוא מחוץ לפרספקטיבה הקונצנסואלית הישראלית (דובר צה"ל, משרד ראש הממשלה, ערוצי הטלויזיה והרדיו שלנו). שום רצח אזרחים חפים מפשע (יאסי, סברה ושתילה) לא מתחבר לך לשום מקום, לבטח לא למה שצה"ל עושה בעזה ורצח מאות ילדים, נכים, זקנים, נשים, גברים בלתי מעורבים נדמה לך כטעות או כשגגה או כמציאות נורמטיבית לגמרי, שהרי הכל מותר בשעת מלחמה או בשם הגנה התקפית לישראל. נוסף על כך אני מתחפר לשיטתך ורק הולך ומקצין. ובכן, אם זה כך, זה עוד סיבה לחתום את הדיון הזה (אני פורש ממנו). תודה על הקריאה, הכתיבה וההשתתפות הפעילה.
כאמור קראתי את לנדו, כל מילה, והרעתי למאמר המצוין שלו, והסכמתי למרבית דבריו, כולל הדברים האיומים שקורים לאזרחים בעזה – לא שצריך לקרוא מישהו כדי לראות בעיניים את האסון הנורא שעובר עליהם כעת. בשורה התחתונה הוא הסכים שצריך להמשיך להרוס מנהרות, שאין ברירה. קשה לך להודות בזה שזה מה שלנדו אמר, אבל בסופו של דבר בשאלה "מה לעשות כרגע" זה מה שהוא אמר. אמר גם הרבה דברים על מה היה צריך להיעשות ומה צריך שייעשה. אבל כרגע אמר ש"נכון, צריך להגן על תושבי הדרום ולהמשיך." או במילותיו שלו "במצבי הנוכחי, איני יכול להתנגד ל"כיפת ברזל", מערכת מצילת חיים שאולי גם הצילה את חיי שלי. איני יכול גם להתנגד למאמצים לאתר את כל המנהרות ההתקפיות ולאפשר לתושבי עוטף עזה חיים נורמליים." המציאות היא מורכבת. קורבנות יש בשני הצדדים. שמירה על ביטחון מול שיטת המגן האנושי שגורמת לטבח. הרי איך תהרוס מנהרות מתחת לבתים, כשיורים עליך מכל עבר, מבלי להרוס בתים. אם לא היית הורס את הבתים (חלקם ממולכדים) היו נהרגים 150 חיילים ולא 50. לו רק היית שומע/קורא את הויכוחים שלי עם אנשי ימין אינטליגנטים ומפולפלים, שם דווקא עמדתי ככוח מאזן משמאל תוך הגנה בין היתר על אורנה בנאי, על זכויות ערביי ישראל המקופחים, על העזתים שיש לעשות ככל הניתן כדי לצמצם את הפגיעה בהם,ועל הדמוקרטיה. ואני אומר, בלי לשבת על הגדר, כרגע צריך להמשיך, לפחות עד להסרת האיום המיידי. הרמיזה קודם כאילו איני מסוגל לגבש דעה עצמאית שלא מושפעת מהלכי רוח רוני דניאליים… נו באמת, כמה זמן אנחנו מכירים?
לא רמזתי שום דבר, לא מזלזל בך ולא בתבונתך (קרא שוב במורד התגובות, אם תרצה), לא עקצתי בשום מקום. עם החברים המפולפלים מימין לא הייתי מדבר על עזה ועל הרצח שהם מגלגלים על הלשון כאילו היה קוויאר. אני מאוד מבקש להפסיק את הדיון מצדי בבקשה חברית מיוחדת; הואיל והכותרת היא "על שנאת ההפסד" לא איכפת לזרוק מגבת או להניף דגל לבן, אם זה חשוב; כאן אני מפסיק ודי.
מגיב במייל
שועי היקר,
אני נהנה לקרוא רבים מן הטורים שאתה מפרסם ומוצא בך ידען ובקי בתחומים רבים, לכן כה התאכזבי לקרוא אי דיוקים אותם פרסמת בביטחון רב בטור ובשרשור תגובות זה:
1. בתור חייל שראה כמה מנהרות מקרוב בשבועות האחרונים אני מוכרח להעיר כי התמונה התמימה יחסית שאתה מנסה לצייר למנהרות החוצות את הגבול לישראל נובעת מחוסר התמצאות בפרטים. המנהרות המחזיקות את הכלכלה העזתית אותן הזכרת הן כולן מוליכות מעזה לסיני מתחת לציר פילדלפי ולא לישראל. במאות מנהרות אלה, הקלות למדי לאיתור מטפלים החיילים המצרים בחודשים האחרונים. לעומת זאת, המנהרות שמוליכות לישראל הן חד-פעמיות – כלומר, אין פתח בצד הישראלי עד לשעת ה-ש׳ אז יוצאים לוחמי חמאס מן המנהרה – וחושפים אותה לטיפולו של צה׳׳ל. לסיכום, איש לא ישקיע מליוני דולרים ושעות עבודה בשביל הברחה חד-פעמית של מוצרי מזון ותרופות, אלא רק בשביל פיגוע איכותי.
2. לגבי הטענה כי העובדה שהמנהרות לא הובילו לפיגוע גדול בעשור שבו הן פעילות מעידה על כך שהן גם לא יובילו, או שלא זו מטרתן – אמירה זו מתעלמת מכך שיש לחלק את עידן המנהרות לשתי תקופות- 1. מנהרות טקטיות קטנות ומוגבלות מן הסוג שרווח עד 2008 לפני שחמאס התמקצע בעבודה זו. מנהרות אלא לא אפשרו ללוחמי חמאס לצאת מהן מבלי להתגלות, חטיפת גלעד שליט הצליחה רק מפני שתוך פחות מדקה הם נעלמו איתו חזרה אל תוך הפיר.
2. לאחר מבצע עופרת יצוקה השתמש חמאס בכמויות המלט האדירות שהוכנסו לרצועה על מנת לשקם את בתי התושבים ההרוסים על מנת לבנות מנהרות מסוג שונה החודרות במקרים מסוימים יותר מקילומטר מעבר לגבול ומוליכות כמו במקרה של נתיב העשרה היישר אל היישוב, ולא אל עבר בסיס. דבר שאמור היה לאפשר ללוחמי חמאס לשהות זמן רב יותר בשטח ישראל מבלי להתגלות, בנייתן של מנהרות אלה הושלמה רק בשנה האחרונה ולמרבה המזל צהל ידע על קיומן והחל בפעילות לחשיפתן, פעילות אותה זיהה חמאס ואשר גרמה לו (מחשש לחשיפת המנהרות היקרות מבלי שיעשה בהן שימוש) להפעילן בשעה לא מוצלחת מבחינתו בה הצבא והאזרחים דרוכים. לסיכום, עירנות של המודיעין ולא רצונו הטוב של חמאס מנעו הרג וחטיפה (המחבלים שיצאו מן המנהרות השאירו אחריהם אמצאי חטיפה רבים) של אזרחים ישראלים רבים. הדברים שאני כותב מבוססים על דברים שראיתי בשטח ולא על השערות.
