איני מכיר את התוכן,
אין לי מפתח,
איני מאמין בשמועות,
כל זה מובן,
כי בי עצמי המדובר
[פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, תרגם מגרמנית: שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד: תל אביב 1998, עמ' 46]
הזמן המת. איננו מרבים לכתוב על הזמן המת. תמיד מתייחסים אל הזמן כאל בעל חיוּת, ויטאליוּת, זרם. גם אל מה שאנחנו שוכחים, גם אל מה שאנחנו רושמים בין הדברים אשר עלינו לשכוח, אנחנו מתייחסים כאל בעל חיוּת, ויטאליות, שנשמט, כמו צפור– מרקיע, מאיזה להק שבקש לנדוד עם הרוחות; או כמו דג שאבד במעי-דג גדול יותר, חבריו המשיכו לנדוד בזרם הגדול. כמו ים, כמו נהר, כמו רוח, כמו חשמל, זרם-חי. אבל יש גם זמן מת.
זמן מת אי אפשר להנשים, אין בו אחיזה. הוא לא אחוז בדיבור וגם לא אחוז בשתיקה. הוא אינו הליכה בעיר נטושה, אחר חצות, וגם לא דומה למחשבות של משוטט שביתו אבד, של נער שנזרק מבית הוריו על דבר של מה בכך, שצריך למצוא לעצמו מקום לישון ללילה. לא לילדה שאמרו לה הוריה שהיה זה משגה, אסון, שהביאוה לעולם. לא לחייל שכמעט איבד את חייו במלחמה לא-לו ועכשיו צריך להתחיל לאסוף את שברי גופו ונפשו באיזה חלל של בית חולים, אין לו מושג היכן.
זה זמן מת. זה לא דומה לכלום. ההכרה שעוד תעבור אליו. לצד של הזמן המת, שאין בו כל תנועה שהיא. שלפעמים אתה מנסה לנחם את עצמך בחיבורים כמו אשטאוקרה גיטא או אתיקה, אפילו מחברות האוקטבו שיש איזו אפשרות עמומה שמתקיימת שם תודעה כלשהי, גם אם העצמיות אובדת לעד. משהו בלתי ניתן להריסה. אתה מתאמן בזה בלי שאף אחד רואה. אחרי הגוף. אחרי שהשפה עוזבת לתמיד, ורק משהו, מלמול של אור, נותר עזוב על השפתיים. ערי-חצות וזכרוני. כבר אינך זוכר או שוכח דבר. ובכל זאת– יש שם דבר או אין שם דבר. לא צריך לחפש דבר, רק להמתין בקשב. כמו מי שממתין לאוטובוס בתחנה לפנות ערב, והעולם נדמה לו פתע מקום מצחיק עד כאב בטן (הממשי נמצא בעומק הדברים וזה מצחיק עד כאב בטן). המחשבה עד כמה זה מגוחך שמגדלים פרחים לְזֵרִים: לחתונות, להלוויות; וכמה מגוחכת היא הכריזנטמה, שיש בה גם קריזה אך יש בה גם תימה.
*
יום רביעי הקרוב, 23.6.2010, 21:30, הופעה של עדיה גודלבסקי (נבל, שירה) ודניאל דוידוביץ' (אלקטרוניקה), ב-"צימר", רח' הגדוד העברי 5, תל-אביב, כניסה: 10 ש"ח. כדאי ביותר. הופעה משותפת שלהם בהּ חזיתי השנה היתה בלתי נשכחת. למי שמחפש/ת להתקרב אל לב-היצירה יותר מכרגיל.
שיחה שלי עם טלי כוכבי על הנושא: 'שערים ומפתחות' בכתב העת האינטרנטי לספרות ותרבות לילדים, "הפנקס", ניתן לקרוא כאן.
*
בתמונה למעלה: מרדכי ארדון, תמוז, שמן על בד 1962
© 2010 שוֹעִי רז