*
יש שורה בשיר ישן One For My Baby (and One More for the Road) ששרה בילי הולידיי ב-1956: I wish you'd make the music dreamy and sad שתמיד תופסת אותי דווקא מצד הכתיבה שלי. אני תמיד קצת מקווה שמה שאני כותב ייקרא על ידי הקוראים כמוסיקה חלומית ועצובה כזאת.
ב-23.5 התקיים במרכז הרצוג לחקר המזרח-התיכון והדיפלומטיה באוניברסיטת בן גוריון אירוע עיון לציון ספרי התעלומה של האורות: מסות, הבהובי-זכרון, הרהורים (הוצאת אדרא: תל אביב 2023, 226 עמודים). באירוע השתתפו מורים/ת וחברים/ות: פרופ' אבי אלקיים, פרופ' חביבה פדיה, רחל פרליבטר, ואירחה אותנו ד"ר אורית ואקנין יקותיאלי, ראש המרכז, המנהלת יחד עם חביבה פדיה, את מרח"ב מדעי הרוח: מבטים מן המזרח.
*,
*
*,
*
קודם לאירוע לימדתי שיעור שנסוב על הפרק החותם את ספרי ריטואל של שתיינים, משכימי-קום, היוצאים באביב לגנים אליו צירפתי כמה מקורות שיריים נוספים, שלא נכללו בספר, וביניהם שני שירים מאת המיסטיקון, אלחסין בן מנצור אלחלאג' (922-858), הכלולים בדיואן אלחלאג' שתרגם לאחרונה אבי אלקיים, ובהם נסיתי לעמוד על חידת מסוגלתו של המשורר לטעון כי הכל בעומק הדברים הוא אללﱠה ולחוות זאת בכל יישותו, אך בד-בבד לצאת לגנים ולשתות יין על יד הפרחים, גם לדון בסדרי הנמצאים – הארציים והשמיימיים, כאילו שטענתו האקוטית אינה שאין כלל אני ואתה אלא רק אללﱠה וכי הבריאה מעולם לא התרחשה.
באירוע עצמו גמרו עליי הלל ומעט הרגשתי כאילו הזדמנתי לטקס פרישה שבסופו אקבל שעון-זהב. קצת אחרי שהתחלתי להגיב לדבריהם היפים והנעימים של אבי ושל רחל ולשאלות הנוכחים/ות, הסתיימה הסוללה של המחשב שצילם אותנו. עד שהוא הופעל מחדש וכווננה מצלמתו – חלפו כמעט חמש דקות, שבמהלכן המשכתי בדבריי. משום מה האודיו לא חודש עם הצילום ולכן בוידאו – אני עומד ומדבר כשחקן ראינוע עוד כעשרים דקות (שכללו גם כמה דברים שהוסיפו רחל ואבי), וגם דברי המשתתפים והמשתתפות האחרים לא נקלטו. האנקדוטה המעניינת היא שהמלים האחרונות שאני אומר בטרם התמונה קופאת ואז פוסקת (טרם הפעילו את המחשב מחדש) הן המלים "היצירה שלי היא …". וכאן אני קופא ונאלם, כשידיי פרושות. כמובן שהזכרתי את העובדה הבלתי-נסבלת שבשעה שאנו יושבים ומדברים ועוסקים בשלנו, ישנם חטופים, מפונים ופליטים ואנו מייחלים לרווחתם.
*
*
*,
*
*
להלן שני קטעי youtube הכוללים דברים שאמרו על הספר ועליי, פרופ' חביבה פדיה, פרופ' אבי אלקיים ורחל פרליבטר. אני מודה להם מלב. במיוחד לחביבה שיזמה את האירוע באונ' בן גוריון ולאבי ולרחל, שנסעו לבאר שבע ביום מהביל (36 מעלות) ובתחבורה קשה. כמו כן, לידידי ד"ר טארק אבו ראג'ב ולחברי לירון יצחקי, שהגיעו לאירוע מרחוק, וגם נשאו דברי-תגובה. לשלום מתן שלום על רוב הצילומים המובאים פה וגם לצלמות/ים האחרות/ים. ולבסוף, לאורית – על האירוח הנדיב והטוב.
מדי פעם תוקף אותי הרעיון לערוך על קטעי התגובה האילמים שלי – מוסיקה חלומית ועצובה. אולי זה מה שהיה אמור להיות שם לכתחילה במקום מלים.
*,
*
*
שנזכה להרגיש שהמקום הזה. שבו אנו חיים ומחלידים, אינו מלכודת דוברת עברית או ערבית.
כולנו ראויים לכך.
*
*
*
בתמונות: מתוך השקת הספר, התעלומה של האורות, 23.5.24.
פֶּרֶא אדם חוֹשב 