3. אתה מדבר בביטחון רב אך עד כמה שידוע לי לא ביסוס על כך שרובם המוחלט של אזרחי רצועת עזה אינם תומכים במלחמתו של חמאס, כלומר, בלתי מעורבים וחפים מפשע. אמירה זו מזלזלת בצורה חמורה בתושבי העיר עזה המונים קרוב לשני מליון תושבים לעומת צבא חמאס המונה פחות מעשרת אלפים לוחמים. צבא מסוג זה אינו יכול להתקיים ללא תמיכה אזרחית רחבה ביותר. בימות שגרה אולי כן, אך בשום אופן לא לאחר שמעשיו מביאים הרס חורבן והרג על המוני אזרחים. מעל מליון אזרחים נואשים ומפוחדים המתנגדים לאלימות של חמאס (כפי שאתה מצייר) היו יכולים כבר להביאו לידי הפסקת האש אם על ידי התנגדות פיזית עממית ואם על ידי עזרה מודיעינית חשאית לצה׳׳ל באיתור המנהרות, אך עובדה היא שקשה מאוד למצוא אזרחים מסוג זה בעזה. לאמיתו של דבר חייל צנחנים נהרג בשבוע שעבר על ידי אחת מן הזקנות המסכנות והבלתי מעורבות, היא צעדה לעברו בידיים מורמות ואז התפוצצה.
עם זאת, הכרח המציאות הוא שיש מיעוט אזרחים בעזה המתנגד לאלימות ורוצה לחיות את חייו תחת להפוך לשאהיד, ממיעוט זה, הנקלע למצב הנורא ביותר שניתן להיקלע איליו הייתי מצפה שיצאו נציגים אמיצים בודדים שיצאו נגד האלימות של חמאס הגוררת אלימות ישראלית חריפה ומביאה שואה על עמם. אמיצים שכאלה אינם בנמצא.
אגב, הדבר תופס כמובן לשני הצדדים, גם רובם המוחלט של אזרחיי ישראל אינם ׳׳בילתי מעורבים׳׳, לאמיתו של דבר הם תומכים בצה׳׳ל ועומדים מאחוריו, ללא זאת הוא לא היה יכול להתקיים.
לסיכום, ההבחנה האבסולוטית בין מעורבים ללא מעורבים קלה ליישום אך לוקה בשטחיות רבה.
שלום יונתן, תודה על הקריאה ועל התגובה. ברוך שובך (מעזה) וברוך הבא (לאתר).
קודם כל, אני מניח שיש בינינו כמה הבדלים תודעתיים. אני חושב שאני יודע עד כמה קשה בתנאים של לש"ב (אני מפרש לאחרים: לוחמה בשטח בנוי) להבדיל בין אזרחים מעורבים ובין מחבלים. אני כמובן מייחל שחיילינו ישובו בשלום. יותר מכך, לא הייתי בעזה,, אבל איני מבין
מדוע איננו נסוגים לעוטף עזה ומנהלים את הלחימה משם, וחוסמים את המנהרות המובילות לישראל מן הצד שלנו, מבלי להסתובב בעומק עזה (לאחר שהוברר שאיננו מצליחים להגיע להנהגת החמאס או לפגוע בצורה מהותית במפקדותיהם).
לא רוצה להתווכח איתך על מהות המנהרות. אני לא סתרתי בכל אתר את ההנחה לפיה המנהרות עשויות לשמש בפיגוע ראווה. מה שבטוח הוא שבהיות תושבי עזה כלואים מהווה מערכת המנהרות עבורם אופק כלכלי-מסחרי, ועל כן גם המנהרות אל הקיבוצים, אפשר כי נועדו גם בימי-פקודה להניע פעולות טרור, אבל קרוב להניח שהן נועדו יותר למסחר בלתי חוקי (הברחות לעזה) או לפשיטות של גזל מן השדות החקלאיים או מן הקיבוצים. כל אלו כמובן כשלעצמם, מהווים סיבה מצוינת לאטום את המנהרות בכל מקום שיימצאו, ולדאוג שהתושבים בקיבוצים יהיו מאובטחים היטב על ידי כוחות חמושים.
בכל עיר נצורה במאה העשרים נחפרו מערכות מנהרות תחת העיר. בכל מקום בו התיימרו להרוס אותן. גילו כחצי שנה אחר כך מערכת מנהרות חדשה ומתוקנת. זאת משום שהעיר נצורה ואזרחיה רעבים, ופתיחת נתיבים שונים פנימה והחוצה מן השטח הנצור מהווה עבור התושבים סוג של מוצא, ואופק של השגת מזון, משקה, תרופות וכיו"ב עבור התושבים הנצורים החסירים.
