Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘לילה' אלקאדר’

*

*

הלילה (ערב שבת) יחול הלילה החשוב ביותר בלוח השנה המוסלמית, לַילה'- אִלְקַדְר [=ליל הגורל/ליל הרוממות]. ביום זה, על-פי המסורת האסלאמית, הורד הקראן על ידי המלאך ג'בריל [=גבריאל] בשלמותו וניתן לנביא מחמד. זאת ועוד, בליל זה בכל שנה גוזר אללה לכל הברואים את מנת חלקם וגורלם על ידי משלחת מלאכים, עושי דברו הפועלים בשליחותו בכל העולמות כל אותו ליל. וכך כתוב בסורה 97 מן הקראן, היא סורה ליל אלקדר:

 

בשם אלהים הרחמן והרחום

הורדנוהו ממרומים עם בוא ליל אלקדר.

מה תדע על ליל אלקדר?

ליל אלקדר טוב מאלף חודשים:

המלאכים והרוח מורידים בו ממרומים כל דבר שנגזר ברשות ריבונם

ישרור השלום בו עד עלות השחר.

הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, תל-אביב 2005, סורה 97, עמ' 528.

 

מה שהורד ממרומים בליל אלקדר הוא כמובן החיבור הקדוש, הקראן. הרוח המוזכרת הוא לדברי מקצת הפרשנים המלאך גבריאל היורד בראש המלאכים בכל שנה ושנה. עם זאת, הרוח מתוארת בפסוק עצמו לא כאחד המלאכים ולכן דומני כי מדובר ברוח הקודש (רוח אלקדסי), שהיא נוכחותו האימננטית של הרצון האלהי הפּועל בבריאה. אבל ליל אלקדר אינו רק ליל של הורדת שפע אלהי מלמעלה לעולמנו, אלא גם ליל בו על פי המסלמים נפתחים שערי שמיים לתפילה, והתפילות בו אינן מושבות ריקם. השלום השורר עד עלות השחר אפוא היא ההתאמה בין העולמות העליונים ובין עולמנו אנו, ובין הרצון האלהי ובין רצונם של המאמינים, ההופך שלמות ומהות אחת.

כעין זה הובע בחיבורו של מייסד המסדר הסוּפי, אלקאדריה, השיח' עבד אלקאדר אלגִ'ילַאנִי (1166-1077):

 

עם בוא לֵיל אַלְקַדְר אלוהים ישתבח ויתעלה מצווה על המלאך גִ'בּריל (=גבריאל) לרדת לארץ ואיתו תושבי סִדְרַת אלמֻנְתַהַא (הלוטוס אשר בקצה המרום) והם שבעים אלף מלאכים, ואיתם דגלי אור. וכשהם נוחתים אל הארץ, המלאך גִ'בּריל והמלאכים מציבים דגליהם בארבעה מקומות: אצל הכּעבּה (במכה), קברו של הנביא מחמד (תפילת האל וברכתו עליו לשלום), מסגד בית המקדש (ירושלים) ומסגד הר סיני.

לאחר מכן גִ'בּריל מצווה על המלאכים באומרו: תתפזרו! והם מתפזרים ולא יישאר בית ולא חדר, ולא ספינה אשר נמצאים בהם מאמינים או מאמינות שהמלאכים לא ייכנסו אליו, חוץ מבית אשר בו כלב, חזיר, יין, או טמא בשל קיום יחסים אסורים או צלם. ואז הם משבחים, מקדשים ומבקשים מחילה לאומה של הנביא מחמד (תפילת האל וברכתו עליו לשלום) עד עלות השחר.

 

לפי הגרסה של אלג'ילאני (המובאת משום חדית', קרי: מסורת תורה שבעל פה) ליל אלקדר הוא לילם של בני דת האסלאם בלבד (אומתו של הנביא מחמד), והמלאכים פוקדים בו רק את המסלמים המאמינים, מקיימי מצוות הדת בלבד. תקיעת הנס בארבעה מקומות מכה, מדינה, אלקדס והר סיני הם ביטוי לשלטונם הממשי של אללה ושל דת האסלאם. למיטב הבנתי את הטקסט, המסר האוניברסלי של סורה 97 מוסב למסר פרטיקולרי, המבטא את שאיפת האסלאם להפוך ולהיות דת עולמית, המקיפה את האנושות כולה (ואילו מצידו של אללה לדידו של אלג'לאני אלו הם כבר ממילא פני הדברים).

מעניינים הדברים, כי למשל בעולמה של התיאולוגיה היהודית- רבנית אנו מוצאים תהליכים דומים. אם אליבא דהמשנה (ספרות תנאית) האל היושב בדין בראש השנה (אליבא דמסכת ראש השנה פרק ראשון) דן אמנם את כל באי עולם העוברים לנגדו, בו ביום, והוא סוקר אותם כבנומרון (=מיוונית, מסדר צבאי) ואף תפילות היום מכריזות על כך שזהו יום דין לכל באי העולם; הריי בכתבים הקאנוניים של הקבלה, קרי הספרות הזהרית, ספרי ר' משה קורדוברו ור' חיים ויטאל, מוסבת התפישה האוניברסלית לתפשיה תיאורגית- פרטיקולרית, לפיה מעשיהם של ישראל [תלמוד תורה וקיום מצוות] הם הקובעים למעשה את מעשי העמים האחרים, ואת התהליכים שיתארעו על המין האנושי כולו. גם כאן מופיעה במלוא עוזה גשה המבקשת לבטל את המימד האוניברסלי (פעילות הרצון האלהי בין כל באי עולם) למימד פרטיקולריסטי שבו רק היהדות היא זאת שמבטאת את הרצון האלהי לאשורו, ולכן כל העמים הלא יהודיים הם כאין וכאפס לעומת מעמדם של היהודים בעיני האל, ויכולת העבודות הדתיות היהודיות להשפיע על המציאות כולהּ לבדן.את מלות התפילה 'עלינו לשבח' החותמת את תפילות החול כל השנה [נאמרת בראש השנה בתוך תפילת העמידה (הלחש) של מוסף ביחיד וכן בחזרה על התפילה תוך כריעה והשתחויה], המדברות על כך שלעתיד לבוא כל העמים יכרעו ויעבדו את ה' ניתן להבין או בדומה לעמדתו של ג'ילאני, כך שלעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (וזאת עמדה דומיננטית למדיי בעולמה של הקבלה). עם זאת, אפשרות אחרת הנה כי התפלה דווקא מבקשת כי לעתיד לבוא כל האומות יעבדו שכם אחד את האל האחד [איש כדרכו, כאשר הגויים יקיימו את שבע מצוות בני נח, אליבא דהספרות הרבנית (למשל: תוספתא מסכת עבודה זרה פרק ט' הלכה ד'), המיוסדות בעיקרן על אמת-מידה מוסרית, משפט ומונותיאיזם].

אני מעוניין כמובן במסר האוניברסלי המקורי לדידי של סורה' 97, הרואה על פניה בליל אלקדר, לילה שבו מתפשט הרצון האלהי בעולם כולו ושערי תפילה נפתחים ואין מי שמושב ריקם. באותה מידה הייתי רוצה לראות בראש השנה הקרוב, על שני ימיו, ימים המביע אף הם סוג של אחווה אנושית בין מאמינים בני דתות שונות העוסקים כל אחד בתפילתו ובתובנותיו, ומכוונים לשלום עולמי בר-קיימא.

 

תודתי למורי וחברי, ד"ר אברהם אלקיים, מראשי אלטריקה' אלאבראהימיה (=דרך אברהם) ולחברי האמאם הסוּפי, איש טריקה' אלסלאם אלקאדריה' (=דרך השלום הקאדרית) ,ח'אלד אבו ראס, על ששלחו אליי את המקור המתורגם מתוך ספרו של  אלג'ילאני אלע'ניה לטאלב טריק אלחק וא-דין (=המספיק למבקש דרך האמת והדת) .

 

הדעות המובעות במאמר מביעות את קריאתי- שלי במקורות בלבד.

 

בתמונה למעלה: נשים קוראות בקוראן על יד קבת אלצח'רה בירושלים בלילת אלקדר, ללא תאריך .

 

© 2008 שוֹעִי רז

 

 

Read Full Post »