שועי רז ShoeyRaz
*
"המקום הוא תמיד זה שבו אתה ישנו מבלי להיות. וממנו צריך ללכת הלאה".
['זהו המדבר, דבר אינו מכה בו שורש', אדמון ז'אבס בשיחה עם ברכה ליכטנברג-אטינגר, מסלולי נדודים: הגירה, מסעות ומעברים באמנות ישראלית עכשווית, אוצרת: שרית שפירא, מוזיאון ישראל: ירושלים 1991, עמוד 16].
**
מה תמצאו כאן? למשל, דברים על הטרגי-קוֹמִיות שביקוּם, על גישושים אחר מקוֹם ועל אפשרויות שבקִיוּם. מה לא תמצאו בו? למשל, סוכנות להשכרת עגורים, כי יש דבר עגמומי מדיי ברעיון לפיה מתקיימת אי-שם סוכנות כזאת. כל היתר: דינמי, פואטי, הגותי, קומי, קיומי, יהיו גם יהיו, וכרגיל: ניסיון להבין משהו חומק, שנדמה כסדר, בתוך התוהו היקומי שבו אנו עושים את ימינו בקפיצות נועזות של קנגורו; כי את כח הכבידה אין בכוחינו להביס. ברם, החיוך הפנימי, מה יהא עליו, אם לא נמשיך לקפץ ולדלג עד כלות כוחותינו?
מה הולך כאן? רשימות על אמנות, תרבות, ספרות ופילוסופיה; זיקות והקשרים שונים (לפעמים משונים) בין יוצרות ויוצרים מרחבי העולם. לעתים, יצירות קצרות פרי-עטי (פרוזה, שירה).
מי אני? שוֹעִי רז, בן 45. נשוי ואב לשלשה [מקור השם: איוב ל"ד, 19].
חוקר פילוסופיה והיסטוריה אינטלקטואלית בימי הביניים ובתקופה הקדם-מודרנית (בדגש על עולם הרוח היהודי והערבי); הדוקטורט שלי, יצחק אבן לטיף, מטאפיסיקן נאופלטוני בן המאה השלוש-עשרה: ברור היסטורי-אינטלקטואלי, אושר ב-2016. מאמרי האקדמיים, שפורסמו עד הנה, הוקדשו למטאפיסיקה, שיויון, תורות הארה, גאומטריה, אתיקה ושירה, ויוחדו לכתביהם של אבו נצר אלפאראבי, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, רמב"ם, יצחק אבן לטיף, מקס קדושין, סימון וייל, ועמנואל לוינס. מאמרים שבדרך יעסקו באח'ואן אלצפאא', לאונרדו דה וינצ'י, יוסף שלמה דלמדיגו, גלילאו גליליי וברוך שׂפינוזה.
פוסט דוק לשנים 2019-2017 במרכז אליישר לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח ועמית-הוראה במחלקה להיסטוריה של ישראל ובתכנית ללימודי תרבות ערבית יהודית – באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
שימשתי כעמית בקבוצות מחקר במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, במכון ון ליר, במרכז שלמה מוסיוף לחקר הקבלה באוניברסיטת בר אילן, ובמכון שוורץ לחקר אתיקה, יהדות ומדינה בבית מורשה בירושלים.
מנחה קבוצות לימוד בחנות הספרים העצמאית סִפּוּר פָּשוּט בנוה צדק, תל-אביב ובחנות הספרים העצמאית מִלְתָּא ברחובות. לשעבר הנחיתי את הקהילה הלומדת בתל-אביב של בית המדרש אֱלּוּל.
עורך טקסטים, מאמרים ומחקרים (למשל בספרות, אמנות, פילוסופיה, היסטוריה ופילוסופיה של התודעה, יהדות, אסלאם ועוד) ומתרגם (שירה, פרוזה, מאמרים). ערכתי והוספתי הערות בקטלוג התערוכה דוד אבידן – נביא מדיה מאת אוֹרי דרומר (הוצאת מוזאון תל אביב לאמנות: תל אביב 2019); השתתפתי בעריכת שמונה מאמרים באסופה פורצת הדרך, מהי תודעה: מדעים, פילוסופיה, מיסטיקה (עורכים: ד"ר אבי אלקיים ופרופ' עודד מימון, הוצאת אידרא: תל אביב 2018);הייתי מעורב בעריכת החלק העברי מספר האמן של מאיה ז"ק, זיכרון למעשה (הוצאת מוזאון תל-אביב לאמנות ו-Actes sud בשנת 2015); ערכתי את אֱלּוֹהַ היכן-שהוּא [מוסף מקף,1: גיליון אורח (מארס 2013)], גיליון מרובה משתתפות ומשתתפים,שדן בייצוגים שונים של האלֹהוּת, כרעיון שלא נותן מנוח.
הפניות למספר אזכורים של מחקרים פרי עטי: בכתב עת הרואה אור פעמיים בשנה בספרד, בספר מחקר בהוצאת Academic Studies Press בבוסטון (ארה"ב), בספר מחקר בהוצאת אונ' אוקספורד הבריטית, בספר מחקר שראה אור בהוצאת בריל בהולנד, באנציקלופדיה יודאיקה הבין-לאומית (מהדורה חדשה), בויקיפדיה הגרמנית (הערה 76 שם), וכן במאגר המחברים בספריה הלאומית של צרפת (פריס).
יצירות שלי בפרוזה, מסה ושירה ראו אור בכתבי העת: פטל: סיפורים ועוד, 7(2019); הליקון, 123 (2018); ננופואטיקה, 14: דיוקנאות פיוטיים (2018) ; גרנטה – מהדורה דיגיטלית (נובמבר 2017), הליקון, 120 (2017) ; פֶּטֶל: סיפורים שהיו, 4 (2017); פֶּטֶל: סיפורים שהיו, 3 (2016); הליקון, 110 (2015); גג, 36 (2015); גְּרַנְטָה ישראל, 2: שיטוּט (2015); מקף (2013,2012); הארץ תרבות וספרות (1995).
בינואר 2017 ראתה אור רשימה פרי עטי בספר-הדיסק המלווה את אלבומם של אהוד בנאי וברי סחרוף, היא הופיעה כמו הרוח. קצת אחרי, הופעתי ברשימת התודות של האלבום של ויקטוריה חנה, על עצה והגהת טקסטים בחוברת המלווה את הדיסק. ביולי 2018 ראתה אור אחרית דבר שכתבתי לספרו של עידו אנג'ל, המילה העצובה קומקום.
רשימות פרי עטי על ספרים ורעיונות הופיעו בכתבי העת האקטרוניים: בלוג הספריה הלאומית; אלכסון; מולד: המרכז להתחדשות הדמוקרטיה; העוקץ: במה ביקורתית בנושאי כלכלה, חברה, פוליטיקה ותקשורת; הפנקס— כתב עת לספרות ילדים.
על אף שאני מרבה לכתוב כאן על ספרים, ולעתים אף מייחד לספרים ספציפיים רשימות ארוכות, איני רואה בעצמי מבקר ספרוּת, אלא אוהב ספרוּת, המשתדל לדובב חוויות, תחושות ותובנות בעקבות קריאותיו.