כמובן, הנהגת החמאס נוהגת באזרחיה בכמטרות חיות (ונהנית מכך), אבל אני לא חושב שזה מתיר לישראל לטבוח 1,000 אזרחים בכללם נשים, זקנים, ילדים, ונכים, לפצוע אלפים, ולהחריב שכונות שלימות בעזה ובמחנות הפליטים. ראה אירועים כגון טבח יאסי, וכגון סברה ושתילה שהזכרתי לעיל. כך ממש אני רואה את הפעילות הצהלי"ת בשבועות האחרונים. ואני מצטער עבור החיילים שיצאו לפעילות ביטחון והגנה חשובה מאין כמוה ונקלעו לסיפור של רצח אזרחים בלתי מעורבים רבים.
סיפור אישי: פעם, לפני כעשרים שנה, הייתי מעורב באירוע צהל"י שבו אדם רכוב על חמור נתקע בשדה מוקשים בגבול ירדן-ישראל. לא נודע האם הוא חף מפשע או מחבל מסוכן.
החלטת מפקד הגיזרה היתה להוציא אותו להורג כמחבל מסוכן, ולהימנע מן הסיכוי שהוא יחדור לישראל. אני לא נמצאתי עם הכח בשטח, אבל הכח הזה נעזר לא מעט בעבודה שעשיתי באותו זמן, בסיכול טרור. כאשר הודיעו לי על הכוונה להוציאו להורג, לאחר שביררתי מהר, ונודע לי שמדובר באדם בגיל העמידה שנראה קצת "לא בסדר" עם חמור, אין כל אינדיקציות על נשיאת חומרי נפץ או נשק. טרחתי שיודיעו למפקד בשטח, כי אם יירו באותו אדם, אני קם ועוזב את עבודתי. כמובן, מפקדיי חשבו שהשתגעתי, איך אני מעז.
מישהו גם העיר שייזרקו אותי לכלא. כולם קצת הכירו אותי וידעו שזה בדיוק מה שאעשה אם יירו. אף יריה לא נורתה. הסתבר כי האיש היה פלאח תמים (קצת אהבל) שנקלע לשדה מוקשים. הוא חולץ על ידי כח צבאי מהצד השני של הגבול וחזר לביתו (וכנראה למשפחתו), עם ערב (החמור נהרג בחילוץ).
אותו יום למדתי פרק בהלכות זיהוי מחבל בצבא ההגנה לישראל.
אני מניח שבשבועות האחרונים נהרגו כך לא מעט "מחבלים חמושים" (אזרחים שרצו מבוהלים), שאיתרע מזלם ונקלעו לסימטא הומת עשן שבה פעל כח צהל"י (אגב, אין לי ספק שבתנאים של לש"ב אין כל אפשרות שלא לירות, זה או אתה או האחר, קשה בתנאים כאלו לחשוב אחרת, כולם חושבים הישרדותי; אני מאמין שגם אני הייתי יורה בתנאים דומים של חוסר ודאות לגבי מיהו זה החולף על פניי, במערה חשוכה, או בסמטא מעורפלת). כידוע לך באירועי לש"ב יש תמיד לא מעט הרוגים ישראלים מאש כוחותנו (אני שונא את המונח אש ידידותית), פשוט מאותה סיבה, בסימטאות צרות ובין החדרים, כולם יורים בכולם.
אני רוצה לאחל לצה"ל בהצלחה מכל הלב בהגנה על ביטחון אנשי יישובי עוטף עזה וערי הדרום, החשופות לאיום כבד פי כמה מאשר ערי המרכז. מאחל רפואה שלימה לכל הפצועים. אני רוצה לקוות שצה"ל ימשיך להגן על אזרחיה של מדינת ישראל מן הצד הישראלי של שיפולי עזה, לא משום שאני מחבב את החמאס, ולא משום שאני חפץ לדכא את לוחמי צה"ל, אלא משום שירי באזרחים הוא דבר שאין הדעת סובלת.
