1
חברה יקרה שאלתני מה אני חושב על כך שבשנה הבאה ייאלץ בני (8) לעמוד בטקס-יומי בבית ספרו לשירת התקווה ולהנפת הדגל (כהחלטת שר החינוך המכהן, ח"כ גדעון סער); עניתי כי ההחלטה הזאת אינה גורמת לי מבוכה או צמרמורת,אבל כן, חוסר-נוחות זעירה,אבל שהחלטה אחרת של שר החינוך סער מפחידה אותי ממש: ההחלטה להוציא מכל ספרי הלימוד הנלמדים במערכות החינוך השונות במדינת ישראל את הנרטיב הפלסטיני לתביעתם על הארץ.הייתי יכול להבין לוּ היה מחליט סער להוציא מספרי הלימוד את המושג "נכבה",שתרגומו לעברית: אסון קולוסאלי או שואה ממש ; אבל לדידי,לימודם והבנתם של הנרטיבים הפלסטיניים בצד הנרטיבים היהודיים-ציוניים-ישראליים הוא דבר חיוני מאין כמוהו להבנתם את אזרחיה של מדינת ישראל את נוכחותם באזור והשתלשלותהּ, ואת הבנתם את מצבה הגיאו-פוליטי-מדיני של מדינת ישראל במזרח התיכון וברחבי העולם. יתירה מזאת,סכסוך משפטי-מדיני שעתים מתלבה להיות סכסוך-דמים בין לאומים, אי אפשר ללמד בנוכחות צד אחד בלבד. זוהי אינה רק הסתרה מידע חיוני מן הציבור (ציבור התלמידים, בחלקו תלמידי המגזר הערבי),אלא גם הטלת-פגם במכוון בכשריו של ציבור התלמידים להבין את מורכבותו של הסכסוך,ולהימנע מדיכוטומיות המוניות של חלוקות ברורות ודוגמטיות בין טובים ובין רעים,בין בני אור ובין בני חושך. איני יודע מהו האינטרס של ממשלת ישראל לגנוב כך את דעת אזרחיה,בבקשתה להנחיל להם לכתחילה אידיאות קטועות. אבל כאשר לרגע הרהרתי בדברים לעומקם נזכרתי לפחות במיתוס ציוני אחד שהונחל לי ולבני דורי כילדים באופן חד-צדדי, דוגמטי, המנשל את האירוע ואת מתיו לכתחילה מקולותיהם-הם,ורותם את הסיפור כולו לבניית האתוס הציוני בתלבושתו האחידה הכחולה-לבנה. כוונתי לנפילתם של יוסף טרומפלדור ושל חבריו בתל חי (1920).
*
2
*
*
לפני זמן מה די ארוך שאלו אותי ילדיי הגדולים מה יש לי להגיד לגבי אמרתו של יוסף טרומפלדור (1920-1880): 'אין דבר, טוב למות בעד ארצנו'; את תשובתי חילקתי לשניים באופן די החלטי:
א. לא טוב למוּת
ב. בטח שלא בעד ארצנוּ
בשבת האחרונה,הזכירו לי ילדיי את התשובה שנתתי להם אז,ואז חשבתי לעצמי שגם ככלות תשעים שנים,עדיין הולמת אותה אמירה על סף המוות של טרומפלדור את מזגן וכוונתן של רוב הסיעות הפוליטיות המתקיימות במדינת ישראל דהיום.
