**
שלשה שירים מאת אוֹרְחָן וֶלִי קָנִיק (1950-1914), מגדולי המשוררים בתורכית במאה העשרים. בשירו, אני, אורחן ולי, כתב: 'ראשית, אני אדם, כלומר, איני חיית קרקס או משהו בדומה לזה […] אני עוסק בהרבה מאוד דברים בלתי חשובים, יש לי אולי אלף תחביבים נוספים. אך מה הטעם להאזין לכל זאת, הם רק מדמים אותה (=את שירתי)". שירתו הוידויית על מועדוני הלילה, השתיה, המאהבת; חיבתו לאנשי הרחוב של איסטנבול; התרכזותו בבני אדם ובעלי חיים, והתרחקותו מן הלאומי, האידיאולוגי, הפוליטי, הפכו אותו לקונטרוברסלי בתורכיה, שלאחר מהפכת התורכים הצעירים.
*
שִׁיר עִם זנב
*
איננו יכולים להיראוֹת יחד. דרכינו נפרדוֹת.
אתה שייך לַקָּצב, אני חתוּל רחוב.
אתה אוֹכל מתוך צלחת מצופּה ניקל
אני— מתוֹךְ לוע הארי.
אתה חוֹלם על אהבה. אני— על עצמוֹת.
*
אבל דרכּך אינה קלה גם-כּן, חבר,
אינה קלה,
לכשכּש בּזנב, מדי-יוֹם שְׁכוּחֲ-אֵל.
*
צִלִּי
*
נִמאָס לי
לגרוֹר אוֹתוֹ
כָּל הַשָּנִים הללוּ
אחָר רגליי.
הגיעה עת
שנחייה מעט,
צִלִּי
בְּמקום אחד
אֲנִי—
בְּמָקוֹם אֲחֵר.
*
נעוריי חלפוּ ואינם
*
היכן היתה המלנכוליה הזאת באותם הימים?
הנהי הפּנימי הזה,
שירה על מקומות רחוקים?
הקמתי מתים משנתם,
אז, בכל יום,
לריקודים היום, לסרטים מחר,
אם לא נהניתי— לבית הקפה.
אם לא נהניתי גם מזה— לגן הציבורי;
יִפּיתי את אהובתי
בְּשירים
לקחתי אותה לפיקניקים,
ספר שירה בחיקנוּ;
היכן, היכן,
היתה המלנכוליה הזאת באותם הימים?
*
[תרגם מאנגלית (בשל אי ידיעת תורכית): שועי רז 2013]
*
תודה לעמוס נוי על שבאמצעותו התוודעתי לשירת אורחן ולי לראשונה, לפני שלוש או ארבע שנים (ראו במורד התגובות).
*
*חג שמח
*
*
בתמונה למעלה: Giovanni Fattori (1825-1908),Sunset at the Sea, Oil on Canvas 1895
© 2013 שועי רז
פֶּרֶא אדם חוֹשב 