אני מקווה גם שהמדינאים שניהלו את המערכה הנוכחית כנגד אזרחי עזה והורו על הפצצות מסיביות מן האוויר עוד ייתנו על כך הדין, בבוא היום. כמובן, אני מייחל לסיכול טרור בכל אשר הוא, ולפיכך ללכידת ההנהגה הצבאית של ארגון החמאס. אני חושב שהאופן שבו הם נוהגים באזרחיהם הוא מחפיר. מקווה שתושבי עזה ייתנו אל ליבם, ולא יהפכו את חבורת הפושעים הזו לגיבוריהם הלאומיים.
שלום שועי ותודה על התגובה,
אכן נראה שיש ביננו הבדלים תודעתיים מסויימים ולכן לא אכנס כרגע בפורום זה לדיון תודעתי מעמיק אף שהוא מעניין בהרבה. כל שרציתי הוא לדייק בפרטים מסויימים שאמנם אין בהם בכדי לשנות את תפיסותיך, אך מכיוון שנראה שהנושא אכן מטריד את מנוחתך אני מוצא לנכון מתוך רצון טוב לשתף אותך בפרטים אלו. כמי שמכיר את הנושא היטב אגלה שהדרך היחידה לטפל במנהרות שעדיין לא נחשפו היא למצוא את הכניסות אליהן הנמצאות בקו הבתים הראשון של הערים ברצועה, זוהי הסיבה האחת והיחידה המוכרת לי לכך שצה׳׳ל ומקבלי ההחלטות סיכנו את חיי החיילים ושלחו אותם לכבוש את קו הבתים החיצוני של עזה ושכנותיה. הכניסה הייתה רק לאחר שצה׳׳ל קרא לתושבים הבילתי מעורבים להיכנס לפנים העיר, על מנת להימנע ככל הניתן מהרג מיותר. מראשית הכניסה ועד היום לא התקדמנו מעבר לקו זה.
דבר נוסף, על עזה אין מצור במובן הקלאסי של המילה, מצור שמטרתו לגרום לרעב בעיר. בעזה אין רעב מכיוון שישראל כמעט ואינה מגבילה הכנסת מוצרי מזון לעיר ואף מעבירה לשם מים וחשמל בכמות מסויימת. על כן הטענה שאנשי חמאס משקיעים מליוניי דולרים ושעות עבודה במנהרות רק על מנת להשיג מוצרי בסיס לרווחת תושבי העיר נשמעת מופרכת למדי.
האם זה נכון או לא נכון? כנראה שאין תשובה. אני, כמוך ממש הייתי מעדיף להיוולד במקום שבו אין מידה כזאת של אלימות והרג. גם אני עייפתי ממלחמות, אינני צמא דם, וכלי הנשק נראים לי מקוללים ונואלים. הייתי גם שמח מאוד להיות ׳׳אזרח בלתי מעורב׳׳ שלא צריך להרוג או להיהרג אך אולי לפעמים החובה המוסרית היא דוקא להתערב ולמנוע את הפשע, ודוקא ה׳׳בילתי מעורב׳׳ הוא הבלתי מתערב – זה שמאפשר את הפשע.
אני סבור ששלטון חמאס הוא שלטון של שחיתות ופשע, הייתי בתוך בתי היוקרה הנודפים מריח שחיתות ומותרות של פעילי חמאס הפושעים נגד האנושות. מי שנוכח במקום בו מתרחשים פשעים אינו יכול להרשות לעצמו להיות בילתי מעורב. אני סבור שאם אחוז מספיק מתושבי עזה היו מתערבים בפשעים שמבצע חמאס תחת לתמוך בו, צה׳׳ל לא היה מוכרח לפעול באגרסיביות שכזו ממנה נפגעים לצערנו גם בלתי מעורבים אשר מפאת מורכבות המצב אינם בהכרח גם חפים מפשע.