כמובן, עם השנים נפוצה גרסת התשליל הגורסת כי טרומפלדור דווקא השפריץ קללה עסיסית ברוסית, אבל ככל שזה נראה לי,אפשר כי טרומפלדור פשוט אמר נוסח שהיה מקובל מאוד בקרב קצונה אירופית במלחמת העולם הראשונה: Pro–Patria–Mori–Dulce–et–decorum–est [= נעים ומכובד למות בעד המולדת],נוסח שמקורו ב- אודות להוראטיוס. זוהי גרסא בלטינית שהיתה מקובלת גם בקרב הצבא הרוסי וגם בקרב הצבא הבריטי (שני צבאות בהם שירת טרומפלדור בעברו). זאת ועוד,המשורר הבריטי, הקצין וילפרד אואן,סיים באמירה זו את שירו–Dulce–et–decorum–Est, שנתחבר זמן קצר בטרם נפילתו בשלהי מלחמת העולם הראשונה בצרפת (1918). יש להניח כי טרומפלדור,שהיה קצין בצבא הבריטי בזמן המלחמה בגליפולי, שמע על השיר, שאמנם נחתם באמרה האמורה,אך כדרכו של אואן כולו מחאה זועקת ואפקטיבית על זוועות המלחמה ועל הממשלות שהביאו את אומות אירופה לידי כך. על כל פנים,אמרה לטינית זאת,עשויה היתה להישמע מפי טרומפלדור כקללה רוסית עסיסית לאזניים אחדות,אבל לעומת זאת לציונים המאזינים ללטינית, שמיהרו לקשור בין הנוסח המקובל על הקצינים ובין המפעל הציוני, יכולה היתה להתפרש בנקל כ'אין דבר, טוב למות בעד ארצנוּ'. ואמנם גדליה אלקושי בספרו: אוצר פתגמים וניבים לטיניים (הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס: ירושלים 1959, עמ' 158-157, סימן 565], הביא את הנוסח העברי הזה של הדברים המיוחסים להיות מילותיו האחרונות של טרומפלדור,כרעיון דומה לזה שהובא על ידי הוראטיוס ב–אודות שלו.אלא שאלקושי לא הביא את דבריו של וילפרד אואן ואף לא ציטט את העובדה לפיה היה זה מאמר מקובל בקרב קצינים הנוטים למות במהלך מלחמת העולם הראשונה. יותר מכך, אין בדברי אלקושי ערנות לפער הניכר בין "המולדת" (=כל מולדת שנלחמים עבורהּ) ובין "ארצנוּ" (=קרי, ארץ ישראל, מולדתו הנצחית של העם היהודי, אליבא דהתנועה הציונית), פער גדול ורב.
עם זאת,טרומפלדור לא אמר כנראה מעולם את הנוסח 'אין דבר, טוב למות בעד ארצנוּ' גם לדעת הציונים שבציונים בני-זמנו. לכבוד הקונגרס הציוני בשנת 1923 הוכנה הזמנה ובהּ הובאו כמוטו דבריו האחרונים של טרומפלדור כך,כפי שהיו מוכרים אז: 'אין דבר, כדאי למות בצד ארץ המולדת',מה שקרוב מאוד לרוחו של הפתגם הלטיני דווקא,ומגדיל דווקא את האפשרוּת לפיו הקשרהּ של האימרה המיוחסת לטרומפלדור,הנה לאמיתו של דבר,נומוס מקובל בקרב עדית של קצינים הנוטים למוּת ונאמר בהקשר שירותו הקודם בצבא הרוסי ובצבא הבריטי, כלומר: אין בו אהבה יתירה לטריטוריה ולעם, אלא הבעת חיבה למוות בשירות ה-Patria כקצין, לכאורה: מוות של כבוד בזמן מילוי תפקידו, וכחלל קרב.
זאת ועוד,בהקשר של מלחמת העולם,כבר הראה איסאק באבל ב- חיל פרשים, כי בימי הלחימה של מלחמת העולם הראשונה הוצאו להורג חיילים שהעזו לסגת מעמדות הקרב, בשעה שהפקודות היו לעמוד על המשמרת ולהילחם עד מוות,בהליך צבאי מזורז אצל כתת יורים. סטנלי קובריק ייחד לפרשה כזאת,שהתרחשה במסגרת הסתערות צרפתית על מעוזים גרמניים, את אחד מסרטיו המוקדמים והמרשימים, שבילי התהלה (1957). יש להניח כי בקרב הכוחות הלוחמים שרר הנומוס של מלחמה עד מוות; נסיגה או נפילה בשבי נתפסו כסימנים של חולשה,העשויים לערער את שורות הלוחמים. אפשר כי נומוס זה הנחה את טרומפלדור שהעדיף להילחם עד מוות