*
"אבל אינך יכול להניח לאנשים למות בתוך הרִיק," אמר שְׁפִּינוֹ, "זה כמו למות פעמיים."[אנטוניו טאבוקי, חוט האופק, מאיטלקית: מירון רפופורט, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה: תל אביב 1996, עמוד 40]
*
1.
אני כותב מאז 2009 כנגד גזירות הגירוש המתחדשות. אני חושב שב-2009 הייתי יותר ישראלי לבטח יותר ציוני; הרגשתי חלק ; התרעמתי על גזענותם של ישראלים-יהודים כמוני, שמאחורי הכל עומדת תפיסתם שהארץ הזאת נועדה ליהודים בלבד. כיום אני נוטה לפקפק האם דברים שהשמיע בחדות השופט העליון אדמונד לוי (2014-1941) כבר בשנת 2006 כנגד סחר באדם, גירוש פליטים ומהגרי עבודה מישראל וכנגד פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות שלהם, יועילו או יספיקו. הממשלה הנוכחית נלחמת עד חורמה בשופטי בג"ץ ובמעמדם הציבורי, גם כאשר השופטים מסתמכים על מקורות יהודיים אוטורטיביים גרידא. כמו כאן:
*
אל לה למצוקתם של עובדים אלה מלהפוך עבורנו קרדום לחפור בו, חלילה לנו מהפיכת עוניים מנוף ולפגיעה בלתי מבוקרת ובלתי-מידתית בזכויות היסוד. אנו, בעיקר אנו – שטעמה המר של הגלות אינו זר לנו – הלוא ידענו את נפש הגר, שגרים היינו בארץ מצרים (שמות כ"ג, 9).
[אדמונד לוי, בג"ץ 4542/02 עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל, פ"ד סא (1) 346 (2006) ; מצוטט מתוך: ספר אדמונד לוי: קובץ מאמרים לזכרו של השופט אדמונד לוי ע"ה, עורך: אוהד גורדון, חברי מערכת: אסתר חיות, יצחק עמית, אליקים רובינשטיין, הוצאת נבו: צפרירים 2017, עמוד 9].
*
בג"ץ כבר פעל בנדון בעבר, ודחה תוכניות גירוש, ובכל זאת ממשלות נתניהו ממשיכות להפיק תכנית גירוש אחר תכנית גירוש; שמא בג"ץ יירדם בשמירה. עלינו כחברת-אדם מוטלת האחריות לדאוג לכך שמערכת המשפט לא תירדם בשמירה. זוהי התועלת האמתית היחידה שיש בעצומות שמפרסמים אינטלקטואלים ואנשי רוח בזמן הזה. השמעת הקול המוסרי אמורה להזכיר לשופטים בדין, מה תפקידם. ושעדיין ישנם מי שנושאים אליהם עיניהם בבקשת צדק, גם בזמנים מוכי שחיתות, שספק נשתיירה עוד חלקה נקיה אחת (עוד מעט יאשימו את האקדמאים שהם מנהלים קשרים עם אוניברסיטאות זרות, שנתמכות בכספי ממשלות זרות).
ובכל זאת, הואיל ונטלתי חלק בעבר בהבאת מאמרים מעולמה של היהדות הרבנית האוסרים על עינוי וגירוש וכליאת שווא, כאילו שמישהו בעמדת כח ציבוריות (גם באקדמיה) קשוב לקולות אלו, שעה שהייתי צריך לקחת בחשבון כבר אז, שההנהגה היהודית כבר המירה דתהּ ואת אלוהיה, ומעתה אין לה אלא כסף, כח ושחיתות, לארגן באמצעותם את תפיסת האלוהים הנמצא בכיס החליפה הפנימי על יד כיפת הבר-מצווה שהפוליטיקאי מקפיד ליטול עימו לאירועים שבהם משתתפים דתיים. מיהם דרעי, בנט, גפני וליצמן אם לא בני-אדם הסוברים כי לא משנה מה יעשו ואיך יעוללו, אלוהים איתם כי הם הניחו תפילין בבוקר והתפללו שחרית? ממש כאותו מחסל יהודי שפעל בשנות השלושים בשורות המאפיה בניו-יורק, ונמנע מעבודה בשבת.
