מוֹתָם הָאָדָם

*

לֹא בְּמוֹתָם קִדְּשׁוּ. לֹא הַחַיִּים.

רַק מוֹתָם. מוֹתָם בְּלִי-תַּכְלִית.

פַּעַם גַּם מוֹתֵנוּ יִהְיֶה בְּלִי-תַּכְלִית.

לֹא פָּחוֹת מִמּוֹתָם.

וּמָוֶת הוּא דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהֵעָצֵר עָלָיו

גַּם אִם אֵין מְדֻבָּר בְּאָדָם צָעִיר,

שֶׁשֵּׁרֵת בְּגוּף מְדִינִי אוֹ צְבָאִי אוֹ בִּטְחוֹנִי,

אוֹ נִקְטַל עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ בִּמְאֹרָע אַלִּים.

לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ, רָאוּי לְהֵעָצֵר עַל חַיִּים.

מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ בְּנֵי חֲלוֹף, וְיוֹתֵר מִכָּךְ – מִפְּנֵי שֶׁהָאֲחֵרִים חוֹלְפִים,

וְזֹאת, אַף עַל פִּי, שֶׁמִּבְּעָיוֹת הֶפְסֵק-תְּנוּעָה עוֹלֶה, כִּי לַנּוֹתָרִים

מְהִירוּת הָעֲזִיבָה כֶּפֶל הַזְּמַן שֶׁחָלַף

מְעִידָה עַל עֹמֶק-הָעֶצֶב;

וְיֵשׁ אֵיזֶה הִבְהוּב מְרֻחָק בַּשָּׂדֶה הָאָפֹר

שֶׁאֵינוֹ מִתַּרְגֵּם לִשְׂפַת בְּנֵי הָאָדָם

וְאֵינוֹ נוֹקֵשׁ בְּמִקְצָב מְזֹהֶה אוֹ מִזְדַּהֵר עַל פִּי סֵדֶר

וְכָךְ זֶה תָּמִיד יִשָּׁאֵר, כָּל זְמַן שֶׁנִּתְבּוֹנֵן

אוֹ נִזְכֹּר

וְזֶה יִהְיֶה טוֹרֵד מְנוּחָה, כִּכְאֵב פַנְטוֹם, וּמֵעוֹרֵר חֲרָדָה;

וְלֹא נֵדַע –

מָה זֶה בְּעֶצֶם.

*

[שׁוֹעִי,3.5.2022]

*

בשיר 120 מלים. עד 120.

*

 

*

 

*

בתמונה למעלה: ©1978  Hannelore Baron (1926-1987), Untitled, Monoprint