תנו רבנן: מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל ויצאה אש מחשמל ושרפתו וביקשו לגנוז את ספר יחזקאל (תלמוד בבלי מסכת חגיגה פרק שני דף י"ג).
קשה לשאת ספרים. אדם רואה עץ וכותב ראיתי עץ. וישנם ספרים אודות ספרים […] תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו. (יואל הופמן, Curriculum Vitae, הוצאת כתר: ירושלים 2007, פסקה 41, ללא מספור עמודים)
הזדמנתי באחד מימי השבוע שעבר לרחובה של בני ברק על מנת לרכוש עותק מן המהדורה החדשה שערך המקובל ר' יעקב משה הלל, ראש ישיבת חברת אהבת שלום בירושלים, לחיבור הקלאסי שער הכוונות (שער התפילה, שער א' מספר הכוונות) לר' חיים ויטאל משום רבו, ר' יצחק לוריא אשכנזי (=האר"י). חיבור נאדר זה, המעתיק את עולמו המחשבתי- תיאוסופי של ספר עץ חיים לשדרתה הפנמנולוגית של ההלכה, ועיקרו מסירת סתרי תורה בעניין קיום המצוות וכוונתן הרוחנית, ראה אור במהדורות אחדות, ממהדורה שנערכה על ידי ר' שמואל ויטאל בנו של ר' חיים ויטאל, יצא כעת לאור לראשונה מכתב יד ערוך על ידי ר' חיים ויטאל, משמע: הקורא יכול תוך עיון בחיבור להתקרב עוד לקבלה הלוריאנית גופא, באופן שעל פניו קרוב יותר למקור העלום והחידתי ולפני שהוטלו בה שינויים והגהות מאוחרות (מן האר"י גופו, כמעט ולא נותרו כתבים, זולתי פרגמנטים וביאור קצר על ספר יצירה שחיבר בנעוריו, ושאינו מלמד עדיין על עתידו של הנער כאחד מגדולי המקובלים שחיו מעולם).
רגיל ומחבב אני כמה חנויות ספרים בני ברקיות, יותר את אלו, השוכנות רחובות צדדיים, אשר יכול הקורא לעמוד בהן עת לא קצרה, ולעיין באלפי הספרים העומדים על המדפים; אוהב אני ממש, חנויות שמרחבן גדול, ציבור לקוחותיהן קטן אך נאמן מאוד, ומגוון הספרים רחב- וכולל זולתי באורים על התלמוד ועל המקרא, וספרי הלכה ופסיקה (שאלות ותשובות) גם ספרים חדשים גם ישנים בתחומי ההגות היהודית. עוד יותר מחבב אני שיחות בלתי צפויות שהתרחשו אגב שסקרתי את המדפים, כך הכרתי לפני שנים מספר מקובל ואינטלקטואל חרדי גדול ורב, צנוע מאוד בהנהגותיו, שביקש לבחון מדוע זה בחור צעיר אשר כמוני אוחז בחיבור הקבלי, קל"ח פתחי חכמה לר' משה חיים לוצאטו, ומה הוא מקווה ללמוד ממנו? בשיחה שראשיתה נסב על אשכנז של המאה השתים עשרה [חסידי אשכנז] עבור דרך איטליה ואמסטרדם של המאה השמונה עשרה [אברהם היררה והרמח"ל] וסופה בליטא של המאות השמונה- עשרה והתשע-עשרה [מהגאון מוילנה ועד ר' יצחק אייזיק חבר], חלפנו יחדיו דרך עשרות חיבורים, אישים ודעות. הנה כי כן נוצרה לפתע סוג של ידידות אינטלקטואלית שהצליחה לגשר על פני פער גילאים של כחמישה עשורים תמימים בכוחה של אהבת תורה, אדם וספרות; ואולי, כפי שטען תמיר גרינברג, בשירו על היש הפיסיקלי [נדפס בספרו: על הנפש הצמאה, עם עובד: תל-אביב 2000]: 'בין חניות הספרים שרה הרוח/את שיר תהלתו של האדם' )שם, עמ' 35),
