1.
פגע בך חידק. הטיפול ייארך עד חצי שנה. בארה"ב מתים ממנו עשרת אלפים איש בחצי שנה. שפר מזלך, אם כן; אינו מדבק אלא קבוצת סיכון קטנה (ישישים וצוותי בתי חולים בעיקר). אופטימטריסט שואל אותך: האם אתה יכול לקרוא באזניו את השורה התחתונה. אתה קורא בקושי: "עובד, ישן, קורא-כותב לפעמים כשזה מתאפשר". פתאום מרהיב עוז, קורא: "כשאין רואים, אני בונה עולם אחר"
ייקח חצי שנה.
2.
בסוכה על-יד אומר הנכד לסב: "בוא נשאיר את הסוכה גם אחר חול-המועד; נמשיך לגור בה יחדיו".
אביו של הנכד מת לפני שלוש שנים. התרופה הניסיונית לסרטן, שרק הגיעה, כבר לא מצאה מי שייטול אותה; בתחילת החורף חיפשו למי לתת אותה
הסב עונה לנכד משהו הנוגע למעשה בראשית אתה לא שומע בדיוק; קולו הזדקן ונסדק.
אל מוּל ימות-עולם, ימינו כצל עובר: השנתיים שחלפו; חצי-השנה הבאה.
3.
מאחורי 'כל השירים' של יאיר הורביץ רוקדת שממית שקופה.
אני כותב רוקדת ולא מפרפרת — על שום סמיכותה למוסיקה המילולית שבספר, על שום היותה שממית ועל שום שקיפותה.
*
*
מסה שכתבתי בשם "הפיכת לב", המתייחסת לספרים, לתמורות בתודעה הקוראת אותם, לחילופי המדיות המשמשות אותה לקריאה, ולתנועות בזמן ובמקום – התפרסמה בסוף השבוע האחרון במהדורה הדיגיטלית של "גרנטה". המסה כוללת דימויים של שתי אמניות יקרות ללבי, מאיה ז"ק ונחמה לבנדל, והתייחסות אליהם. קריאה מהנה.
*
זכיתי במלגת מתנאל לפוסט-דוקטורט במרכז אליישר לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן גוריון בנגב לשנת הלימודים הקרובה (2018-2017).
בתמונה למעלה: One Of the Nine Dragons by Chen Rong (1200-1266), Illustrated Handscroll
פֶּרֶא אדם חוֹשב 
מזל טוב על קבלת המלגה. כבוד.
תיהנה מהחזרה ללמד וללמוד.
בריאות טובה תמיד וכל טוב.
איך השממית הפכה להיות דרקון?
ברכות חמות. אמשיך לקרוא בעניין, אם תמשיך לכתוב…
משהו מהרגנרציה — לך לשמוח, לך לרקוד את החיים – גם אם בכבדות – רקוֹד נא.
שרון יקר, תודה ותודה.
נתן יקר, תודה, אני ממשיך לכתוב.
דודו יקר, חידק, שממית, דרקון — על אותו רצף בעיניי.
מרגש. ומזלטוב שועי יקר. ותודה על הזמרת הנהדרת הזו
אנונימי, תודה. כרגע אני בעיקר בנסיעות לעבודה ומהעבודה, אבל אני שומע המון ג'ז (אריק דלפי, צ'ארלס מינגוס, ת'לוניוס מונק, יוסף לטיף, ג'קי ביארד, ססיל טיילור, דורותי אשבי למשל). אני חושב שאלו הם עיקר ריקודיי ותהליכי הרגנרציה שלי בזמן הזה. אם היו קוראים/ות לזה (מסופקני, בהסתמך על נסיונות עבר) — הייתי עובר לכתוב על ג'ז.
איריסיה יקרה. תודה, לליסה האניגן יש אלבום נהדר מ-2011 בשם passenger ; השיר הזה לקוח מתוך אלבומה החדש (בן שנה לערך), At Swim. הסינגל הראשון שיצא מתוכו היה השיר שלמעלה, וחשבתי לעצמי — הנה הנה יצירת המופת; אלבום שלם של שירים כאלה. אבל יש בו חלקים מעט יותר פופיים, וזה קצת מאכזב. למרות שאני יכול להבין את השיקולים שמאחורי זה (להגיע לקהלים יותר רחבים).