הדת החדשה הזאת אפילו אינה ניאו-יהדות או רפורמה. אם מתרדמת התבונה נולדות מפלצות – הנה החברה הדתית-מסורתית (כיפת-בר-מצוותית) החדשה שהתפרנסה שנים על שנים על זכויות יתר שהעניקו לה קברניטי מדינת ישראל, שהזינו ביודעין או באין-יודעין את התפיסה המסורתית, שנוצרה כדי לשמור על יהודים ביהדותם, בימי גלות ומצוקה – לפיה היהודים נבדלים-הם משאר האומות, ויש להם נגיעה חריגה לעניין האלוהי ולתורה (החל בריה"ל, המשך במהר"ל וברמ"ע מפאנו) ולכן זכויות וחובות חריגות, הגיעה לידי כך שמכוח זכויות היתר ותפיסת הנבדלוּת, קובעת כי ניתן לגרש ולרמוס בני אדם. כל-אימת שבית המשפט העליון מבטל את רוע הגזירה, וכורת את ראש ההידרה הזאת, צומחים ועולים תחת הראש החסר – שני ראשי נחש.
*
2.
הרהרתי במאמרה של חנה ארנדט (1975-1907)על הפליטים היהודים, 'אנו הפליטים' ב-1940-1939, ובכך שציינה, בזמן אמת, שרבים מהם (בהם אנשי רוח ובני המעמד הבינוני) בחרו לסיים את חייהם משום שלא היו מעוניינים להיהפך לשנוררים, שחייהם עוברים עליהם בהתדפקות על דלתות ושערים.
המאמר הביא אותי לחשוב על כך שממשלת ישראל לא זאת בלבד שמתאכזרת לפליטים לא-יהודים אלא גם הופכת את היהודים החיים כאן טפין-טפין לשנוררים: קיום מבוסס מענקים, פרסים מזדמנים (כל אלו במקרה הטוב), מקומות עבודה מזדמנים, רובם לא יציבים, עובדים יוצאים-ובאים במערכת שתמיד תשמח להראות לך את הדלת אם לא תאריך את שעות עבודתך (על חשבונך, כי יגבילו את מספר השעות הנוספות); אם אתה עצמאי, תזכה לחיים שבהם בתחומים רבים תשולם משכורתך בשוטף+ (לעתים חודשים רבים); אין פנסיות וגם אם יש — מי ערב שישולמו בעוד 40-10 שנה, כשהרפואה הציבורית ושירותי הרווחה כבר כעת מצויים בקריסה, ויש כ-1.8 מיליון עניים?
לפיכך, אם אינך בעל הון או בן למשפחה עשירה, בישראל הנוכחית, אין תקווה לאחריתך. אנו פליטים בעצמנו. הסיבה לא לגרש מכאן פליטים ומהגרי עבודה אינה מוכרחה להישען על המצב היהודי בגלות ובימי השואה, אלא על כך שאנחנו סך-הכל מעט-פחות פליטים מן המועמדים לגירוש; וכי מעמדנו במדינת עשיריה, מתנחליה, ואברכיה, איתן הוא? כלומר, יותר משיש לבסס את ההתנגדות לגירוש על האתוס היהודי, יש לבסס אותו על סולידריות פשוטה.
*
3.
הלכתי לחוף הים בלילה. ישבתי והקשבתי. התמקדתי על קו האופק ככל שהירשו לי עיניי. לא יודע מה ביקשתי. אולי ספינת פירטים.
*
*
בתמונה: Edward Ruscha, Untitled (Galleon Ship Silhouette), 1986
בגדול אתה צודק, שועי. שתי הערות: ראשית, שאלה יסודית היא האם באמת צריך לבחור קטגורית בין "סולידריות פשוטה" לבין "האתוס היהודי". כמו הראי"ה קוק, מיכה גודמן ורבים אחרים, איני חושב שאנו אמורים לקבל את התכתיב הזה, המושתת על ההנחה שהמסורת היהודית היא מעין דוגמה המנותקת מהמוסר האנושי. אדרבה, הנחה זו אינה עומדת במבחן של רוב החומר המסורתי וההלכתי. בייחוד, כאשר התורה תומכת במפורש בסולידריות אנושית כזו. אדרבה, צריך להוקיע את המנוולים המועלים בכך, ובטח לא לוותר על היהדות.
שנית, בנוסף לחולאים אותם מנית, יש בישראל דת רשמית, המשותפת לעמים רבים בתבל כיום. יובל נח הררי קורא לה "דת המידע", ולאחרונה הצעתי ברשימה קצרה ב'דעות' את הקשר בינה לבין הצדוקיות היהודית החדשה ("יהדות חז"ל או דת מקדש? בידינו הדבר"). הנגזרת של הדת הזו היא תהליך ה'ההֲדָטָה' לגרורותיו, וראוי לשים גם לכך לב. זכור גם שכיום יש כל מיני סוכנים אנושיים (כמו טייסים) שיש להם כאב בטן לנוכח פקודה לבצע עוולות כאלה או אחרות. למרבה הצער אין זה מובן מאליו ששוטר אנושי מטפל בבעיות מסוג אלה, או ששופט אנושי חותם על צוי-גירוש. יכול להיות הרבה יותר גרוע מאשר להיות פרקריאט.
שלום נדב, לצערי אני רואה בלשון החלקות הנעימה של המוסר הטבעי אליבא דהראי"ה לשון רמיה. הרב קוק התעלם לחלוטין בכתביו מן העובדה שביהדות רוסיה וליטא שהכיר היו רבנים, בני הדור שלפניו שמסרו יתומים לצבא הצאר כדי שלא ייצטרכו לגייס מתוך משפחות בנות מעמד (פרשת הקנטוניסטים) — ידע ודאי ושתק (אם היה פוצה פה יכול להיות שלא היה הופך לרב קהילה. מה שנקרא, "מוסר טבעי" כל זמן שאתה דואג לעצמך ומכשיר כל שרץ שהרבנים סביבך מקימים). ב-1904 כתב (אגרת פ"ט) שבני חם (שחורי עור) נועדו מטבעם לשרת כעבדים!. באותה אגרת ממש הוא קורא להכיר ב"חופשים" (חילונים) רק כל זמן שהם מקיימים זיקה לעם המקיים תורה ומצוות, הוא כותב לאחד מחבריו 'ורבים מרעועי הרוח בדורנו הם קרובים לאנוסים', כלומר: לא מכיר בהם ממש אלא רואה בהם יותר משומדים מבני ישראל. ב-1917 למשל כשרחל המשוררת מיהרה לחזור לארץ נשאר הרא"ה בשווייץ ובלונדון לעשות לביתו (אוהב עמו וארצו עלק), כאשר חסידיו מתו כאן ממגפות כמו זבובים. הוא חזר רק אחרי שהבטיחו לו ג'וב כרב ראשי (ב-1920) ורק לאחר מסע תעמולה (דגל ירושלים) שנועד להציב אותו כראש ישיבה בירושלים, לא שניה אחת קודם (מוסר טבעי? אני רואה פה ספק-אופורטיוניזם). אני באמת מת על איך שהציונות הדתית עובדת — יכולים להאשים את האדמו"ר מסאטמר בנטישת תלמידיו באירופה, אבל לא את הרב קוק "אוהב עמו וארצו", שגם אם נתקע בחו"ל בימי המלחמה (ורבו כאן החללים מאוד, עד שיהודים רבים ירדו ונמלטו למצרים), לא ממש השתדל לחזור לא"י אחריה (אולי התגעגע אליה במכתבים לתלמידים, אבל בחייך, הוא לא מיהר לשום מקום עד ששלטון הבריטים התייצב, והוצעה לו משרה נכבדה, שעליה טרח בימיו בחו"ל). גם הס מלהזכיר שאיש "המוסר הטבעי" הזה היה מתנגד נמרץ לבחירת נשים לתפקידים פוליטיים וגם התנגד לזכות הצבעה לנשים למוסדות הציוניים. ועוד לא הגעתי לפרשת ארלוזרוב שם טען שאשת ארלוזרוב אינה כשרה לעדות והגן בחירוף נפש על רוצחים מ"ברית הבריונים". גם חיבתו לפועלי העליה השניה החילונים היה למעשה מעשה רמיה. שכן, הוא לא קיבל אותם כפי שהם אלא האמין, כפי שעולה מכתביו, שהם עתידים לחזור בתשובה בקרוב על פי תכנית הגאולה האלוהית, כלומר: הוא לא ממש ספר אותם כפי שהם, רק האמין בגאולת נפשם כקהל צאנו הרוחני ממש בקרוב (מיסיונר? גורו-משיחי?), וזאת רמיה (וגניבת דעת), כי אני נניח מחבב