ברכתי את בעל החנות לשלום ונכנסתי אל תוככיה. כמה מסדרונות של ספרים. האחרון שבהם כולל שלשה ארונות שניים מהם מקבילים זה לזה ארוכים ועוד אחד קצר המגשר ביניהם כתבנית שער ארוך וצר: מחציתו חיבורים בקבלה מחציתו חיבורים בחסידות [מדור קבלה וחסידות, כמו שמכנים זאת, בכמה מן האוניברסיטאות בארץ] אתרתי מייד את החיבור שחיפשתי וכבר פתחתיו בכדי לבחון את חידושיה של המהדורה ולעמוד קצת בסודם של דברים הנכתבים שם, כאשר נחו עיניי על ילד חרדי, כבן עשר לערך, רוכן אל מדף חצי ריק, גבו פונה למעבר ומעיין בשקידה בספר עב כרס. תחילה חשבתי כי מעיין הוא בספר חסידות, אבל משהו בתנועותיו לימד כי הוא נתון בלחץ, מצוקה או בהתרגשות ניכרת, כמו קורא דבר מה בגניבה, ומגונן בגופו על הספר לבל ייראו במה הוא עוסק, כמי שיודע שהדבר אינו מותר לו. בשלב כלשהו הרגיש בנוכחותי, סגר את הספר, וכמי שנתפס בקלקלתו ניסה להחזירו במהירות למקומו. המדובר היה בספר עב-כרס למדיי וגדול בתבניתו, ומחמת הצפיפות על המדף וזרועותיו הקצרות התקשה הילד מאוד בהחזרתו למקומו הראשון. נסיתי לגייס חיוך ידידותי וקול רגוע ומרגיע ככל הניתן ושאלתיו האם הוא זקוק לעזרה בהחזרת הספר למקומו. בשלב זה הרים הילד את פניו אליי, הבעה חוששת משהו אך מוקסמת ממה שגילו עיניו בספר קודם לכן, כפה שחורה ללא פיאות מסולסלות. הניח את הספר בחופזה, שוכב על טור ספרים, נשא רגליו, חלף על פניי, ונמלט בריצה מן החנות.
בשבריר הרגע אחר כך ניסיתי לחשוב על שאירע. הפכתי את הספר שהילד השאיר. היה זה ספר עץ חיים, חיבור היסוד של הקבלה הלוריאנית (קבלת האר"י), חלקו הראשון של הספר שהחזקתי תחת זרועי, קרי: שער הכוונות. חשבתי על הילד. היות שמדובר היה בשעת צהריים דומה שהתגנב מן המוסד החינוכי אשר בו הוא לומד על מנת להציץ בספר זה בהיחבא. אפשר שפחד להיתפס. החברה החרדית אינה רואה בעין יפה ילדים המנסים לעסוק בדברים שאך מבוגרים מעטים זוכים לעסוק בהם על בוריים. האיסור על עיסוק בדברי קבלה עד ההגעה לגיל ארבעים שריר ועומד בשדרות מסויימות של הציבורים הדתיים בארץ. מקורו- בתפישה ימי ביניימית, שמוצאה דווקא בפילוסופיה, לפיה השכל האנושי מגיע לשלמותו דווקא בגיל זה. הואיל ויצריו של האדם נחלשים בשוך הנעורים, אזיי מהווה תקופה זו עידן של התגברות כוחותיו הרוחניים (והאינטלקטואליים) של האדם על כוחות הגוף, עת רצון לעיון בסודות עלאיים. ברם, בציבורים רחבים, הפך איסור זה לאיסור מיתי מאיים. למשל, ממיודעיי: אדם המחזיק בביתו את ספר הזהר אך אינו מתכוון ללמוד בו עד שיגיע עדי גיל ארבעים, ולא לפני כן. אותו אדם העיר לי הרבה בשעתו, על התיימרותי לשיטתו, לקרוא ולהבין בספרות הזהרית ובספרי קבלה אחרים עוד בגילי הצעיר, ואף אמר לי שדומה אני לתינוק (=ילד) עליו מסופר בגמרא (=תלמוד בבלי) במסכת חגיגה פרק שני, שכאשר עסק בסתרי מרכבה (דספר יחזקאל פרק א'), יצאה אש מן החשמל ושרפתו. בעד אגדתא (=אגדה) זו שבתי שוב לילד שזה עתה נמלט מן החנות. אולי חשש כי אביישהו ברבים. אולי חשש כי אסגיר את סודו לבעל החנות וזה יטלפן להוריו או מוריו שיענישוהו. אולי פחד, שמא אש אכן תצא מן הדפים מחד גיסא, ומהוקעתו ברבים, מאידך גיסא, על שההין לעסוק בדברים שנאסרו ברבים, ושנועדו כביכול, רק ליודעי בין ולנבוני לחש.
