*
הַסְּתָו הֵחֵל בְּרַעַד; בְּהַשְׁלָכָה לָרְחוֹב.
הַנַּעַר הַדּוֹבֵר בִּי, פַּקָח עֵינָיו,
הוֹצִיא אֹותִי לַקּוֹר.
אֲינִי זוֹכֵר כֶּיצָד אֵרַע הַדָּבָר; הֵיאַךְ הִגַעְתִּי הֵנָה?
עָלָי לִשְׁמור בַּקְבּוּק שֶׁל סְתָו תַּחַת הַכִּיּוֹר .
ַ*
יַרֵחֲ, כְּמוֹ עֵינוֹ הַיְּחִידַה שֶׁל פּוֹלִיפֵמוּס
שוֹטֵר מַקוֹף, הַמְּבָקֵּשֹ כּוכָבִים עֲבַרְיָינִים—
אֲנוּ יָצָאנוּ מִן הַסֵּדֶר, כַּמָּה יָצָאנוּ מִן הַסֵּדֶר,
בִּשְׂדות-הַקְּרָב וּבַתּוֹרִים לַקַנְיוֹנִים.
*
אָדָם צָרִיךְ לִבְחוֹן עָצְמוֹ הֵיטֶב תַּחַת מנוֹרַת-הַלּילָה
לִשְׁאֹל: הָעוֹדֶנִּי אָדָם, הַאִם הָיִיתִי אֵי פָּעָם?
לִידַע אֶת חֹסֶר הָאֶפְשָׁרוּת לְהָשִׁיב עַל הַשְׁאֵלַה
לָשֵׂאת בְּפִכָּחוֹן אֶת חַלְחְלָּת-הַמַּוֶת.
*
אֵיךְ הֶעָלִים חוֹבְשִׁים אֶת הָרְחוֹבוֹת
מִפִּצְעֵי הַָחמָה שֶׁל הַקּיִַץ
אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲלִים, לְהַאֲמִין שׁוּב בַּשָֹּפָה;
לִיתֶן אֶל לֵב כִּי לֹא נֳגַּע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד עוֹד קַיִן.
*
זְמַן לֹא רַב אַחַר הַשְׁקִיעָה
הָרָדְיוֹ יְמָלְמֵל הוֹדַעוֹתָיו,
הַלְוַאי אֱהְיֶה קָשוּב לַדְּבּור הַנִּסְתָּר
הָעוֹבֵר בָֹּרְחוֹבוֹת הַלּיִָל.
[שוֹעִי רז]
*
הערב, 25.11.2015, במסגרת פסטיבל הג'ז של תל-אביב, שם טוב לב והאורקסטרה של אבי ליבוביץ'
*
*
שלוש סיבות שאדלג באהבה מחר 26.11.2015 אל מוזיאון פתח תקוה לאמנות לפתיחת התערוכה הזאת.
1. האמנית מאיה ז"ק.
2. עבודה של ז"ק בשם "אופקים שבורים" שאני מאוד מחכה לראות [ספריה יהודית גדולה במיוחד ומגוונת במיוחד (יש לי בּהּ חלק פּעוּט)].
3. הופעה של ויקטוריה חנה.
בואו גם אתם/ן.
**
בתמונה: Umberto Buccioni, States of Mind II: Those Who Leave, Oil on Canvas 1911
בוקר טוב,
סתיו – משהו בהתמעטות האור, בנסיגת האור כמתכנס בעצמו ומפנה מקום לסוג של מלנכוליה מתוקה.
משיב הרוח ומוריד את הגשם.
אוי כמה יצאנו מן הסדר!.
אהבתי מאוד.
תודה.
יפה ממש שועי. שיתפתי בפייס
תודה Hrz, סתיו הוא תמיד עונה מלנכולית (מה שגם מתאים לי במהות) אבל השנה עם המצב הפוליטי זה דכדוך על דכדוך.
איריסיה יקרה, תודה, בשמחה.
"איך העלים חובשים את הרחובות מפצעי החמה של הקיץ"….. קסם נוגה. תודה
נינה יקרה, תודה מקרב לב.
זה אתה כתבת לבד? התרגשתי נורא!
תודה רוני, כן, זה שיר שחיברתי. בעיניי עיקרו הם דווקא תחילתו וסופו. יותר מאשר בקבוק של סתיו, השיר הזה הוא על האופן שבו אני ניגש לכתוב.
סתיו עירוני מאוד.
שיר יפה מאוד.
הנה בקבוק סתווי ישן ויפה
אֵיךְ הֶעָלִים חוֹבְשִׁים אֶת הָרְחוֹבוֹת
מִפִּצְעֵי הַָחמָה שֶׁל הַקּיִַץ
אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲלִים, לְהַאֲמִין שׁוּב בַּשָֹּפָה
זה לא אתה, זו היא. כמו בהוצאה להורג של גויה היא עומדת לפני כיתת יורים כבר יותר ממאה שנה.
ובכל זאת השיר מאד יפה
מיכל יקרה, תודה גדולה. משהו בליווי של השיר הזה שצירפת תמיד מזכיר לי את צ'ים-'צימיני ממרי פופינס. התלבטתי אם לענות לך ב-time של טום ווייטס, אבל בסוף החלטתי על קולו הדובר של ניק דרייק ב-Time Piece:
הי לאה, ברוכה הבאה. צריך להכיר אותי כדי לדעת שגם הרעיון לפיו אני עומד כבר מאה שנה לפני כתת יורים אינו כה מופרך (-: