Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘יוזף אגרי’

*

*

שנינה היא התפוצצותה של רוח כּבוּלה; אין לךָ דבר בּזוּי  משנינה עגוּמה

[פרידריך שלגל, פרגמנטים, תרגום ואחרית דבר: טוביה ריבנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית הפועלים: תל אביב 1982, עמ' 12,7 פגמנטים 90, 17]

*

מוֹתָרוֹת: דברים שאני לא זקוק להם באמת אבל יותר נוח ובטוח שהם יימצאו שם, כגון: חפצי-מעבר, מלים לא- מעטות, פעלים (במיוחד בציווי) קבצים רבים-מדי במחשב, הוראות שימוש, תעודות אחריות, תלושי משכורת, תעודת לידה, תעודת זהות, כּתובּה, שער החוק, בית כנסת; מפה עם מיקום משוער של הבית (בו אני דר); פיסלון אנטישמי של יהודון שהובא אליי מפולין; שמה של אישה ששברה את ליבה ואני שברתי את ליבה (מאז חלפו הרבה שנים); כנפיים; ספרים ודיסקים שנהנתי מהם פעם מזמן והם שם עדיין על המדפים, רק בשל עובדה זאת; פנקסי טלפונים ישנים, בלתי שמישים; טלפון סלולרי; שירים שלא אפרסם; ערדליים שהופכות אותי לרואה ואינו נראה כאשר אני יוצא לקניות; בני משפחה אחדים, שלא בחרתי בהם והם לא בחרו בי; עם ישראל, ממשלת ישראל, מדינת ישראל, צבא הגנה לישראל, כור גרעיני לישראל, מנהל מקרקעי ישראל; פתח תקוה, הרצליה פיתוח, הר-הבית; גמלים בסיני, דובים בקוטב, דולפינים—היכן שיִרְצוּ; מכתבי המלצה שפג תוקפם; מכתבי המלצה שלא נס ליחם; מכתבי אהבה; מכתבי החמצה; תעודת שחרור מן הצבא, תעודת שחרור ממילואים; תאריך אחרון לשיווק; קורות חיים; תארים אקדמיים; פרסים ומלגות; יידיש, לאדינו, ערבית-יהודית, ארמית-בבלית; שתי חליפות יד-שניה בארון—איתן אוכל ודאי לצאת לסיבוב מופעי-בּלוּז מחוף אל חוף (אף פעם לא לבשתי); בלוג; תפילה; חד-אופן; לחצן מצוקה, יציאת חירום, כיסא מפלט; הבוקר הבא.

*

*0 

בתמונה למעלה: Jozsef Egry (1883-1951), Echo, Oil on Canvas 1936

© 2012 שועי רז

Read Full Post »

joseph.egry

 

 

ספר שיריה המפתיע של חני שטרנברג , עכשיו הזמן לומר אמת (הוצאת גוונים: תל אביב 2009) הומה שקט; אינו נרתע מן השקט, מנשיבת השקט בטרם המלים שבות וחומקות כעכברים בחוריהם, מעבר לחפצים הביתיים, אל הגומחות שבכתלים.

 

הנה למשל, שיר מחלקו הראשון של הספר, מתוך המחזור 'הווה מתמשך':

 

רִבּוּע החלון

מקיף כּמסגרת

את החורשה ממול.

מותיר מקום בּשוליים,

לְפַרפַּר פּתאומי

(עמ' 16)

 

המלים מדודות,מוקפדות, כעין משוררת טאנקה עבריה (טאנקה: שיר יפני בן 31 הברות בדיוק בתבנית ההברתית 7-7-5-7-5). הריבוע של החלון הוא צורה גיאומטרית דמויית דף, בתוכה תוחמת שטרנברג את השיר,היא המקיפה כמסגרת את החורשה ממול,משמרת את ההרף,כמו צילוּם במלים נשמעות,מצלול מילולי של ההכרה,המותיר תמיד גם את המקום לפרפר הפתאומי שיופיע בבחינת התגלות-הארה (Epiphany). תנועה המשתנה כל העת. מוסיקה חרישית, משק כנפיים זעירות, שניתן פתאום לשמוע, מן המרחק,באור בוקר ראשון הבוקע את רבוע החלון, אפשר את הכרת האדם. 

 

   והנה עוד שיר מאותו המחזור:

 

ביתי שקט היום

וגם קירותיו שקטים

קול גרגור של חתולה

עולה מֵאֲרובָּתוֹ.

אבל בלילה התגלגלה בואדי

צעקה נוֹראה מאוֹד

כּמו בּתוֹך אֹזן ענקית

(עמ' 20)

 

שוב המסגרת התבניתית.נקודת המוצא- הבית.כמו דהרנא (ריכוז כל פעולות התודעה בנקודת ראשית אחת). הבית הזה הוא כלי מוסיקלי בעל תיבת תהודה.הוא שקט וריבועי קירותיו שקטים, אבל הוא מהדהד חרישית את קולה של החתולה שהולך ובוקע בעד הארובה,שער השמים.לא מובהר מה יחסה של הצעקה לגרגור החתולה,אבל היא נדמית כאילו דיאלוגית,כאילו עונה או מפעילה את החתולה.דיאלוג חרישי בין הבית הקטון,הנפש הפנימית,המסומלת בחתולה, ובין הואדי,העולם שבחוץ;בין הגרגור המופנם,שבקושי מוצא פתח להישמע דרכו,ובין הצעקה החובקת עולם, שאינה יכולה שלא להישמע.הדברים על כל פנים נראים כנתונים בהווה מתמשך.לא ניתן לידע מה קדם למי: גרגור החתולה או זעקת העולם.העולם הנע באחדות ניגודים בין השקט הביתי החרישי,ובין צעקה נוראה מאוד כמו בתוך אזן ענקית ההולכת ושבה בעולם.

 

    והנה שיר יפה נוסף, 'מנוחה':  

 

אין צרך ביותר מכסא אחד

כדי לשבת ולהתבּונן

בחשכה היורדת

אט אט

הדוּרה,

זוהרת,

אין סופית

(הגיע הזמן לומר אמת, עמ' 94)

 

   לא השמש היא ההדורה,הזוהרת והאין סופית אליבא דשטרנברג,אלא החשכה,יסוד המסתורין,ההולך ומתגבר.החשכה יוצרת מרחבים חדשים,חללים חדשים,המעלים מתוכם קולות חדשים והתבוננויות חדשות. הפעם ההתבוננות אינה נעשית מתוך המסגרת הביתית אלא מתוך כסא בודד.ושוב בדידות הכסא,ארעיות המתבוננת,אט אט מול יישוּת (או אֵינוּת).אין סופית המתגלה במלוא הדרה.נפשהּ של שטרנברג מתבוננת בחשכה,רושמת אותה. את הזמן לומר אמת מכותר ספרהּ של שטרנברג אפשר לזהות עם ההתבוננות הזאת, שאיננה חורצת דין על העולם,שאינה מבקשת אלא להתבונן וללמוד מתוך ההתבונניות הללו. דומני כי משוררת מתבוננת ומקשיבה אל העולם מביתהּ אשר בזכרון יעקב ומיטיבה להניח רישומים עדינים ומדויקים בפני קוראיה .אני שמח שהתוודעתי אל ספרהּ. 

 

 

חני שטרנברג, הגיע הזמן לומר אמת: שירים, גוונים: תל אביב 2009, 128 עמודים

בתמונה למעלה: Joseph Egry, Isola Bela, Oil on Canvas 1930

 

 © 2009 שועי רז

Read Full Post »