בתקווה לשלום ולחפות מפשע של האדם באשר הוא שם, אני אומר שלום לאשתי ויוצא כעת לעזה. שבת שלום
יונתן, תודה מקרב לב, נהניתי לקרוא את תגובתך. צאתך לשלום ושובך לשלום. שבת שלום.
יונתן. כמו הרבי בסיפור הידוע אני פוסק ששניכם צודקים אבל נאמן לאופי החומצי שלי אני משנה את זה ל'שניכם טועים'.
א. אני מסכים איתך לגמרי שמנהרה שנחפרת מעזה לכיוון ישראל נועדה אך ורק כדי לבצע פיגוע בישראל. אגב, גם אם במנהרה הזאת יעברו גידולים חקלאיים גנובים הרי שבסופו של דבר, המנהרה תשמש יום אחד לביצוע פיגוע רב נפגעים ככל שהחמאס יוכל.
ב. הבעיה שלי היא עם 'כמעט' אין מצור. אם ישראל מחליטה עבור העזתים כמה הם יאכלו – יש מצור. ממש לא משנה אם זה מעט או הרבה. ממש לא משנה אם מרשים להם לאכול 'כמטע' כל מה שהם רוצים. זה לא ענייני ולא עוזר לי בשום דרך שהצבא שלי קובע לעזתים כמה קילוגרם שמן ייכנסו ביום נתון לרצועה ואם היום מותר או אסור כוסברה.
ג. יתר על כן, המצור הזה מחזק את החמאס כי החמאס הוא השולט במנהרות. דווקא פתיחת הים והאוויר עבור אנשי עזה תחליש את החמאס כי היא תביא לרווחה כלכלית. תגיד – אבל הם יכניסו נשק ותחמושת לעזה – אני לא רואה שיש להם בעיה להכניס נשק ותחמושת גם עם הסגר.
כפי שלא הטלנו מצור על סוריה שרכשה ורוכשת נשק כך אנו צריכים לנהוג בחמאס. תגיד שאז הם יתעצמו צבאית בצורה מסוכנת – זה נכון גם לגבי סוריה. במשך שנים הייתה קיימת האפשרות שהסורים יירו עלינו את 17,000 הטילים שלהם יום אחד כשהללו מצוידים בנשק כימי.
זה לא קרה ומסיבה פשוטה מאד – לסורים היה מה להפסיד כל הזמן הזה.
עידו, אני ממש לא מחפש מי צודק ומי טועה, אני מעוניין מאוד בסיומהּ לאלתר של שפיכות הדמים המתגלגלת בעזה. כל יום שצה"ל שם הוא מעמיד בסיכון חיים את החיילים למען מטרות
מאוד מעורפלות שספק אם ניתן להשיגן בתנאים הנוכחיים; כל יום שצה"ל שם נמשך רצח האזרחים השיטתי על ידי צה"ל (כבר כ-1,500 אזרחים) וזו כשלעצמה סיבה מספיק טובה לסגת לאלתר. כמו שכתבתי לעיל, כל יום בעזה גובר הסיכוי לאירוע רב נפגעים פלסטיניים שייצא מכלל שליטה, מה שיוביל להתערבות העולם, בניה מחודשת של עזה, הקמת נמל (אני דווקא חושב שזה אינטרס מובהק של החמאס), והכל מכספי העולם הערבי/איחוד אירופי/או"ם שיירצו לסייע בשיקומם של הפליטים ושל משפחות הנרצחים. כל יום נוסף בעזה מעלה את הסיכוי כי החמאס יסיים את המבצע בהישגים פוליטיים משמעותיים. אני לא חושב שהיה צריך להיכנס לכתחילה, אבל עוד יותר כדאי לצאת עכשיו.