*
*
סְפינוֹת
מַפְלִיגוֹת מִן הַנָּמַל הָרֵיק
לְעֵת בֹּקֶר
נִתָּקוֹת לְכִוּוּנִים שׁוֹנִים;
מפַזְּרוֹת אֵפֶר, כִּמְדוּמֶה
עָמֹק בַּיָּם.
*
*
הַיָּם –
פֶּרְפְטוּם מוֹבִּילֶה שֶׁל אוֹר, תְּנוּעָה וּתֶּסֶס-מֶלַח;
קוֹל שֶׁמְאָסֵּף אֶלָיו אֶת כָּל הַקֹּולוֹת.
*
*
וְלֹא נָהִיר עַד תֹּם
מַדּוּעַ מוּל הַיָּם דַּוְקָא
אֲנִי שׁוֹמֵעַ מַשֶׁהוּ
(חֵרוּת אוֹ תְּהוֹם?)
הַגּוֹרֵם לִי, לְבַסּוֹף
לִרְצוֹת לַשׁוּב עַל עִקְבוֹתָי –
לַחוּשׁ לִחְיוֹת, לַחֲלֹם.
*
[שוֹעִי, 28.7.2015]
*
*
בתמונה: Nicolas de Staël ,Bateaux, Watercolor on Paper 1955
נפלא, השיר נהדר, משתלב כל כך יפה עם המוזיקה של ניק דרייק ועם הציור. אי אפשר שלא לקשר בין הספינות שמפזרות אפר לפתיל חייו הקצר של ניק דרייק. יש משהו יפה בתנועת הספינה בקליפ שנראה באמת כמו פרפטום מובילה, ועם המוזיקה ממש מהפנט. (עדיין חווה את זה).
תודה.
נזכרתי בשיר "Neither Out Far Nor In Deep" של רוברט פרוסט. נדמה שם שהאדמה נעלבת מכיון שהאנשים מתבוננים בים ומפנים את גבם אליה.
שיר יפה מאוד. מזמין הלחנה.
מאוד יפה השיר, בלילה כשקראתי עברתי לאט שורה שורה (שורות כבדות ושוקעות בים) והתפללתי וקיוויתי שהוא שלך.וכך הוא, ורווח לי מעט. מבחינתי השורות שלוקחות אותו לאן שנחוץ לו ושם הוא קורה, הן – מפַזְּרוֹת אֵפֶר, כִּמְדוּמֶה עָמֹק בַּיָּם. – וְלֹא נָהִיר עַד תֹּם. ומקסים מה שורד כתבה . וניק דרייק גם הקשבתי שוב לכולו בלילה. תודה
נפלא להכיר את שירתך שועי. מאוד אהבתי – כל אחד לחוד, ואת המהלך. וטוב שאתה חוזר וחוזר.
ורד יקרה, יש שפע של קליפים ערוכים לשירי דרייק ביוטיוב. הצרה, הם מביאים תמונות שלו מכל פוזה אפשרית שהוא הצטלם בה אי פעם, ונדמה לי שזה כל-כך מנוגד לדרכו של האדם הצעיר שהוא היה, שהם (הקליפים) מזכירים לי קצת איקונות של ישוע או קדושים נוצריים אחרים, או לחליפין מנסים להפוך את דרייק לסוג של דיוויד בואי (אין דבר רחוק מזה). אני כל כך הרבה יותר מעדיף ומעריך את מה שמעלה-האוסף הזה עשה. מה גם שבצפיות/האזנות חוזרות נדמה לי כי הסירה המתועדת תקועה או עגונה במיים רדודים, ולכן מתנודדת בגלים וברוחות, אבל לא ממש נעה. ניקולה דה סטאל עם השנים הפך אולי לצייר שהכי אהוב עליי (פעם זה היה אגון שילה). הוא ודרייק שילבו כל אחד חיבה גדולה למוסיקה ולנופים (לטעמי גם להפשטה). דה סטאל, כמו דרייק נפטר מן העולם צעיר מדיי (בן 41) וכמו דרייק התמודד שנים עם דיכאון מעמיק.
דוד יקר, תודה, אם אני זוכר נכון המשורר האהוב על דרייק היה וויליאם בלייק, אבל הוא בוודאות קרא גם את רוברט פרוסט ואת וולט וויטמן. ונזכרתי ב-The Road not Taken ובפרפרזה של דרייק: https://www.youtube.com/watch?v=DjZMhzGkghw
תודה עמליה, ברוכה הבאה. בעיניי הכתיבה נובעת ממוסיקה, אני שם אותה במלים.
סוזי יקרה, השורות בהן הבחנת, אני חושב, מציינות משהו שאני משתדל לעמוד עליו בכל כתיבותיי. עם השנים החלת דימויים או מטאפורות באופן שמחייב את המציאות, נניח "ענני הגשם נסעו בשמיים כחברבורות על גב-נמר" נדמים לי כמעשה קצת אלים. כלומר: אני מנסה להציג את הפער שבין מה שהתודעה שלי יוצרת ובין המציאות עצמה, כלומר: "כמדומה, ענני גשם נסעו בשמיים כחברבורות על גב-נמר". למשל השורה המקורית בתחילה היתה: "ומפזרות את אפרו, עמוק בים". לא התאים לי, הן לא באמת מפזרות את אפרו של הנמל הריק/המת. נדמה היה לי שהן מפזרות שם אפר, איזהשהו אפר.
ואשר למה שאינו נהיר עד תום. אני תמיד עוסק במה שאינו נהיר, בלי תקווה מיותרת, שאחרי שאטפל בו הוא ייעשה נהיר יותר.
גיא יקר, תודה מלב וברוך הבא. למעשה, פרסמתי שירים ראשונים עוד באמצע שנות התשעים ב"הארץ" וחדלתי מכך שנים הרבה. אני מתקשה לראות בעצמי משורר או כותב שירים. היתה גם סיטואציה השנה שבה הוצגתי באיזה מקום כ"הסופר" ומישהי אמרה לי בדיעבד שנעשיתי חיוור כנוּרת פלואוריסנט. נסיתי להסביר לה שישנם דברים, שאם בכלל, עוד ייקח לי הרבה זמן להתרגל אליהם.
מהתגובה שלך לא הבנתי אם הבנת שאני אומרת השורות האלה הן מצוינות בעיני והן מהותו של השיר, או שהסכמת אתי ורק הסברת מדוע. 🙂 ושכחתי לומר כמה הציור הזה נהדר
לֹא נָהִיר עַד תֹּם
מַדּוּעַ מוּל הַיָּם דַּוְקָא
אֲנִי שׁוֹמֵעַ מַשֶׁהוּ
(חֵרוּת אוֹ תְּהוֹם?)
כל כך יפה שועי. וגם הציור הנלווה של ניקולס הנפלא
(את ניק דרייק אני לא אוהבת. מעורר בי עד היום כאב נטישה אכזרית של מישהו שדימיתי פעם לאהוב)
עוד שירים בבקשה
סוזי, הבנתי והסכמתי. פשוט לפעמים אני זקוק למתורגמן. במקום כן, אני אומר פעמיים לא (-: וכן, ציור נהדר בתכלית.
איריסיה יקרה, קודם כל שתדעי שזה שאת, סוזי וגיא מוצאים איזה טעם וריח בשרבוטים שלי (כמשוררות/ים) מאוד מרגש אותי, כי עדיין קשה לי קצת לעמוד מול העולם כמשורר (יש רשימה ותיקה שלי על כך שנקראת "המשורר שנתפס לו הגב"). אני מניח שעם השנים נאספו באתר כ-20 שירים (סוג-של) שכתבתי. פשוט נסי, אם תרצי, את התג העונה לשמי.
שועי השיר הזה נפלא.
מיכל יקרה, תודה מקרב לב. זוהי איזו עדוּת למסע ההולך ונמשך של בעקבות התנועות הבלתי ניתנות לביאור של הסובבים אותי. פעם זה שכן ישיש, פעם זה הים, פעם זה עץ אדום.