אנשים השונים ממני בלי להחיל עליהם כל מני תוכניות אנושיות או אלוהיות. בוא נאמר, שיכול להיות (יש מצב) שכבר כ-100 שנה עובדים (כי מעריצים היא מלה קטנה לתיאור התופעה) בציונות הדתית אדם (לא, בהחלט לא מופת אנושי) שאולי דיבר-גבוהה על מוסר וקדושה, אבל בהרבה מובנים היה פשוט בן אדם שידע להתנהל בהתעלמות מוחלטת מעוולות והשתקתם. ולא שמדובר באדם נפסד לגמרי חלילה (אבל גם לא רחוק משם), רק הגדילו והגדילו את דמותו עד לגרוטסקה. מה שעשו עימו דומה במקצת לפולחן סטאלין בברה"מ (תמונות ענק בכל מוסד ובית; הכרח שבכל ספריה יעמוד הש"ס הלבן; העמדת שורת רבנים בורים ונבערים שנראים כמו חברי מפלגה יותר מאשר כתלמידי חכמים בקיאים). כבר עתה תולדותיו המוסריות של חוג הראי"ה עמומות למדי. אני מכיר מי שאומרים לי שהקלקול החל בימי הרצי"ה. כבר איני מאמין בכך ימים רבים. הקלקול עוד יצא מהאב, שהמתיק מלים, אבל היה אדם אלים ומדיר כל ימיו. וזה שאדם מעריצים אותו? ובכן, אותי ההיסטוריה כבר לימדה שלא כל הדובר בלשון חלקות על שלום, טוהר, מוסר וקדושה אכן מתכוון לכך. נהפוך הוא — אדם צועק את שחסר לו. זו דעתי על הראי"ה.
ופתאום אני מרגישה כי מה שנשאר משאר הרוח, הוא אתה.
ולא שאין בי גאות הרוח ממך, מהיותך, מישותך וממילותיך.
אבל אני עצובה עד קו האופק. ככל שמרשות לי עיניי.
הלנה יקרה, תודה. אני עצוב וכועס. פחות או יותר נשבר לי ואני רואה במדינה הנוכחית הכנה לגלות הממשמשת ובאה. המדינה המושחתת הזאת אולי טובה להייטק ול-20 משפחות עשירות שמחזיקות ב-80% מההון, שמחזיקות פוליטיקאים וארגונים שעיקר תפקידם הוא להעביר את האש מהן לכל מני סכסוכים לאומיים, דתיים, ועדתיים. אני אפילו די משוכנע שמה שעומד מאחורי הגירוש הזה אינה מצוקתם של תושבי שכונות ותיקים בדרום תל-אביב, כפי שכבר שמעתי אנשים מתבטאים, אלא העובדה שמישהו הבין שמהגרי עבודה באיזורי העיר הללו מוזילים את ערך הדירות, ולא מאפשרים ליזמים מקורבי-השלטון לגרוף עוד הון ולהביא לכך שבדרום העיר יעמדו עוד כמה מגדלי דירות מפוארים ושוממים בסביבה מגודרת היטב עם חברות אבטחה, שבהן דירות שייקנו עשירים יהודיים מחו"ל עבורם או עבור בניהם, לחופשות או ליתר-ביטחון, ואיש לא יישב בהם. אבל הכספים יתקתקו וחברות הניהול יעשו הון קטן. עוד אנשי ביטחון יהודיים בשכר מינימום וללא תנאים פחות מהגרי עבודה לא-יהודיים. כמובן שגם קבלני כח אדם (סוחרי עבדים מודרניים) ישלשלו בקרוב לכיסם כספים על גיוס אי-אילו עובדים זרים חדשים למילוי מכסות בתעשיות שונות. בנוסף, פרוייקטי הבינוי החדשים שאין לי ספק שמתוכננים כבר כעת, יסייעו למדינת ישראל בשנור המתמיד שלה מן היהודים העשירים בעולם, שממילא עומדים מאחורי מינוי נתניהו, המעוניינים בישראל כגן עדן גזעני שהם אינם יכולים להרשות לעצמם בבית. כסף – זה להערכתי הסיפור כאן. חיי אדם – זילות גמורה. וכן, אני מאוד עצוב. עצוב על כך שאני חי במקום איום כזה, ושתקוות דורות של יהודים לקיים חברת-צדק הסתיימה בחברה בריונית, רודפת-עוול, שבה הכסף עונה את הכל.