בתל-חי,כפי שוודאי הונחה בימי שירותו כקצין בצבא הצאר ואחר-כך בצבא הבריטי. שכן,לא ברור האם התוקפים באו על מנת לשדוד או על מנת לפרק את מגיני תל-חי מנשקם, או שמא לרצחם נפש. הריאליה ההיסטורית-פוליטית,על כל פנים, קושרת את פרשת תל חי לסכסוך הגבול בין הבריטים ובין הצרפתים לנוכח הסכמי סייקס-פיקו,יותר מאשר לפרעות יזומות של המון ערבי. אין ספק,כי טרומפלדור, כקצין בריטי לשעבר,נתפס על ידי בעלי בריתם של הצרפתים בצפון כאישיות פרו-בריטית לכתחילה,ואכן "המולדת" עבורה נלחם טרומפלדור שהיה ציוני לעילא,קיבלה בעקבות תבוסתו של הצבא התורכי בפני הצבא הבריטי בפיקודו של אלנבי (1917), ולאחר הסכמים טריטוריאלים שתכפו למלחמת העולם למעמד ארץ חסות בריטית. תל חי שהיתה באותן שנים אזור ספר בין אזורי ההשפעה של בריטניה (ירדן, פלסטינה ומצריים) ובין אזורי ההשפעה הצרפתיים (סוריה ולבנון),הפכה למקום פעילותם של שודדי-דרכים ומבריחים ושליחים מטעם הצרפתים או הבריטים ביניהם שררה מתיחות לא קלה באשר לגבולות השפעתם. קשה לדעת אפוא,האם מתקיפיה של תל-חי היו פורעים סתם,שודדים/מבריחים שראו בהתיישבות בתל חי סכנה למעמדם באזור, או שמא שליחים ערביים מטעם המנדט הצרפתי בצפון,אבל מובן כי טרומפלדור וחבריו לא הומתו, קרוב לודאי,משום היותם ציונים-יהודיים,אלא משום שנתפסו או כעושי דברם של הבריטים (אזרחים בהשפעת השלטון הבריטי) או כגורמים המשבשים/מסכנים בעצם נוכחותם את פעילות השוד וההברחה שאירעו בין שני איזורי ההשפעה מצפון ומדרום. עולה מכל אלו כי מנגנון ההסברה הציוני-מדיני גייס במידה רבה את נפילתם של מגיני תל חי,לטובת כינונו של האתוס והמיתוס הצבאי היהודי-ציוני,ולא ברור אם כך היה לכתחילה. דבריו של טרומפלדור על סף המוות,שכפי שהראיתי אינם בעלי משמעות ציונית ישירה דווקא,גויסו על ידי מערך ההסברה הציוני כבר בשנת 1923, אלא שאז צוטטו באופן מעודן הרבה יותר מאשר נתחנכנו לשמוע ולהשמיע.
*
3
*
אסיים את דבריי בהערה חטופה אך חשובה מאוד בעינָי באשר לעניינו של האזרח החטוף גלעד שליט. אני כותב,האזרח החטוף. משום ששליט כבר יושב חמש שנים בבית-שביו,ויש להניח כי לו רק היה חופשי כעת,היה אזרח לכל דבר ועניין. כזכור,חוק גיוס חובה הוטל כחוק למשך 36 חודשים שירות בלבד. באשר גלעד שליט לא חתום קבע וגם לא נחטף במהלך קורס קצינים ומעולם לא זומן לשירות מילואים פעיל (גם אם לא זכה עד כה להשתחרר בבקו"ם) ואף לא ניתן למיטב ידיעתי לגייס אזרח לכל ימי חייו,אין טעם להמשיך ולדבר בו כחייל חטוף. אלא כאזרח חטוף אשר ממשלתו מסרבת לפדותו. לדיון כזה יש כמובן השלכות על חיי כל אחד ואחת מאזרחי המדינה,באשר המשך שהותו של גלעד שליט צריכה להיות נדונה בפני בית המשפט כהפרת חוק יסוד זכויות האדם והאזרח,כלומר: זהו כבר אינו שיח על החזרת חיילים שנתחייבו לשרת בצבא ולהתנהג בהתאם לפקודות הצבא או לעמוד לדין צבאי על הפרתן,אלא שיח החל על מי שבגין גילו יש להתייחס אליו כאזרח לכל דבר (שאמנם נפל בשבי בשירותה של מדינת ישראל, אבל שתחולתם של חוקי הצבא ופקודותיו אינם חלים עליו) אשר עניינו צריך,גם בהעדרו,להתברר בפני ערכאת השיפוט האזרחית (בג"צ), שתפקידו לצוות על הממשלה ועל מערכת הביטחון כיצד יש להמשיך לנהוג בעניינו,מבלי שמערכת הביטחון הישראלית,ומנגנוני הביטחון במשרד ראש הממשלה (במקרה זה: השב"כ והמוסד),יהיו גורמי ההערכה הרלבנטיים לקידום עיסקת השבויים—קידומה או בלימתהּ.