השמוּעוֹת על קיוּמִי

  Raz Shoey

*

"המקום הוא תמיד זה שבו אתה ישנו מבלי להיות. וממנו צריך ללכת הלאה".

['זהו המדבר, דבר אינו מכה בו שורש', אדמון ז'אבס בשיחה עם ברכה ליכטנברג-אטינגר, מסלולי נדודים: הגירה, מסעות ומעברים באמנות ישראלית עכשווית, אוצרת: שרית שפירא, מוזיאון ישראל: ירושלים 1991, עמוד 16]. 

*

"The True Tradition is Creativity"

[Anthony Braxton] 

 

מה תמצאו  כאן? למשל, דברים על הטרגי-קוֹמִיות שביקוּם, על גישושים אחר מקוֹם ועל אפשרויות שבקִיוּם. מה לא תמצאו בו? למשל, סוכנות להשכרת עגורים, כי יש דבר עגמומי מדיי ברעיון לפיה מתקיימת אי-שם סוכנות כזאת. כל היתר: דינמי, פואטי, הגותי, קומי, קיומי, יהיו גם יהיו, וכרגיל: ניסיון להבין משהו חומק, שנדמה כסדר, בתוך התוהו היקומי שבו אנו עושים את ימינו בקפיצות נועזות של קנגורו; כי את כח הכבידה אין בכוחינו להביס. ברם, החיוך הפנימי, מה יהא עליו, אם לא נמשיך לקפץ ולדלג עד כלות כוחותינו?

מה הולך כאן? רשימות על אמנות, תרבות, ספרות ופילוסופיה; זיקות והקשרים שונים (לפעמים משונים) בין יוצרות ויוצרים מרחבי העולם. לעתים, יצירות קצרות פרי-עטי (פרוזה, שירה). הרשימות החלו להיכתב אי-אז בספטמבר 2008 (ניתן לחפש בהן על פי מילות-מפתח באמצעות תיבת החיפוש בצד השמאלי העליון של המסך או באמצעות התגיות המובאות תחת הכותרת "עננים"). 

מי אני?  שוֹעִי רז,  בן 48. נשוי ואב לשלשה [מקור השם: איוב ל"ד, 19].

חוקר פילוסופיה, היסטוריה של הרעיונות ונדידות-ידע בימי הביניים ובתקופה הקדם-מודרנית, בדגש על עולם הרוח היהודי והערבי. הדוקטורט שלי שעסק בכתביו של המטאפיסיקן הנאופלטוני היהודי, יצחק אבן לטיף (1269-1210) אושר ב-2016. מאמרי האקדמיים, שפורסמו עד הנה, הוקדשו למטאפיסיקה, אתיקה, שיויון, תורות הארה וגאומטריה, ויוחדו לכתביהם של אבו נצר אלפאראבי, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, רמב"ם, יצחק אבן לטיף, מקס קדושין, סימון וייל, ועמנואל לוינס. מאמרים שבדרך יעסקו בספרות נאופלטונית ערבית במאות התשיעית והעשירית, אינטלקטואלים סופיים-יהודיים לא מחוּג צאצאי הרמב"ם ומקורותיהם הערביים, יצחק אברבנאל והספרות הנאופלטונית האיטלקית בתקופת-חייו (אושר לפרסום), משה אלמושנינו, יוסף טאיטאצאק, ישראל סרוק, אפרים פאנצ'ירי, אברהם כהן דה היררה, יוסף שלמה דלמדיגו וברוך שפינוזה.

פוסט דוק  לשנים 2022-2017 במרכז אליישר לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח (במחלקה להיסטוריה של עם ישראל) ועמית-הוראה מאז אוקטובר 2020 בתכנית "יהודים ונוצרים בתרבויות האסלאם" במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב; כמו כן, מאז שלהי 2019, עמית מחקר במכון היורו-ים תיכוני מטעם קרן מתנאל ומכון רשימוּ, והחל מינואר 2020 – חבר בפורום המתרגמים מערבית "מכּתוּבּ"  של מכון ון ליר.

שימשתי כעמית בקבוצות מחקר במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, במכון ון ליר בירושלים, במרכז שלמה מוסיוף לחקר הקבלה באוניברסיטת בר אילן, ובמכון שוורץ לחקר אתיקה, יהדות ומדינה בבית מורשה בירושלים.