שועי, תודה ממעבה הייאוש, הכעס, התסכול והעצבות על הפוסט הזה. ברומא העתיקה הבינו משהו שיהודים רבים בישראל מצליחים לפספס, והוא שבמקום שבו אינך מרגיש בטוב, אינו יכול להתיימר להיות ביתך, ועל אחת כמה וכמה 'מולדתך' (הביטוי לכך בלטינית, אם אינני טועה, הוא Ubi bene ibi patria). לי זה מרגיש שמרבית אזרחי ישראל רחוקים מהכרה בעובדה הזו, ושקועים עד ראשם בקשקושים על ארץ מובטחת, על לבנסראום נקי ממה שנתפס בעיניהם כלכלוך אתני (פלשתינאים, אריתארים וסודנים) ורעיוני (כול מה שאיננו ניו-ליברלי, לאומני עד זוב דם, מסורתני, אומר הן וקרתני), על הצורך להקריב את דורות הווה והעתיד (אם בדמם ואם באיכות חייהם) לטובת ה'ביטחון' (וכמובן, שגם התנחלויות הן צורך ביטחוני במעלה ראשונה, אין שאלה), שנמכר כספק הבלעדי של חיינו כאן, וכמשתיק הקול האולטמטיבי לכול מי שמעז לדמיין, ואף להביע, אפשרות למשענות סוציאליות שאפשר למצוא במדינות מערב אירופה למיניהן. ובכול זאת, וזוהי איננה ניסיון עלוב לנחמה, יש עדיין אנשים שמנסים ליצור כאן משהו אחר, ובין אם נשאר פה ובין אם נהגר, נצטרך ליצור זאת גם בנכר, כי, למרבה הצער, העולם האנגלו-סקסי (בראשות בריטניה וארה"ב) גם הוא הולך וחרב תחת ההשקפה הניו-ליברלית, גם בו אנשים נושמים ומתקיימים באתוס נטול אמפתיה של "איש על כספו יחיה", בהקמת גטאות לעשירים ובתי כלא לעניים, בו עוולותיהם של העשירון העליון הן 'חוקיות' להפליא ופשעיהם הזערוריים של המעמדות הנמוכים נשפטים לחומרה, ועוד.
תמהּ יקר, בכנות, אין לי את מערכות ההגנה/הדחקה שרוב רובם של בני האדם מצוידים בהם. אני בא מדגם אחר. אני לוקח דברים הרבה יותר קשה משזה נראה, וגם משתנה במהירות בעטיים. אני בכנות לא רואה מה ניתן ליצור פה, במקום ההולך ומכלה את עצמו הזה, המועיד את הדורות הבאים לאכזריות ולטמטום. מה שנותר עוד לעשות זה ולהרעיש בשוליים ובחצר האחורית ככל הניתן, במחאה בלתי-אלימה, אולי גם להקים רזיסטנס כמו שעשו הצרפתים כנגד ממשלת וישי שבה ישבו נציגי ציבור צרפתיים. עולם התורה הפך לאסון גדול המכלה את המקום הזה מהר, ובתשלובת הלאומיות הציונית וההשקפה הכלכלית הניאו-ליברלית, כבר הפכה החברה הישראלית לממשיכת דרך של האציל הצרפתי, ארתור דה גובינו, ושל המסה על אודות האי-שיויון בין הגזעים האנושים (1853). מה דה גובינו ראה בנישואי תערובת בין אצולה (גרמאנים) לפשוטי עם (קלטים), בין לבנים לשחורי-עור (אנשים מולאטים היו עבורו דבר בלתי-נסבל), ובין עשירים לעניים את הסיבה לפיה צרפת עתידה להיחרב, כך פה במדינת ישראל סבורים כי נישואי תערובת בין יהודים ללא-יהודים, בין שחורים ללבנים, ובין עשירים לעניים — הם איום על עתידה של ישראל. מה דה גובינו סבר שמוצאה הגרמאני חוזר עד לאל אודין (ווטן), כך יגידו לך יהודים רבים בזמננו שהם בני מלך קדוש וטהור. זה אותו מבוא לגזענות ולטוטליטריזם. מדינת ישראל הציונית הפכה במו ידיה לממשיכת הדרך היותר גדולה של אותם צרפתים שונאי-זרים שהוקיעו את אלפרד דרייפוס.