חושבני,כי גם כאן עושים שלטונות המדינה והצבא מלאכתם רמיה,בהציגם לציבור את גלעד שליט כ"חייל החטוף". כמובן, אם חלילה יומת שליט,יוכלו המדינה ומערכת הביטחון להציגו כדוגמא של שבוי ללא חת אשר נשא את שביו בגבורה ומת בכבוד למען ארצו ומולדתו. להציג את אותו האתוס לגבי אזרח חטוּף הוא מצב בלתי-נסבל,ואף הודאה בלתי-פומבית בכך שמדינת ישראל מגייסת את אזרחיה לכל החיים ומציבה אותם בחזית האש ואם ייפלו בשבי היא תיתן להם לשאת את שביים עד מוות ולא תפעל נחרצות (כמו שפעלה נחרצות במקרה אלחנן טננבאום אזרח שנפל בנסיבות מאוד שונות ופחות תמימות מן הנסיבות בהן פעל ונשבה גלעד שליט) על מנת לפדותם לאלתר משביים. כמובן שבאותה המידה טעם רב יש בנסיבות ההכרה בגלעד שליט כאזרח חטוף על ידי ארגון צבאי הפועל בחסות ממשלה זרה,לפנות לארגוני זכויות אדם ברחבי העולם ואולי גם לבית הדין הבין לאומי בהאג. ברם, כמובן שאין הדברים הללו מחזקים את האינטרסים של גורמי הביטחון במשרד ראש הממשלה,היועצים הביטחונייםומשרד הביטחון,המעוניינים להשאיר את ההחלטות ואת ההמלצות תחת שיפוטם הבלעדי וללא ערעור על התנהלותם.
*
*
בתמונות: 1. נדב בלוך, טוב למוּת בעד ארצנוּ/ יטיב אלמות פי סבּיל בלאדי, אקריליק על בד 2005.
2. כרוז שהוצג בקונגרס הציוני עם תמונתו של יוסף טרומפלדור והאמרה המיוחסת לו, 1923.
© 2011 שועי רז
טוב לעלות מישראל הפונדמנטליסטית-דתית למדינה אחרת.
שועי,
תודה על הדברים.
יצאתי להפסקת צהריים והרהרתי באיסאק באבל ההוא, שהתחלתי לקרוא ולא סיימתי, ומתי אסיים. והנה אני חוזרת ומגלה פוסט שאיסאק באבל נזכר בו… מסוג צירופי המקרים שאני אוהבת.
הארת את טרומפלדור באור אחר, לעומק, לגובה, למרחב. נהניתי. שוב תודה.
שועי, רעי
ממשלות נועדו לגנוב את דעת האזרחים, לעצבם,
כל-שכן אזרחים העושים דעתם חומר, ומוסרים אותה ביד יוצרי-להטוטים.
בעת הזו קמה לנו שלישייה – ביבי, ליברמן, סער – זה על הממשל ותעתועי הסקרים,
זה על החוץ והפרחת האיומים, וזה על החינוך ופמפומי אתוסים;
אם תרצה – אלקיביאדס, ניקיאס ולמחוס – המובילים אותנו
לעוד אחד מה"מסעות המפתים והכוזבים בה-במידה", במילים פשוטות, לכליוננו.
הנה יצאנו לכבוש את סיציליה, רק כדי להביא את החורבן על אתונה.
ועדיין, שועי, אין לי טענות לשלישיה הזו ולחבר הלצים שהם כינסו סביבם.
ביקשנו אותם; וקבל קיבלנו את שביקשנו.
ומי שביקש, אל ילין.
הי דוד,
איני יודע מה ל"לישראל הדתית-פונדמנטליסטית" ולזה?
עד כמה שאני מבין המדינה היא אמנם יהודית, אבל ההחלטהבעניין
שליט אינה מתקבלת לא על ידי רבני אגודת ישראל ודגל התורה
ולא על ידי מועצת גדולי התורה של ש"ס, אלא על ידי מנהיגות
אזרחית-חילונית ברובהּ הגדול (או למצער, המגדירה עצמה
כך). יותר מכך, אפשר שרמזת לפונדמנטליזם-ציוני. ובכן,
כפי שהראה פרופ' שמואל נח אייזנשטאדט בכמה ממחקריו החשובים
אמנם אפשר כי גם תנועות מהפכניות חילוניות (הציונות
היתה בראשיתה תנועה מהפכנית) יילבשו מראשיתן או ברבות
הימים פנים של פונדמנטליזם-טוטליטרי. דוגמא מובהקת, המובאת
על ידי אייזנשטאדט היא התנועה היעקובינית שהיתה מן התנועות החברתיות הדומיננטיות
שהנהיגו את המהפכה הצרפתית, והתדרדרה תוך שנים מעטות לחיסול מתנגדיה בתקופת הטרור.
אני מיואש מהמדינה ומעודד את ילדי (הם בתחילת בשנות העשרה) להגר מכאן.
ישראל כבר מדינת אפרטהייד, ומיום ליום הופכת להיות פחות דמוקרטית, יותר פונדמנטליסטית-דתית(מתנחלית), ויותר – בהכרח – מדינת עולם שלישי מבחינת השירותים שהאזרח מקבל מהמדינה.
ידיעה זאת מהיום אופינית למצב: http://news.walla.co.il/?w=/1/1842489
שועי
החודש סיימתי שני ספרים של יצחק בשעביס זינגר שמלמדים דברים רבים. חשיבותה של אמינות, זינגר כותב על גניבות ושחיתויות של יהודים כלפי נכרים גם אם בבית ספר לימדו אותנו שמדובר בעלילת דם כלפי יהודים. זינגר מאיר את פנינו בעוצמה שהיתה למבנה הקהילתי עד תחילת המאה ה 19. לא ברור כמה מהיהודים דבקו בקהילה כי היתה בהם אמונה תמימה ,וכמה מהיהודים דבקו בקהילה שהעניקה רשת בטחון סוציאלית. ברור מזינגר שמצב יהודי שחי במסגרת קהילתית היה טוב לאין שיעור ממצבו של הנכרי.
לצערי חלק גדול מהציבור לא מבינים לגמרי את משמעות המושגים "עם ישראל" ו "המהפכה הציונית" לא מבינים דברים רבים. הזיקה שהיתה בין היהודי לקהילה נבעה מתלותו של היהודי בקהילה בנוגע לחינוך,בריאות ,חיי האישות,קבורה. מדינת ישראל חייבת במתן שרותים לכל אזרח. קהילה יהודית יכלה להרחיק מבית הספר היהודי ילדים שמשפחתם מתנהגת כאוכלי נבלות להכעיס. יחסי יהודי קהילה היו יחסים של הסכמה ,יחסי אזרח של מדינה הם חובה.
יש בין שונאי דת ישראל כאלה שחושבים שלמדינת ישראל ולסוכנות היהודית יש את הכח שהיה לקהילות בגולה לכפות דפוסי התנהגות בפרהסיה. לא למדינה ולא לסוכנות יש כח לפעול נגד מי שיוצא נגד המהגרים מברית המועצות,מי שטוען שההתנחלויות הם פשע נגד האנושות ,מי שמייחל לקיצן של ההסתדרות הציונית והקרן הקיימת.
כאשר לא דנים על הנכבה בבית הספר אז נערים ייחשפו לאמת באינטרנט.
הנזק יהיה גדול יותר
שאול
צבי יקר,
אמנם כן הוא. אבל לא גוייסנו לכל החיים ולא משורה
משחרר רק המוות. לא בדמוקרטיה ליברלית על כל
פנים, וגם לא במדינה יהודית השמהּ את 'חביב האדם
שנברא בצלם' לנגד עיניה. זכויות אדם מול חובות (מסים שונים
המבטיחים את שלמוּת החברה) מציינים כל חברת צדק.
העובדה לפיה מערכת הביטחון יכולה לחולל כל העולה
על רוחה, ולקבל גם החלטות במקום מוסדות אזרחיים,
היא תופעה מקוממת, שאינה קשורה לטיב הממשלה המכהנת,
אלא דווקא לסוגיית מהותה של הדמוקרטיה (זכויות אדם ואזרח, שיויון בפני החוק לכל האזרחים), ושל אופי המדינה היהודית (כלומר, אורח החיים וההשקפה השוררות
בקרב האוכלוסיה היהודית במדינת ישראל).
הי רוני, תודה על הקריאה וברוכה הבאה.
ספרו של באבל 'חיל פרשים' הוא חשוב מאוד וקשה מנשוא.
איזאק באבל היה אחד מאהבות הנעורים שלי
הספרים שלו, גם הקשים שבהם, רוממו את רוחי.
ובאשר לטוב למות בעד ארצנו
אני מוצא הרבה טוב "אחר" בעד ארצנו:
למשל טוב לצוף בעד ארצנו,
או למשל טוב לעוף בעד ארצנו,
ומה אם טוב לשוט בעד ארצנו,
ואם אין ברירה אז טוב לחוס בעד ארצנו,
וטוב מכולם טוב לראות טוב בעד ארצנו.
דוד, מדין דבר האבד למדנו שדבר הופך הפקר (כלומר
פנוי לכל אדם להכריז על זכייתו באבדה) רק כאשר בעל
האבדה מתייאש ייאוש גמור מלמצוא אותה וגומר בדעתו
כי הדבר אבד וזהו. עכשיו, לא בטוח כי דין דבר האבד שייך
לענייני מדינות וגם לא בטוח האם תחולת החוק הזה טובה
היא לכל אדם. אבל הייאוש (זה בסדר, גם אני נקלע אליו
לעתים) הוא חלק מחיינו בכל ערב בהיקלענו אל מהדורות החדשות
אבל הייאוש הגמור, לכך עוד לא הגעתי, לעתים אני קרוב לשם
לפעמים אני חושב כי הניסיון המדיני שנעשה כאן, גם אם רבים פגמיו
ועוולותיו, עוד עתיד להיות כדין דבר האבד שפתאום נמצא, ובעליו
עוד לא גמר בדעתו לעזבו לתמיד.
עוד לדוד,
כמובן שדרכי שונה לחלוטין מדרכם של רבני יש"ע, ואני מניח
כי רובם היו רואים בי מתנגד אידיאולוגי על שום דעותיי.
אף על פי כן, איני חושב כי רוב הציבור הדתי בישראל, קרוב
כלשהו לדעות המובעות (לא קראתי) בספר "תורת המלך".
אמירתו של אלייקים לבנון דהיום היא תולדה של מגמה מצויה אצל רבני ההתנחלויות לצייר את מה שהם רואים כמהפכה-התורנית העתידה לבוא, כתולדה של
דמוגרפיה. על כן הם מעודדים משפחות גדולות והבאת ילדים
רבים ככל האפשר בקרב ציבור המתנחלים(החרדים עושים זאת באותה מידה), מדעות הלכתיות הקוראות להורים לתכנן את משפחתם באופן אחראי ושקול ובהתאם למסוגלויותיהם הנפשיות ומצבם הכלכלי.
שועי, רעי
לא כ"כ הבנתי את ה"אבל" בפתח דבריך.
אבל – וזה ה"אבל" הוא שלי – מזה כשלוש שעות אני צופה
דרך ואי-נט בדיוני הכנסת בהצעת החוק ההזויה של ההזויים
דנון וקירשנבאום.
מייאש!
מזוויע ומייאש!
צבי יקר,
ב"אבל" אני משתמש כמו ב"אמנם" זה יותר דיבור המתחיל
לא צריך להתייחס לזה בחומרה. לשמחתי בכמה שעות
האחרונות אני משגיח על ילדיי, וגם לא ממש הצלחתי
להיכנס לאתר עד לפני כשעה, כל שכן לצפות בטלויזיה.
וכך נחסכו ממני 'אזורי דמדומים' שעדיף לא לראות וגם
לא לשער (אני מקווה כי לקריאה השלישית יגיעו כל חברי
הכנסת, כי אני עוד מאמין שחברי הכנסת אינם מעוניינים כי כל התקציבים
יזרמו לבסוף אל ומאת דוצ'ה אחד, אבל אולי הציפיות שלי מוגזמות,
והם אינם מבינים זאת, אולי הם מבינים זאת במעומעם, אולי לחלקם זוהי תכלית
מקווה)
שועי, רעי
בטרם תשקול, אם בכלל, לצפות במחזה המופרע הזה,
דמה אותי צופה, והקצף מבעבע מצידי פי…
צבי יקר, חדל לקצוף, שמא תקבל צו שמונה לשמש כברז
לג'קוזי באמבטם של חברי הכנסת. או שמא ישכרוך במזנון המופרט
של הכנסת לשמש כברז קיטור לקפה-הפוך (-: חוץ מזה כבר אמר היינריך היינה: במקום שבו יהיה קצף (או קצפת) ינעצו דובדבן.
חבל, לא נעים, אבל הסיפור ההיסטורי שלך
שגוי. נתחיל בכך שנושאי נשק שתקפו את תל-חי
באו, לטענתם, לחפש קצינים צרפתיים.
כל ההבניה שלך על בריטים, צרפתים, ערבים ויהודים
שגויה. הערבים לא היו "רק" שודדים היה גם מרד
ערבי נגד הצרפתים שגירשו את המלך האהשמי
מדמשק. בתל-חי לא היה קרב מתוכנן ואיש לא בא
להלחם עד מוות. הייתה דרישה של הערבים ונסיון של
הערבים לקחת את נשק היהודים ואז התחיל בלגן וירי
הדדי. עצם נשיאת נשק בידי יהודים נראת כהתגרות
בעיני הערבים ובאותו איזור היה מתח ישן בין יהודים
לחלק מהערבים בעיקר הנוצרים והסונים. השיעים
והדרוזים התאימו עצמם לתנאים המשתנים. הרבה
נכתב על כך ואין צורך להמציא היסטוריות.
איני יודע מהיכן הסבירות הגבוה שטרומפלדור הכיר
את שירי אואן.
רני, לא קראת היטב,
א טרומפלדור שלחם בגליפולי לא היה צריך להכיר את שירת אואן שלחם בצרפת (ורדן ושות')
, אף על פי שאואן שנפל בשבוע האחרון של הקרבות בשנת 1918, היה מן הנופלים המפורסמים
ביותר של מלחמת העולם הראשונה, גם משום התעקשותו לשוב בכל פעם לחזית ולחייליו למרות
שלל פציעותיו, ועל אף עמדתו הנוקבת כלפי זוועות המלחמה, והיותם של החיילים כלי-שרת ביד
המדינאים, המובילים דור צעיר לאבדון. אותה פראזה לטינית שהבאתי לעיל היא פראזה
ששימשה מלים אחרונות לקצינים בכל רחבי אירופה באותה עת לעת גסיסה. היא אינה חידוש
של אואןבשום פנים, ומקורה כפי שהראיתי היא באודות להוראטיוס כאמור, מדובר בדורות שבהם
קצינים אהבו להתייחס אל עצמם כמשתייכים למועדון אבירים סגור ואליטיסטי,ולכך שימשו פראזות
בשפה הלטינית הקלאסית, שהיוו בעיניהם עדות למעמדם האצילי, הפראזה: קצין וג'נטלמן ודאי היתה
מצויה בקרב הצבאות האירופאיים החל בצבא הצאר וכלה בצבא הבריטי.
ב. שים לב שבכרוז שנתלה בקונגרס הציוני בשנת 1923 (הובאה בראש הרשימה) לטרומפלדור
לא מיוחסת כלל אמירת 'טוב למות בעד ארצנו' אלא נוסח אחר, הדומה יותר לפראזה הלטינית.
ג. אתה כותב על כך שהשודדים השתמשו באמתלת הקצינים הצרפתיים כדי להיכנס לתל חי, משמע:
הם הניחו כי מתיישבי תל חי נוטים לצד הבריטי דווקא ולכן לא יתנגדו להכניס את מי שטוענים כי הם
מחפשים אחר אוייב משותף.
ד. באשר לאיסוף הנשק, אין כל ראיה חותכת כי הנשק נאסף משום שמגיני תל חי היו יהודים או
ציוניים, באותה מידה ניתן להניח כי הנשק נאסף משום שהמבריחים באזור ראו בתחנה בתל חי
מכשול ואיום על שליטתם באזור הספר בין אזור ההשפעה הבריטי ובין אזור ההשפעה הצרפתי.
כללו של דבר, הקריאה שהצעתי אינה "המצאת היסטוריה" אלא פרשנות סבירה בהחלט והגיונית
(אפשרית) למתווה האירועים.
ה. אנא הימנע להבא מאמירות Ad Huminem כלפי מגיבים/ות או כלפיי. הבעות בוז ונימות שיפוטיות
מזלזלות נמחקו והן יימחקו גם להבא. אין מקום בשבילן כאן באתר.
שלום שאול,
דומני כי הערבות ההדדית שהיתה נהוגה בכמה מקהילות
ישראל הגיעה כדי כך עד שכאשר סוחר עשיר אשר לפנים תמך
בעניי הקהל ופתע ירד מכל נכסיו (כאשר ספינתו טבעה בים), התחייבו
כל חברי הקהילה להשתתף פיננסית בהשבתו למצבו הראשון
(קניית ספינה וסחורה חדשים), וכך נשמר בתשובה הלכתית
מפורסמת מן המאה ה-11, שהוראתהּ התקבלה בכמה וכמה
קהילות גם במערב גם במזרח, וכך כפי הנראה, ניסו לנהוג.
אני חושש כי תופעות כאלה לאמצויות בישראל דהיום, ולא בשל מציאותן
של חברות הביטוח, דווקא (אבל זו בוודאי איננה סיבה להעדיף חיי
גלות, או לאבד כל תקווה לשיפור במרקם החיים הקהילתי במקומותינו).
דודו יקר,
תודה על תגובה יפה, שחייכתני, ובאשר לרשימת הטובות
שציינת לעיל, אציין עוד אחת המופיע בראש מסכת קידושין:
'טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו' בעד ארצנוּ ושלא בעד ארצנוּ.
(-:
עוד לדודו,
הייתי מוסיף לרשימתך את הבאים:
טוב רֶמוֹנְט בּעד ארצנוּ
יש לי סימפטיה לאמנוּת בעד ארצנוּ
עצוב למות באמצע התמוז ובעד ארצנוּ
טוב לנוד קצת מארצנוּ
קול גלמוּד בעד ארצנוּ (הצבעה באו"ם)
טוב, שיעור-הבא ארצנוּ (למרצים שלא נותר להם
זמן בסוף השיעור להעביר את כל החומר)
לילה טוב אזל מִרצנוּ (-:
מעניין איך נוצרים מיתוסים סביב משפטי מפתח וסיפורים היסטוריים בכלל. אגב, אחיו של הסבא של יריב היה בתל חי עם טרומפלדור, ויצא משם קצת לפני פרוץ הקרבות.בהזדמנות כשנבקר את ילדיו בתל עדשים (שגם הם כבר בני 80 + ) – נשאל אותם אם אי פעם הציג בפניהם את גרסתו.
ולגבי האזרח שליט – אהבתי את המהפך בהסתכלות. אבל לא הייתי בונה כל כך על בית המשפט בהאג שיצליחו להזיז משהו אצל החמאס. אבל אולי שווה לנסות.
נטלי יקרה, אני חושב כי הנסיבות פועלות לטובת האמרה
הלטינית שצטטתי למעלה מן הסיבות הבאות: א. החילוקים
בין ורסיית 'אין דבר, כדאי למות בצד ארץ המולדת' (כפי
שצוטט בקונגרס הציוני בשנת 1923) ובין קללה רוסית
ב. אין כל אזכור ל'אין דבר, טוב למות בעד ארצנו' כמעט
עד הקמת המדינה, ככל הידוע לי, כלומר הורסיה הזאת נוצרה
כעשרים שנה לפחות לאחר פטירתו של טרומפלדור
ג. אשמח אם תשאלי את ילדי המגן מתל חי, במיוחד האם סיפר
להם לאו דווקא מה טרומפלדור אמר או לא אמר, אלא מה היו
הנסיבות הכלליות בעטיין הותקפו על ידי הערבים (מבריחים? שודדים?
נציגים של אזור ההשפעה הצרפתי? פורעים?)
באשר לגלעד שליט, פעולות לוחמה (טרור) כנגד חיילי צה"ל
נתפסות בעיניי חלק נכבד מאזרחי אירופה כמאבק לגיטימי כנגד המצור
על עזה או כנגד הכיבוש בגדה המערבית. אזרח המוחזק על ידי
ארגון טרור הוא עניין אחר לחלוטין, ואני מקווה כי אם רק
יזכו את גלעד בתעודת שחרור רשמית מצה"ל המאבק הבינ"ל והמקומי לשחרורו
יגדל מאוד. אבל כפי שרמזתי למעלה, חוששני כי גורמים במשרד
ראש הממשלה ובמערכת הביטחון מעוניינים להשאיר את
המצב בדיוק כמו-שהוא היום (החייל השבוי כסמל לאי נכונותה של ישראל
לבצע שוב עסקות שבויים), ולצערי- מסכלים שוב ושוב את אפשרות
שחרורו של גלעד לחיים אזרחיים-טובים.