שימשתי כעמית הוראה במחלקות להיסטוריה של עם ישראל ובתכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית (ספרות עברית) באוניברסיטת בן גוריון בנגב. לשעבר גם הרציתי במחלקה לפילוסופיה יהודית ובמרכז שלמה מוסיוף לחקר הקבלה באוניברסיטת בר אילן.

מנחה קבוצות לימוד. למשל, בחנות הספרים העצמאית  סִפּוּר פָּשוּט בנוה צדק, תל-אביב ובחנות הספרים העצמאית מִלְתָּא ברחובות. כמו כן, הנחיתי את הקהילה הלומדת בתל-אביב של בית המדרש אֱלּוּל.

עורך טקסטים – ספרים ומאמרים (למשל בספרות, אמנות, פילוסופיה, היסטוריה ופילוסופיה של התודעה, יהדות, אסלאם, קבלה, סוּפיוּת ועוד) ומתרגם (שירה, פרוזה, מאמרים). ערכתי והוספתי הערות בקטלוג התערוכה דוד אבידן – נביא מדיה מאת אוֹרי דרומר (הוצאת מוזאון תל אביב לאמנות: תל אביב 2019); השתתפתי בעריכת שמונה מאמרים באסופה פורצת הדרך, מהי תודעה: מדעים, פילוסופיה, מיסטיקה (עורכים: ד"ר אבי אלקיים ופרופ' עודד מימון, הוצאת אידרא: תל אביב 2018);הייתי מעורב בעריכת החלק העברי מספר האמן של מאיה ז"ק,  זיכרון למעשה (הוצאת מוזאון תל-אביב לאמנות ו-Actes sud בשנת 2015); ערכתי את אֱלּוֹהַ היכן-שהוּא [מוסף מקף,1: גיליון אורח (מארס 2013)], גיליון מרובה משתתפות ומשתתפים,שדן בייצוגים שונים של האלֹהוּת, כרעיון שלא נותן מנוח. בין החוקרים והיוצרים שהשתתפתי בעריכת כתבים פרי עטם: יואל הופמן, ש' גיורא שוהם, חביבה פדיה, אבי אלקיים, מרק אלן ואקנין, אמיר אור, אוהד נהרין, אורי דרומר ורחל פרליבטר.  עובד כעת כעורך של שני ספרי מחקר נוספים בהוצאת אידרא ובמרכז שז"ר , ולקראת עריכת קטלוג אמנותי  מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות.  

הפניות למספר אזכורים של מחקרים פרי עטי: בכתב עת הרואה אור פעמיים בשנה בספרד, בספר מחקר בהוצאת Academic Studies Press בבוסטון (ארה"ב), בספר מחקר בהוצאת אונ' אוקספורד הבריטית, בדף של פרוייקט טיילור-שכטר לחקר הגניזה באוניברסיטת קיימברידג' הבריטית (הערה 20 שם), בספר מחקר שראה אור בהוצאת בריל בהולנד, באנציקלופדיה יודאיקה הבין-לאומית (מהדורה חדשה), בויקיפדיה הגרמנית (הערה 76 שם), וכן במאגר המחברים  בספריה הלאומית של צרפת (פריס).

יצירות שלי בפרוזה, מסה ושירה ראו אור בכתבי העת: הכיוון מזרח, 35: מרוקו היהודית – נפקדות נוכחת (2019); פטל: סיפורים ועוד, 7 (2019); הליקון, 123 (2018); ננופואטיקה, 14: דיוקנאות פיוטיים (2018) ; גרנטה – מהדורה דיגיטלית (נובמבר 2017), הליקון, 120 (2017) ; פֶּטֶל: סיפורים שהיו, 4 (2017); פֶּטֶל: סיפורים שהיו, 3 (2016);  הליקון, 110 (2015); גג, 36 (2015); גְּרַנְטָה ישראל, 2: שיטוּט (2015); מקף (2013,2012); הארץ תרבות וספרות (1995).

בשנים 2016-2015 יזמתי סדרת מופעים ושיתופי פעולה עם המוסיקאים, הכותבות/ים, היוצרות/ים והמתרגמות/ים: רות דולורס וייס, עדיה גודלבסקי, הילה להב, שלום גד, ציפי גוריון, תהילה חכימי וסיון בלסלב בחנות הספרים העצמאית, סיפור פשוט, בנוה צדק. באפריל 2016 דיברתי באירוע ההשקה לספר זיכרון למעשה האמנית מאיה ז"ק שנערך במסגרת תערוכתהּ הגדולה  אור נגדי (Counter Light), במוזיאון תל אביב לאמנות. הערב יוחד בחלקו הגדול לדמותו של המשורר פאול צלאן, ובו דברתי  בנושא:  "גביש (Kristall) לפאול צלאן והמימד הַשָּׁבָּתִי (המחייה והממית) ביצירותיו״ ; בינואר 2017 ראתה אור רשימה פרי עטי על תרבות הלאדינו בספר-הדיסק המלווה את אלבומם של אהוד בנאי וברי סחרוף, היא הופיעה כמו הרוח. קצת אחרי, הופעתי ברשימת התודות של האלבום של ויקטוריה חנה, על עצה והגהת טקסטים בחוברת המלווה את הדיסק; ביוני 2018 הוזמנתי לשוחח עם המשוררת, הסופרת והחוקרת, פרופ' חביבה פדיה, במסגרת אירוע שנערך על ידי הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, לציון מלאת עשור לספרה בעין החתול;  ביולי 2018 ראתה אור אחרית דבר  שכתבתי לספרו של עידו אנג'ל, המילה העצובה קומקום; באותו חודש ושנה, השתתפתי בערב שיח עם פרופ' יוסף אגסי ברמת אפעל על אפשרות שונות להבין את הגותו של ברוך שפינוזה (ארגנו והנחו: ד"ר רליק שפיר וזאב רז);  ביולי 2019 יעצתי והערתי לביאורי השירים בספר-הדיסק, אי במערבולת: שרות זלדה (נענע דיסק, עורכת: שרון ינאי) שראה אור בסוף ספטמבר (אלול) לקראת ראש השנה. בין יוני לנובמבר 2019 שיתפתי פעולה עם אורי דרומר ועם האוצרת עדי דהן, בשלושה ערבים שונים שנערכו בתערוכה דוד אבידן: נביא מדיה, במוזיאון תל-אביב לאמנות; בינואר 2022 שיתפתי פעולה עם המלחינה והקונטרבסיסטית, אור סיני, ועם אנסמבל מוסיקה נובה בהכנת היצירה, היתקעות ספונטנית שנסובה על נסיונות לנגן גמגוּם. היצירה הועלתה בראשית מארס 2022 בהתיבה: מרכז למוסיקה של אנסמבל המאה ה-21 ביפו; באוגוסט 2022 נטלתי חלק באירוע של יד בן צבי בירושלים — חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק:  מופע חגיגי לרגל אלף שנה להולדת שלמה אבן גבירול,  שכלל מופע מוסיקלי מאת טריו גבירול ופרוייקט D-One (המוסיקאים אמיתי אריכא, ירדן ארז ואיתמר גוטמן) ושיחה מקדימה ביני ובין בין היוצר והחוקר, יהונתן נחשוני, על יצירתו הפואטית והפילוסופית של המשורר וההוגה האנדלוסי. 

 מאז ספטמבר 2022 כותב טור דו-שבועי במוסף התרבות השבועי בגלובס בשם מבט פילוסופי העוסק בפילוסופיה ובהיסטוריה של הרעיונות. רשימות פרי עטי על ספרים ורעיונות הופיעו בעבר בכתבי העת האקטרוניים: בלוג הספריה הלאומית; אלכסון; מולד: המרכז להתחדשות הדמוקרטיה; העוקץ: במה ביקורתית בנושאי כלכלה, חברה, פוליטיקה ותקשורת; הפנקס— כתב עת לספרות ילדים. 

על אף שאני מרבה לכתוב כאן על ספרים, ולעתים אף מייחד לספרים ספציפיים רשימות ארוכות, איני רואה בעצמי מבקר ספרוּת, אלא אוהב ספרוּת, המשתדל לדובב חוויות, תחושות ותובנות בעקבות קריאותיו.