הואיל והיה נטול פיאות ארוכות ולא נשא סימנים מעידים להשתייכותו לאחת החצרות החסידיות (לא כיפה ברסלבית,לא פוזמקים שחורים של חסידות גור גם לא לבנים של חסידות סאטמר) הסקתי כי הינו בן לציבור הליטאי. רבני הליטאים נוטים להצניע את עיסוקם בקבלה. וספרייתם הקבלית על פי רוב מוצנעת היטב. תלמידי הגאון מוילנה (החסיד ר' אליהו בן שלמה זלמן) הביאו מסורת משום רבם בספר כתר ראש על כך שכבר בגיל שלוש- עשר ניסה לברוא גולם על דרך ספר יצירה, אך הרגיש שעליו לחדול ממעשיו. אפשר כמובן שמדובר בילד סקרן מאוד, שהוקסם מדבר קיומה של ספרות סוד המגלה סודות אלהיים כמוסים ורצה לבוא בסודה; אפשר כי מדובר בעילוי תורני צעיר, אשר יבוא יום ויתפוס את מקומו בינות המקובלים, ומי יודע, כך חשבתי, אולי יהיה גדול וגאון כקודמו הוילנאי. אפשר גם שאת אותה חמדה שמוצאים ילדים רבים (ביניהם ילדיי) בספרי הארי פוטר, ובפנטסיה של היות קוסם ומכשף טוב הנלחם בכוחות הרע, איוה אותו ילד לאתר ולמצוא בין דפי ספר עב- כרס ועתיק יומין, ספרו של האר"י, טעם לרגע מפרי עץ חיים ותקן בדמיונו עולמות, אחוזֵי טוב ורע, שבורים ומשוברים.
דבר אחד ידעתי בודאות, הצטערתי מאוד שלא התעכבתי קמעא, מעניק לו שהות להשלים את עיונו בהשקט ובבטח. עוד ידעתי, כי סקרנותו האינטלקטואלית של הילד, יהו מניעיה אשר יהיו, עשויה עוד לחולל בו דברים נפלאים. שכן הוא במודע ובהעמידו עצמו בסכנה (חברתית, לכל הפחות) בחר להתגנב מבית תלמוד תורתו וללכת שבי אחר חלום אינטלקטואלי או רוחני- משהו שמעבר לסדר היום השיטתי של הלעטת תלמידים בדפי גמרא ובהלכה פסוקה, על ידי רבנים חמורי סבר, בין אם נפשם של התלמידים מתאווה ללמוד מקצועות אלו ובין אם לאו. ידעתי כי מסוגלות זו לברוא (או למצער: לברור) לו חירות משלו, גם בין כתלי העולם התרבותי הנוקשה והנוקדני שבו הוא גדל, עוד תביא עליו טובה מרובה בהמשך חייו. שילמתי למוכר את דמי שער הכוונות ויצאתי את החנות. נושא את החלק השני של החיבור, שבו עיין הילד קודם לכן. יהי רצון, קיויתי בליבי, שעוד יזכה הנער לרכוש לו עץ חיים משלו ויזכה לעיין בו מתוך רוחב רוח ועין טובה וימצא בו את אשר הוא מבקש.
*
סדרת כתבי האריז"ל השלם: שער התפלה [שער הכוונות], דרושי הכוונות לרבינו האר"י ז"ל בעריכת הרח"ו ז"ל היוצאים לאור לראשונה על פי כתיבת ידו, יוצא לאור פעם ראשונה על ידי המכון להוצאת ספרים וכתבי-יד אהבת שלום ויד שמואל פרנקו, ירושלים תשס"ח.
©2008 שוֹעִי רז.
Read Full Post »
פֶּרֶא אדם חוֹשב 