Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘יאן שוואנקמאייר’

פאנץ' וג'ודי הוא מופע תיאטרון בובות נודע, אשר על אף אופיו האלים והמחריד למדיי שעשע את ילדי אירופה, למן העת בה הועלה לראשונה, בשנת 1662 בלונדון, על ידי בובונאי איטלקי שהושפע מרוח הקומדיה דל-ארטה הנפוליטנית, כפי שתועד ביומנו הקלאסי של סמואל פפיס. שנה זאת לדידי אינה מקרית. דומני כי רוח ההצגה התאימה לאוירת האלימות הדתית שהשתוללה באירופה באותם זמנים. ארבע עשרה שנים קודם לכן בשנת 1648 נחתמה מלחמת שלושים השנים, שהיתה מלחמה בין המלכויות הקתוליות ובין המלכויות הפרוטסטנטיות באירופה, ולבשה לפני הכל, פנים של מלחמת דת. באנגליה עצמה הביאו תוצאות המלחמה למהפכה הרפובליקאית פוריטנית של קרומוואל ולהוצאתו להורג של צ'רלס הראשון. תנועות מילניאריסטיות-משיחיות-דתיות החלו לגדוש את אירופה באלימות מתחדשת. עד תום אותה מאה היתה צרפת, מעוזו של לואי הארבע-עשרה, אולי  אחד המקומות הרגועים יותר באירופה המערבית, שהתסיסה הפוליטית והדתית בה הורגשה מאוד. תסיסה זו הורגשה גם בעולם היהודי, אם על ידי משיחיותו של שבתיי צבי והשבר שהותירה התאסלמותו בשנת 1666 על יהודי מערב אירופה, שברובם המכריע (זולת המתנגדים הגדולים 'החכם צבי' ור' יעקב סספורטס) היו משוכנעים כי אדון האמונה יבוא לגאול אותם רכוב על גבי ענן, יעשה נקמות בגויים ואזיי ייקחם עימו על גבי ענן לארץ ישראל. לפיכך, התפטרו מעבודותיהם ומנכסיהם, והנה נותרו בחוסר כל. תופעה אחרת היתה כמובן פרסומו של מאמר תיאולוגי- מדיני על ידי האנונימוס, שנודע אחר כך בשם, בנדיקטוס ד'אספינוזה, היהודי שהוחרם ועזב את הקהל היהודי- פורטוגזי באמסטרדם לטובת חיים של ליטוש עדשות וגאונות פילוסופית פנומנאלית. חיבור שהרעיש את חיי האינטלקטואלים באירופה כולה (מהדורתו הראשונה הועלתה באש על המוקד מספר פעמים על ידי ממשלת הולנד וממשלות אחרות), ואחר-כך גם על ההגות היהודית החל במאה השמונה עשרה ואילך.

   אף פעם לא חשבתי, עד כה, על הקשר שבין מופע תיאטרון הבובות פאנץ' וג'ודי ובין מלחמות דת בכלל וודאי לא קשרתיו עם מלחמות הדת הממושכות באגף זה של המזרח התיכון בין היהודים ובין המוסלמים, איש ואיש בשם עמו ואלהיו. אתמול כאשר נזכרתי בתכניתי הישנה לעבד חיבורים פילוסופיים לתיאטרון בובות (כן, אני יודע, זה תמהוני למדיי. מחשבות תמוהות למדיי  חולפות מדי פעם את אונותיי, וכבר הזהרתי אתכם/ן מפניהן לא פעם) נזכרתי שבחלק מן הסיפור הקלאסי של פאנץ' וג'ודי ישנו קטע בו מתעמת פאנץ' נטול העכבות, האלים והרצחני, עם השטן עצמו הבא לדון אותו על חטאיו המרובים. פאנץ' מכריע את השטן באלתו ומכה אותו עד שהשטן נאלם ונעלם, שעה שפאנץ' מרעים את תרועת הניצחון: 'הונזה!! הונזה!'. פתאום זה הזכיר לי מאוד את יחסי אראן-ישראל, ואת הדמוניזציה בה נוקטים שני הצדדים במלחמות הלאום והדת האלה. עוד יותר, חשבתי פתע על פאנץ' ועל ג'ודי, הזוג הנשוי, המרבים להתעלל זה בזו, לרצוח זה את זו לקום שוב מן הקבר, להכות ולהשליך את תינוקם באויר כלאחר יד וכיו"ב, כעל אלגוריה על יחסי העמים הישראלי והפלסטיני ועל מלחמת הדת היהודית אסלאמית כאן קרוב, בעיקר לנוכח מראות החודש האחרון, אבל גם כבבואת הסכסוך כולו לתולדותיו.

   על מנת להמחיש את הדברים, אבקשכם/ן באופן חד פעמי למדיי להקדיש כעשר דקות (קצת פחות) לצפייה מושכלת ביצירת תיאטרון הבובות משולבת האנימציה, PunchandJudy, של האמן הסוריאליסט הצ'כי יאן שוואנקמאייר (Jan Švankmajer, יליד 1934. אקווה כי העתקתי את שמו לעברית נכונה) יכול אדם להחליט כי פאנץ' הם הדרג המדיני וכוחות הביטחון הישראלים וכי ג'ודי הם הדרג המדיני וכוחות הביטחון הפלסטינים או להיפך, תלוי בפרספקטיבה המועדפת. נפש האוגר- העכבר מייצגת אולי, לתודעתם של הניצים הדתיים-לאומניים, את הרצון האלהי (אללה הוא אכבר, או במקרה הזה עכבר, הנראה כל הסרט שקוע בעצמו ובמחשבותיו העכבריות ובלתי מוטרד מן ההרג והאלימות המשתוללת סביב), גופו של האוגר עשוי לסמל בהתאמה את הארץ הטריטוריאלית, אם ארץ הקודש ואם דאר אל-אסלאם, ישראל או פלסטין, עליה שורר מאבק פיסי ממושך ומחריד, כאילו מי שיזכה בה יזכה גם בתואר חביב האלהות (חביב אללה), המכיר והיודע את הרצון האלהי. סרטו של שוואנקמאייר, המשלב בין תיאטרון בובות, אנימציה וסוריאליזם אקספרסיבי הנו יצירת מופת, על כן אני מפציר בכם/ן שוב לחזות בו עד תומו, גם משום ערכו כשהוא-לעצמו, וגם משום שיש בו מוסר השכל חשוב מצד הקריאה שהצעתי. מצד אחר, כוחו יפה גם לקריאה בתולדות האנושות בכלל וכשעור חשוב בהיסטוריה של הקטל:

 

 

Jan Svankmajer – Punch And Judy by Reghy

 

 

 

© 2009 כל הזכויות שמורות לשוֹעִי רז

Read Full Post »