יש סיכוי שהשממית שוחרת הטוב תאכל את החיידק?
תרגיש טוב
ויש משהו חמוד בסוכות שחורגות מהחג וממשיכות עד חנוכה
שרון ג
שרון יקרה, תודה, כבר מזמן לא הרגשתי טוב. זו באמת חוויה, בעיקר בבקרים, שבו קמים ומרגישים בכל יום אזור כואב אחר בגוף, החרפה או הקלה. אני כבר חודשיים אחרי האבחון, שהגיע אחרי שרופאה בעלת-תושיה החליטה לעשות לי בדיקה של החידק הזה, למרות שבעצמה אמרה שאין שום סיכוי (אני לא בן 80 ולא בצוות בית חולים), ובכל זאת כדי לשלול. הסברה קודם לכן היתה שיש לי מחלת הנשיקה (כי אכן היתה לי בעבר הקרוב), אבל היו תסמינים שלא שייכים למחלת הנשיקה, וכך לבסוף הודות לרופאה עירנית — הגיע האבחון הנכון.
פעם אהבתי יותר את חג החנוכה. היום אני מבין שבעצם חוגגים את נצחונם של הלאומנים-הבדלנים על אנשים שבסך הכל רצו ליטול חלק בתרבות הכללית, ולהחיל עליהם את דיני ההלכה דאז; חמישים שנה אח"כ כבר היו עסוקים בני המשפחה החשמונאית בעיקר בלרצוח אלו את אלו, עד שהגיע הורדוס, התחתן עם בת המשפחה, ורצח כמעט את כל מי שנותר מהם. אפשר להתבונן על חנוכה כחג אור, כי בקונטקסט היסטורי הוא מעורר עוגמה ממש.
שועי יקר, בסייעתא דשממית, אאחל לך החלמה שלמה, משתכללת ומקיפה, או כמו שאמרו פס"ל (פיראטינו ספינתם לברכה) "עד פורים זה יעבור!", לכן, ברוח זו, קטע מתוך אלבומו (הנהדר, לטעמי) של ראשן (שמא, רעשן) רולנד קירק:
וכמובן, אני שמח מאוד לקרוא על המסה ועל המלגה, כן יירבו כחיוכי צ'שייר שעל פני הווילד טרקי
תמהּ יקר, תודה גדולה על ע'סאן רונלד קירק. לא הכרתי את הקטע, ולמען האמת כמעט לא האזנתי לו עד עתה. הסקסופוניסטים האהובים עלי ביותר הם אריק דלפי ויוסף לטיף (על יוסף לטיף כבר כתבתי בעבר ועל אריק דלפי הייתי כותב ספר; לא ביוגרפיה חלילה, אלא מסע צמוד המלווה כמה סולאים שלו בהופעות חיות). שמעתי בנגינתו של קירק את אורנט קולמן ודיואי רדמן. חשבתי שהוא צעיר מאוד והופתעתי שלא כך. ותודה גם על היתר.
שועי, בשמחה וברצון. את דיואי רדמן לא הכרתי עד הלום (וזה לא מפתיע, כי התחלתי להאזין להתוודע לג'אז ולהאזין לו בעקבות בני, שבהיותו חולה למשך שנה בminimal change disease, נכנס מאוד לג'אז ואני הסכתתי בעקבותיו), וזה תמיד משמח לגלות עוד נתיבי הפלגה בימות הג'אז, אז תודה על הקטע הנפלא. ע'סאן רונלד קירק אכל הרבה מרורים ממבקרי ג'אז (שתפסו אותו כגימיק: סקספוניסט עיוור למחצה שמחזיק בשני סוגי סקספון שהוא הרכיב והמציא ששמם מנזלו וסטריץ', ומנגן בשלושה סקספונים בו זמנית) עד לאלבום the inflated tear מ1968, שבו ע'סאן זכה גם להיכנס יותר לקשבם של מאזינים, ולטעמי, הוא גם אלבום נהדר להתחיל לחקור ממנו את מרחבי הצליל של קירק: