*
אין מדינות שמתקיימות לנצח. מדינות קמות, מתנהלות, ומתכלות בבוא-שעתן. כבר רמב"ם ושפינוזה עמדו על כך. לא ארחיב על כך היום.
רציתי לאחל לפרידוניה, ערש ילדותי, ברכות חמות לרגל יום חגהּ ה-82 (נוסדה בסרטם של האחים מארקס Duck Soup). מי יתן שתושביך יזכו לדור עם שכניהם בשלום, ללא גדירות, חומות ומחסומים, ועם כמה שפחות מבצעים צבאיים, החרבות ערים והשתלטות על שטחים, עם גילוי רצון טוב כלפי פליטים ומהגרים (כמוני ושכמותי), ועם מעט יותר זכויות אדם וחירויות פרט, למרות שאיך ניתן להתלונן על מקום, שמאפשר לאזרחיו חופש מחשבה ומקנה להם חופש דיבור ועיתוניו נקיים מאג'נדות וההון אינו מושך בחוטים. מקום בו איש לא מכנה אנשים: בוגדים, עוכרים ונאצים, ומצר בקול רם (באינטרנט) על שהיטלר לא סיים את עבודתו, והכי-חשוב שהמשפט, היושרה, ההשכלה וההגינות– נר לרגלי כולם. מי פילל שנגיע לכאלו הישגים תוך שני דורות! לחבר'ה מפרקי אבות ו-תלמוד ירושלמי היו הרבה יותר דורות והם לא הצליחו לעשות exit, למרות שלא היו להם כל כך הרבה אויבים והאיראנים היחידים שהם הכירו היו קשורים בהצהרת כורש .
יהודים נהגו להתפלל תכופות לשלומהּ של מלכות, בדרך כלל כדי שלא יתלו אותם על עץ גבוה, ואני לא אהיה יוצא דופן. ועל כן: Long Live Freedonia, האריכי ימים! הצלחתך הצלחתנו! או כפי שכתב מומוס: Could have been your conscience but I guess that never works / So treat me like an equal until it hurts.
*
*
בתמונה: בובות גרב, צלם לא ידוע, מועד לא ידוע, לא שנה לא שבוע, יש לנוע לנוע. Eppur si muove לנוע.
פֶּרֶא אדם חוֹשב 
כבר 82 שנה עברו מאז?
עידו, ב-1936 היתה אולימפיאדה בברלין, החל גל טיהורים של סטאלין, פרצה מלחמת האזרחים בספרד, פרץ המרד הערבי, ורופוס טי פיירפליי (גראוצ'ו מארקס) מונה לראש ממשלת פרידוניה, צעד שמאפיל כמעט על כל אירוע פוליטי אחר.
תודה לך, שועי. תודה על שאתה עמל כה קשה להשאיר אותי ולא רק, שפויים פוליטית ומוסרית.
ארי יקר, כל מי שחי פה מטורף, כולנו מטורללים מרוב זוועות שראינו, שידענו עליהן, שחווינו. אני לא חושב שיש במקום הזה אפילו אדם אחד שפוי. השאלה היא מה הרעד והזעזוע מחוללים לנו. יש מי שהם הופכים אותו אלים — כלומר נראה לו שכל דאלים גבר ולכן מצווה גדולה לו להשפיל לדכא ולרמוס אנשים כמוהו או אחרים, ויש מי שמבין שאי-האלימות היא הדרך שבה הוא מעוניין להוליך את חייו. שני הכיוונים בעיניי הן תגובות לכך שיצאנו מדעתנו לפחות פעם אחת. השאלה היא מה עשינו הלאה בהמשך, ואיך הכרענו להמשיך משם. אני לא מאמין כאמור שבישראל אדם יכול להגיע לגיל מסוים ולהישאר שפוי. זה מעבר ליכולת אנושית.